הגדרה

התעללות רגשית או נפשית היא מורכבת וקשה למדידה ולזיהוי יותר מסוגי ההתעללות האחרים. ככלל, מדובר בהתנהגות אכזרית שיטתית מצד ההורה או המבוגר האחראי ובהתנהגות הפוגעת בהערכה העצמית של הילד ובתחושת הזהות שלו. חוק העונשין, תשל"ז 1977, סעיף 368ג, מתייחס לפגיעה בקטינים, וכולל התייחסות מפורשת גם לפגיעה נפשית. סוג פגיעה זה מורכב מכמה ממדים: דחייה או התעלמות ההורה מהילד; הפחתת ערכו של הילד על ידי ביקורת ולעג פוגעני; הפחדת הילד על ידי איומים; בידוד הילד; ניצול רגשי; מניעת גרייה מהותית (התייחסות רגשית, אהבה ודאגה); חוסר עקביות בהורות (בן אמיתי, תשס"ז).

נתוני שכיחות

המרכז לחקר החברה (2013) מצא שכמעט 28 אחוזים מהילדים דיווחו כי עברו פגיעה רגשית.הזנחה והתעללות רגשית מתרחשות ברוב הגדול של מקרי ההתעללות הפיזית (90%), וכמו כן מצבים אלה קורים בלי פגיעה פיזית (Claussen & Crittenden, 1991; Kaplan et al., 1999). כמו כן, בעוד הזנחה פיזית בדרך כלל מתלווה לה הזנחה רגשית, ההפך לא תמיד נכון (Egeland, Erickson, & Press., 1987). כתוצאה מכך, הזנחה והתעללות רגשית הינן המצבים השכיחים ביותר של פגיעה בילדים (Hildyard & Wolfe, 2002).

גורמים

חקר הגורמים המובילים הורים לקושי לספק טיפול וטיפוח הולם לילדים הוא תחום מחקר מוזנח ברובו (Hildyard & Wolfe, 2002).. עוני כרוני, חוסר יכולת הורית, פסיכופתולוגיה הורית, שימוש בסמים, הורים מחוסרי דיור, התפרקות המשפחה וחוסר טיפול לפני ואחרי הלידה כולם מקושרים להזנחה (Pelton, 1994), וכל אחד מגורמים אלה נמצא כמעלה את הפגיעות של ילדים לפסיכופתולוגיה באופן עצמאי (Brooks-Gunn & Duncan, 1997; McCall & Groark, 2000).

השלכות

תוצאות ההתנהגות הן פגיעה ביכולת ובתפקוד הרגשי, בתפקוד וביכולת הקוגניטיבית וביכולות הבין-אישיות של הילד – כל אלו הן בהווה והן בעתיד (המרכז לחקר החברה, 2013). מחקרים מראים כי יתכן ולהתעללות רגשית יש קשר חזק יותר לתפקוד פסיכולוגי ארוך טווח, לעומת התעללות מסוג אחר (Kaplan, Pelcovitz, & Labruna, 1999). לעומת התעללות פיזית, התעללות רגשית היא מנבא חזק יותר לטווח רחב של בעיות, כולל בעיות הפנמה והחצנה, בעיות חברתיות, הערכה עצמית נמוכה, התנהגות אבדנית ופסיכופתולוגיה
(McGee, Wolfe, & Wilson, 1997; Mullen et al., 1996; Vissing, Straus, Gelles, & Harrop, 1991).