עד לפני כחמש שנים הייתי ראש ישיבה בישיבת הסדר בתל אביב. כיום אני מתנדב במרכז סיוע תל אביב. כמי שנפגע בעצמו הבנתי שאוכל לעזור לאחרים מתוך החוויה האישית. בקורס ההכשרה במרכז נחשפתי לנתוני הפגיעות והבנתי שהפגיעה של כל אחד היא אומנם אישית ולרוב אינה גלויה לציבור, אבל יש פה בעיה חברתית רחבה.

אנחנו מבינים כיום שיש סביבות תומכות פגיעה. בסוף זו לקונה חברתית שיש לתקן. מהחוויה שלי הבנתי שחסר לי מאוד המרחב החברתי שיאפשר לשמוע עוד אנשים כמוני. מאז גיל 16 כשחשפתי את הפגיעה עברתי עם עצמי תהליך וטיפולים, אבל בהרבה מעגלים חברתיים לא הרגשתי שייך. חוסר היכולת לשתף ולדבר על זה יצר תחושת בדידות ושונות בהקשרים חברתיים ומשפחתיים. לכן החלטתי לחפש נפגעים נוספים, מעגל שווים חברתי, אנשים שיש להם חוויות משותפות ומבינים אותך גם בלי מילים. לאט לאט נוצרה קבוצה. בהתחלה היינו חמישה ונפגשנו פעם בשבועיים בביתי. בזכות כתבה בתקשורת פנו אליי רבים נוספים ונוצרו עוד קבוצות. היום פועלות חמש קבוצות (אחת של נשים).

כדי להצטרף לקהילת "יוצאים לאור" צריך לעבור שיחה מקדימה וריאיון. המפגשים הם חברתיים, ומדי פעם של כל הקבוצות יחד. אף שהייתה פתוחה לכל מי שרצה, נוצרה קהילה דתית. הבנו שקהילה היא המענה הנכון לבדידות. שם מדברים על הטראומה ועל ההתמודדות עימה ויוצרים חוויות משותפות, למשל בטיולים. זו קבוצת השתייכות שנותנת כוח ותקווה. לאור התרחבותנו מיסדנו עמותה בשם "המרכז הישראלי לקידום מיניות בריאה", תחת הארגון "יוצאים לאור".

ש. איך נראית קהילה?

רואים את זה כשמישהו עובר משהו בחייו הפרטיים ומי שמרגיש קשור או קרוב מגיע להשתתף בשמחה או באבל. זה מכניס את החברים למעגל השגרה של החיים והופך את הסיפור ממודחק לנוכח באופן חיובי. בקהילה יש תנועה פנימה ותנועה החוצה: עוסקים במה שקורה בינינו לבין עצמנו, מחזקים זה את זה ומרכזים את הכוח שלנו יחד, ובה בעת אומרים לחברה שאיננו שקופים. אנחנו מנכיחים את התופעה החברתית הזו, מעניקים פרספקטיבה וידע עליה – הרי קל יותר להיחשף כגוף.

אני חושב שלב העניין של הפגיעות המיניות הוא הסוד. אם נוכל לקרוע את מעטה הסודיות, נוכל לשמוט את הקרקע תחת פוגעים נוספים. מה שימנע פגיעה הוא לא האיומים והפחד מעונש אלא העלאת המודעות. ככל שהקירות יהיו שקופים יותר, כך נוכל לצמצם את יכולת הפוגע להסתיר את הפגיעה, וכך נוכל למנוע אותה. ב"יוצאים לאור" אנחנו רוצים לנטרל את הסוד ולעודד את חשיפתו. ככל שהנושא יהיה גלוי ונוכח יותר, הוא ישקף אמירה חברתית ציבורית שאנחנו מאמינים לנפגעים ומוקיעים את הפוגעים. אני מאמין שזה יביא שינוי בטווח הרחוק והתנועה החברתית תשפיע על הגברת המוגנות ועל המניעה של פגיעות מיניות.

ש. מה החזון של הארגון ומה היית רוצה שיקרה בעקבות העשייה שלכם?

לפני המלחמה התחלנו לעבוד על שתי תוכניות שנעצרו לצערי. הראשונה היא הכנס הראשון של "יוצאים לאור", שמטרתו להאיר דרכים להגן על ילדים. הקונספט הוא "נותנים את הבמה לנפגעים", כך שכל הדוברים בכנס יהיו מי שעוסקים בתחום או שחוו פגיעות בעצמם וידברו בגוף ראשון. רצינו לפתוח את הדלת לציבור, שיבין את תופעת הפגיעות המיניות לא רק באמצעות ידע מקצועי, שהוא חשוב כשלעצמו, אלא בעיקר דרך שמיעת סיפורים על החוויות האישיות של מי שנפגעו. התוכנית השנייה שחודשה לאחרונה היא פתיחת קבוצת הכשרה לנשים ולגברים שמטרתה להרחיב את הפריסה הארצית של יוצאים לאור. זו למעשה קבוצת מנחים שחוו פגיעות מיניות ועברו בחייהם דרך ארוכה, כאלו שיודעים "להחזיק את הפגיעה" שלהם ורוצים לתת לה משמעות – כי עשייה חברתית היא חלק מהריפוי.

בעתיד הייתי רוצה שגברים ונשים רבים שנפגעו מינית יקבלו מעטפת של מפגשים חברתיים ועזרה בתיווך בין חברי הקהילה לרשויות, ושהביטוח הלאומי יכיר בצרכים הייחודיים שלנו. אני רוצה שתהיה תנועה גדולה יותר שפועלת מבפנים החוצה ושיהיה אפשר לדבר על הנושא הזה בכל מקום.

לדעתי יצירת קהילה עבור נפגעים היא אינטרס של המדינה, כי המפגשים שווים לעבודת ריפוי. כמו שאמר אחד החברים – "כל מפגש עם הקבוצה עושה לי עבודה של שלוש שנים". יש לנו שיח עם משרד הרווחה, זה עוד לא רשמי אבל הם מכירים ואף ביקרו באחד המפגשים