מחדשים מהמחקר
על הקושי בזיהוי סממנים רגשיים של ילדים שהוריהם עברו התעללות בילדותם
מתוך מאמר סקירה רחב בנושא.
מאת – מיכל אביעד עובדת סוציאלית, צוות מחקר מכון חרוב
מדוע הורים שחוו התעללות הופכים למתעללים בעצמם? כיצד ניתן להבין את מעגל האלימות הזה, וכיצד ניתן למנוע אותו? המאמר של אנני ברובה, ג'סיקה תורג'ון, נגה צור וענת טלמון שיצא לאור ביוני 2024 מתעמק בשאלות אלה וברבות אחרות, תוך שימוש בידע שנרכש בספרות המחקרית עד היום.
אחד מגורמי הסיכון המרכזיים להתעללות בילדים, כפי שעולה בספרות המחקרית, הוא הורה שעבר פגיעה כזו בעצמו. תופעה זו נחקרה רבות, אך גם היום קיימים סימני שאלה רבים לגבי המנגנונים העומדים בבסיסה. המאמר מתמקד בהשפעות של התעללות בילדות על היכולת של הורים לזהות סממנים רגשיים בקרב ילדיהם, מתוך השערה ששם נעוץ ההסבר למעגל אלימות זה.
מרי אינסוורת', פסיכולוגית התפתחותית ידועה, התייחסה כבר בשנת 1979 למושג הורות רגישה. על פי התיאוריה של אינסוורת', הורות רגישה מורכבת משלושה מרכיבים: (א) היכולת של ההורה להבחין בסממנים הרגשיים של הילד (לדוגמה – בכי או הבעות פנים), (ב) לפרש את הסממנים האלו בצורה נכונה (לדוגמה – הילד נעלב כי הרמתי את הקול בנוכחותו), ו-(ג) להגיב לילד באופן מיידי ומותאם (לדוגמה – לחבק את הילד). מרבית המחקרים עד כה התמקדו בשני המרכיבים האחרונים בתיאוריה, ואילו המרכיב הראשון – היכולת של ההורה להבחין בסממנים הרגשיים – זכה לעתים קרובות להתעלמות בתחום המחקרי. בדומה לכך, גם פרקטיקות ההתערבות הקיימות היום בשטח מתמקדות בדרך כלל בתגובות ההורים, כשחלקן מתמקדות בפרשנות הניתנת לסממנים, אך לא ביכולתם לזהות את אותם סממנים רגשיים.
לפי המאמר, תגובת ההורים לסממנים רגשיים, ובפרט לסימני מצוקה של ילדיהם, תלויה קודם כל ביכולתם לזהות באופן מדויק סימנים אלו. כדי להבין כיצד התעללות בילדות משפיעה על היכולת להבחין בסממנים רגשיים של ילדים, המאמר מציע להתייחס לשני מרכיבים: זיהוי הסימן, כלומר זיהוי הרגש אותו הילד חווה והתגובה הראשונית. תגובה זו כוללת את התגובה הגופנית המתרחשת לפני שההורה הספיק לפרש באופן מודע את הסימן (למשל עלייה בקצב הלב). נטען כי הורים עם היסטוריה של התעללות עשויים שלא לזהות את סימני הילדים באותו אופן כמו הורים ללא עבר של התעללות. יתרה מכך, סימנים אלו עשויים לעורר תגובה גופנית שונה בקרב אותם הורים. כלומר, הורה שחווה התעללות בעצמו, כילד, עשוי להגיב פיזיולוגית באופן שונה מהורה שלא חווה התעללות.
