ביקור בית
לסיים את התיכון כמו שתכננו:
כיצד שכבת י"ב מבית החינוך נופי הבשור הביאה להקמת פנימייה לתלמידי בית הספר שפונו למקומות שונים
הביאה לפרסום – מיכל אביעד, עובדת סוציאלית, צוות מחקר במכון חרוב
זהר וולז'ני
תלמידת י"ב בפנימיית נופי הבשור, מושב עין הבשור
שחר ראובן
תלמיד י"ב בפנימיית נופי הבשור, מושב יבול
שני הפטל
פעילה קהילתית במועצה אזורית אשכול, קיבוץ צאלים
נדמה כי במועצה אזורית אשכול מתרחש קסם מיוחד שמייצר חיבור עוצמתי בין האנשים, הן בקבוצת הנוער והן בקבוצת ההורים. זוהי שיחה עם תלמידי י"ב שחר ראובן וזוהר וולז'ני ועם שני הפטל, פעילה קהילתית במועצה האזורית וממקימות פנימיית נופי הבשור, על התהליך שחיבר אותם מחדש בפנימייה שיזמו והקימו.
בשכבת י"ב בבית החינוך נופי הבשור יש כ־160 תלמידים. הם מתגוררים במושבים ובקיבוצים במועצה אזורית אשכול, אך לאחר אירועי ה־7 באוקטובר פונו משפחותיהם למקומות שונים ברחבי הארץ. בני הנוער מצאו עצמם נוסעים שעות ארוכות בכדי להיפגש עם חבריהם, וזאת דווקא ברגעים הקשים ביותר, שבהם נאלצו להתמודד עם הטראומה של בני משפחה, חברים ומורים שנרצחו, נפצעו או נחטפו, ועם השלכות הפינוי מבתיהם. דווקא כשהיו זקוקים יותר מכול לעיבוד של האובדן והאבל ביחד עם חבריהם הטובים, הם היו רחוקים.
שלושה שבועות לאחר תחילת המלחמה פורסם מתווה חזרה לבית הספר שקבע כי יוקמו מספר מוקדים לפי אזורי הפינוי של היישובים. תלמידי שכבת י"ב בנופי הבשור והוריהם סירבו לקבל את הגזרה ועד מהרה חוסר שביעות הרצון שלהם מהמתווה שהונחת מלמעלה תורגם למעשים. הראשונים שהתאחדו וחשבו מייד על פתרון היו התלמידים עצמם. נציגות של עשרה תלמידי י"ב ניסחו מכתב לשר החינוך, ובו הסבירו מדוע הם מתעקשים לסיים יחד את שנתם האחרונה בתיכון. התלמידים הבינו שיחד הם קבוצת כוח שגם תומכת וגם עוזרת לא לשקוע לתוך האבל, ועליהם לסיים ביחד כשכבה מגובשת. משכך, החליטו לקחת את העניינים לידיים וכתבו במכתבם לשר החינוך: "אנחנו מבקשים ואף דורשים להיות שותפים בקבלת ההחלטות והדיונים בנושא".
התלמידים וקבוצת ההורים יצאו למסע אינטנסיבי ומעמיק ועמדו מול מכשולים ואתגרים רבים. הם נפגשו עם שר החינוך, השתתפו בוועדות היגוי עם המנהל לחינוך התיישבותי והמשיכו לדחוף קדימה להגשמת החלום. בני הנוער הניעו והיו שותפים פעילים בכל השלבים בדרך. הפתרון שנמצא היה הקמת פנימייה באכסניית הנוער עין גדי, מעין שילוב בין חברת הנוער הנהוגה בקיבוצים ובין מכינה קדם־צבאית. לבסוף, בעזרת נחישות אין־סופית ואופטימיות רבה, היוזמה המרשימה קמה לחיים, וב־20 בדצמבר נפתחה הפנימייה.
מקימי הפנימייה מתארים רגע אחד משמעותי שבו הבינו את החשיבות האמיתית של מסגרת זו עבור הנוער. באחד הערבים התפרסמה ידיעה שאביה של אחת הנערות נרצח. באותו ערב, כל בני הנוער היו יחד במתחם מלא בהמולה, מוסיקה ופטפוטים. לפתע השתררה דממה, המוסיקה כובתה והם השתתקו. אנשי הצוות הגיעו למתחם וצפו בקסם שהתרחש – בכי, חיבוקים ודיבור שקט. ניכר שלכל אחד יש משמעות בפאזל החברתי וכולם מדברים את השפה המשותפת הייחודית להם. לאט לאט חזרו לדבר זה עם זה ובשעות הקטנות של הלילה חזרו לשחק במשחקי קופסה ולשמוע מוסיקה. האחווה שלהם ניצחה את השקיעה באבל. הפנימייה אפשרה מרחב משותף להתמודדות עם הטראומה הקשה שעברו ועוד עוברים. זהו המרכיב הכי חזק שנוצר במקום, מעבר ללימודים עצמם.
בהקמת הפנימייה, בני הנוער הציבו לנגד עיניהם מספר מטרות חשובות: סיום תיכון עם בגרות מלאה, התנדבות בשיקום המועצה, והמשך קיומם של מסורות רבות שנים כמו טיולים ושלל פעילויות האופייניות לשנת י"ב.
הוא ללמוד להקשיב להם ולסייע איפה שצריך. סיפורם הייחודי של תלמידי שכבת י"ב ממועצה אזורית אשכול מספר על כוחם של בני הנוער במציאת פתרונות עבור עצמם ועל חשיבותן של קהילה חזקה ושל קבוצת השווים בהתמודדות עם טראומה.
השאיפה הגדולה שלהם היא לחזור ליישובי המועצה שלהם באשכול. בזמן ההתמודדות המשותפת עם האבל והאובדן התחזקה תחושתם שזו הקהילה שהם שייכים אליה ושבה הם רוצים לחיות.
יוזמה מעוררת השראה זו מלמדת את כולנו על חוסנם וכוחותיהם של בני נוער שחוו את הנורא מכול. צעירים מרגשים אלה הראו שהם יודעים בדיוק למה הם זקוקים והתפקיד שלנו כמבוגרים