The website supports Exploer 11 and up

טוב שסיפרת

טוב שסיפרת

חשוב לדבר בפתיחות עם ילדים על הנושא של פגיעה מינית, להזהיר אותם בלי לגרום להם (ולכם) לחרדה, ובעיקר לא לתת להם לחוש אשמים אם, חלילה, עברו פגיעה מינית. תגובת המבוגר חשובה ביותר ועשויה להשפיע על הרגשתו של הילד, בטחונו ונכונותו לשתף, לתת אמון ולספר על ההתעללות. בשיחה עם הילד חשוב להקפיד על הדברים הבאים:

 

  • לשוחח עם הילד במקום פרטי וביחידות.
  • לנסות להישאר שקטים ואוהדים. אם הילד הנפגע חש כי דבריו מבהילים אותנו, הוא עלול להפסיק לספר כדי לגונן עלינו.
  • לא להגיב בבהלה מילולית, או כזו המתבטאת בשפת הגוף (אם הילד ירגיש שהסיפור שלו “גדול עלינו” הוא ייסוג ויעדיף להתמודד לבד, לכן חשוב לנשום עמוק, ולהפגין יכולת התמודדות).
  • להאמין לדבריו של הילד ולומר לו כי הינו דובר אמת.
  • לעודד את הילד להמשיך ולספר. נאמר לו למשל: “אני שמחה שסיפרת לי על כך, זה אמיץ מאד מצדך”.
  • לומר לילד כי הוא אינו אשם בפגיעה. האחריות במצבים אלה היא על המבוגר!
  • להבטיח לילד כי נעשה כל שביכולתנו להגן עליו ולתמוך בו. להיזהר מלהבטיח תוצאות מראש.
  • להסביר לילד כי אין לשמור על המידע בסוד. חשוב לזכור כי ילדים מתביישים, מפחדים, הם עלולים לחשוב שהם היחידים בעולם שזה קורה להם. הם גם מאויימים מהתוקפים שמבקשים לא לספר. איומים קטנים, שנראים לנו כלא רציונליים, מספיקים כדי להשתיק ילד ולהמשיך את הפגיעה.
  • להשתדל שלא לחקור את הילד  אלא להתייעץ עם אנשי מקצוע מוסמכים (עו”ס, פסיכולוג, יועצת חינוכית וכד’) במקרים של ספק.
משתתפים: ענת אופיר, רותי גבע, …..
המערכת בפעולה, אין לסגור את הדפדפן עד להצגת אישור ההרשמה באתר.