"חוקרים הדגימו כיצד ילדים ומבוגרים שנחשפו להתעללות בילדות מתקשים בזיהוי חלק מהבעות הפנים, כמו למשל הבעות המעידות על פחד ואושר, אך מצליחים היטב לזהות כעס ועצב"
1
1
הורות רגישה על פי התיאוריה של אינסוורת' (Ainsworth, 1979)
זיהוי סממנים רגשיים של ילדים
ככל שילדים מתבגרים כשהשפה הופכת לכלי חדש שהם יכולים להשתמש בו כדי לתקשר ישנה ציפייה שהם יסתמכו פחות על בכי כדי לסמן למה הם זקוקים. עם זאת, בגילאים הצעירים, הם עדיין רוכשים מיומנות זו, כתוצאה מכך, מבוגרים נדרשים להסתמך יותר על הבעות הפנים של ילדים כדי לזהות את צרכיהם, ועדיין לא יכולים להסתמך לחלוטין על השפה. מחקרי זיהוי סממנים רגשיים של ילדים התמקדו בשני גירויים עיקריים: בכי תינוקות והבעות פנים של ילדים.
בסדרת מחקרים, חוקרים הדגימו כיצד ילדים ומבוגרים שנחשפו להתעללות בילדות מתקשים בזיהוי חלק מהבעות הפנים, כמו למשל הבעות המעידות על פחד ואושר, אך מצליחים היטב לזהות כעס ועצב. השפעות אלו ניכרות במיוחד כאשר ההתעללות התרחשה לפני גיל שלוש. כלומר, התעללות בילדות משפיעה על היכולת לזהות הבעות פנים רגשיות, ונראה כי סוגים שונים של התעללות והגיל בו החלה, משפיעים בצורה שונה על יכולת זו.
"חשיפה חוזרת להתעללות במהלך הילדות משפיעה על האמיגדלה,
חלק במוח שאחראי בין היתר על וויסות רגשות ותגובה למצבי סכנה"
תגובות ראשוניות לסממנים רגשיים של ילדים
מלבד שוני בזיהוי הרגש, התעללות בילדות מעוררת תגובה פיזיולוגית שונה להבעת רגשות. במחקרים שהשתמשו בהדמייה מוחית (fMRI) ניתן לראות שינויים משמעותיים בתפקוד המוח בקרב אנשים עם היסטוריה של התעללות בילדות. לדוגמה, חשיפה חוזרת להתעללות במהלך הילדות משפיעה על האמיגדלה, חלק במוח שאחראי בין היתר על וויסות רגשות ותגובה למצבי סכנה. שינויים פיזיולוגיים אלה מושפעים במיוחד מעוצמת ומשך הטראומה. ככל שמבוגרים נחשפו בגיל צעיר יותר ולטראומה חמורה יותר, כך השינויים המוחיים יהיו משמעותיים יותר. שינויים אלה עשויים לשבש את היכולת לזהות ולהגיב לסימני מצוקה של ילדים, אשר מהוות יכולות מרכזיות בתפקידם כהורים.
סימני מצוקה של ילדים, כמו למשל בכי של תינוק, גורמים לתגובת מתח אצל כל ההורים. שמיעת בכי של תינוקות נקשרה לעלייה בקצב הלב והנשימה, וכן להזעה רבה יותר. יחד עם זאת, התגובה הפיזיולוגית לבכי של תינוקות נוטה להיות חזקה יותר אצל הורים שחוו התעללות במהלך ילדותם מאשר עבור הורים שלא חוו. למשל, נמצא קשר בין הזנחה בילדות לקצב לב גבוה יותר במהלך קולות בכי וצחוק. מחקרים שמשתמשים בהדמיה מוחית (fMRI) מראים שבקרב הורים שחוו התעללות או הזנחה בילדותם מתרחשת הפעלה חזקה יותר באמיגדלה בתגובה לבכי של התינוק שלהם או כאשר הציגו להם פרצופים עצובים, בהשוואה להורים ללא חוויות טראומטיות.
"ילדים שעוברים התעללות מתמשכת בילדותם גדלים בסביבה מסוכנת ובלתי צפויה
ולכן נדרשים להיות דרוכים וערניים למצבי הרוח של האנשים בסביבתם"
נראה כי הבסיס לכך שהורים עם עבר של התעללות בילדות מגיבים באופן שונה להבעות רגשיות בקרב ילדיהם, טמון בשלב מוקדם יותר מרגע התגובה. האופן שבו ההורים מזהים את הבעת הרגש והתגובה הגופנית שלהם היא שונה, ותגובות אלו מתרחשות עוד לפני שההורים הבינו באופן מודע מה התרחש. ילדים שעוברים התעללות מתמשכת בילדותם גדלים בסביבה מסוכנת ובלתי צפויה ולכן נדרשים להיות דרוכים וערניים למצבי הרוח של האנשים בסביבתם. נראה כי סביבה כזו משבשת את היכולת של הילדים לזהות ולהגיב להבעות רגש. כתוצאה מכך, כאשר ילדים אלה הופכים להורים, הם עשויים להתקשות בזיהוי סממנים רגשיים של ילדיהם ולהגיב אליהם באופן שאינו מותאם. לממצא זה השלכות דרמטיות על התערבויות אפשריות שעשויות לצמצם את המעגל הבין דורי של התעללות.
השלכות על התערבויות קליניות
למרות שמחקרים רבים תומכים בהשערה כי ישנה השפעה של התעללות בילדות בקרב הורים על יכולת הזיהוי והתגובה לסממנים הרגשיים של ילדים, מעט התערבויות לוקחות בחשבון את הידע הזה ואת השלכותיו החשובות. ראשית, השפעות אלו קיימות כבר מגיל צעיר, לכן אין סיבה לחכות למעבר להורות כדי להתחיל בהתערבויות ומומלץ להתחיל כמה שיותר מוקדם: למשל, התערבויות המכוונות להורים עם חוויות טראומטיות במהלך ההיריון מראות השפעות חיוביות. שלב זה עשוי להיות זמן טוב לעבוד עם הורים פוטנציאליים על ההשלכות של היסטוריית ההתעללות שלהם על תפקודם ההורי העתידי. יתרה מכך, התערבויות שמלוות הורים באינטראקציות בזמן אמת עם ילדם בגיל צעיר, עשויות להגביר את המודעות של ההורים ואולי לסייע בהפחתת הרגישות שלהם לחלק מהסימנים שמעוררים במיוחד.
נוסף על כך, מכיוון שזיהוי הסממנים והתגובה אליהם מתעצבים בהתאם לניסיון העבר, כדאי שילדים ייחשפו מגיל צעיר למגוון רחב ככל הניתן של מודלים רגשיים. חשיפה למגוון רחב יותר של מבוגרים בחיי הילדים יעניק הזדמנויות לשפר את הדקויות של עולמם הרגשי. לכן מומלץ לקדם הזדמנויות לבילוי זמן קבוע עם מבוגרים אחרים במסגרות חינוך, ארגונים קהילתיים או הקשרי התערבות נוספים.
לסיכום, הורים עם היסטוריה של התעללות בילדות עשויים לזהות ולהגיב באופן שונה סממנים רגשיים של ילדים. בהתחשב בסיכון הגבוה להמשכיות ההתעללות והקושי לשבור את המעגל, התחשבות בחוויות העבר של הורים אלה ותוך שימת דגש על שלב הזיהוי והתגובה הגופנית, אנו יכולים להגביר את יכולתנו להתערב במעגל הבין-דורי של התעללות. לשם כך, ההתערבויות חייבות לכוון להורים עם היסטוריה של התעללות מוקדם ככל האפשר במעבר להורות ולעודד חשיפת ילדים למגוון מודלים לחיקוי.
"בהתערבויות ומומלץ להתחיל כמה שיותר מוקדם: למשל, התערבויות המכוונות להורים עם חוויות טראומטיות במהלך ההיריון מראות השפעות חיוביות"
Bérubé, A., Turgeon, J., Tsur, N., & Talmon, A. (2024). The recognition and the initial reaction to
children's signals after experiencing maltreatment during childhood. Journal of Family Theory
Review. https://doi.org/10.1111/jftr.12572 &