ציורי ילדים

    על התופעה

    מהי פגיעה מינית?
    פגיעה בעלת אופי מיני בילד המתבצעת תוך פיתוייו או תוך ניצול סמכותו ומרותו של המבוגר [2], לעיתים תוך שימוש בכוח, כפייה ואיום. בפגיעה נכללים: אונס, מעשה סדום, החדרת חפצים לאיבר המין, מעשים מגונים, אוננות, חיבוק, ליטוף ונישוק בעלי גוון מיני, אקסהיביציוניזם (חשיפת איברים), מציצנות וכן שימוש בילדים לצורכי פורנוגרפיה או זנות. כל צורות הפגיעה המינית הן עבירות פליליות.


    משמעות הפגיעה עבור הילד
    כאמור לעיל, הפוגעים הם לרוב אנשים המוכרים לילד ועבור הילד הנפגע מאדם המוכר לו, הפגיעה קשה עוד יותר, משום שלרוב היחסים בינו לבין הפוגע נבנו משך תקופה ממושכת ובהדרגה והילד למד לבטוח בו. לכן, נוטה הילד  להתעלם ולקבל בשקט ובהכנעה את הפגיעה ובמיוחד כאשר הפגיעה התרחשה בגיל צעיר. מול חוויה מציפה כל כך, הילד אינו מפעיל את כוחו להתמודד מול המבוגר ממנו, אלא לומד להתמודד בשקט עם מעשיו. יתר על כן, לילד עשויה להינתן הרשות להימנע מכוונות זדון של זרים, אך מצופה ממנו להיות ממושמע ולהראות חיבה לכל מבוגר שניתנה לו הרשות לטפל בו.


    בטווח הקצר עשוי הילד לחוש תחושות כגון:

    • הלם – תחושה ש"לא יכול  להיות שזה קרה לי".
    • הכחשה – התנהלות כאילו הדבר לא קרה, כאילו לא היה אירוע.
    • תחושת בלבול – שמקורה בשיבוש השגרה ובפגיעה ביכולת לנבא את החוקיות בעולם הסובב.
    • תחושת חוסר אונים – שמקורה באיבוד שליטה כתוצאה מאירוע הפגיעה.
    • תחושת כעס ומרירות על אחרים, על העולם ועל עצמו.

    בטווח הרחוק פגיעה מינית קשורה למגוון השלכות פיזיות ומנטליות 
    ההשלכות העתידיות של פגיעה מינית בילד עלולות לבוא לידי ביטוי בהסתגלות חברתית קשה, חוסר שביעות רצון מן החיים וסימפטומים פיזיים שונים. בספרות המקצועית מתוארות תסמונות קליניות שונות בהקשר לטראומה מינית, כמו: דיכאון קליני, הפרעות חרדה שונות ובהן הפרעה בתר-חבלתית (פוסט-טראומה), הפרעת אישיות גבולית, הפרעת סומטיזציה, שימוש בסם, הפרעות אכילה והפרעת דיסוציאציה.


    מי נמצא בסיכון גדול יותר להיפגע מינית?
    ככלל, אוכלוסיית הילדים חשופה מאד לפגיעות מיניות. הסיבות לכך הן שילדים לומדים כבר מגיל צעיר לציית למבוגרים והם עלולים שלא לדעת או לא להבין שמותר להם לסרב למבוגר. מה גם,  שילדים תלויים במבוגרים מבחינה פיזית, רגשית, קוגניטיבית וחברתית. כמו כן, הם יודעים פחות להגן על עצמם וקל יותר לפגוע בהם בשל גילם הצעיר, חולשתם והקלות שבה ניתן להפחידם.
    פעמים רבות מערכת היחסים בין פוגעים לנפגעים מתפתחת בהדרגה. פוגעים משתמשים במגוון טכניקות כדי להוציא את הפגיעה המינית אל הפועל ולגרום לילד שלא לחשוף אותה. ולכן הילדים הנפגעים מוצאים עצמם במצב בו רגשות אשמה, בושה ובלבול (מלבד הפחד) מונעים מהם לחשוף את הפגיעה.


    על פי הנתונים פגיעות מיניות שכיחות בגילאים צעירים למרות שרק מיעוטן נחשף בזמן אמת (כך למשל, בכל שנה רוב הפונות והפונים לאיגוד סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית הם כאלה שנפגעו כאשר היו מתחת לגיל 12). בגילאים הצעירים בנים ובנות נמצאים בסיכון זהה להיפגעות. אולם, עם הגיל, אחוז הבנות הנפגעות גדול מזה של הבנים, במיוחד כאשר מדובר בפגיעות בתוך המשפחה שמתחילות בגיל צעיר ונמשכות פעמים רבות אל הבגרות.
    בנוסף, מצבי לחץ ומשבר, כגון:

    • מתחים במשפחה וביחסים בין ההורים.
    • פירוד וגירושין.
    • אבטלה ובעיות כלכליות.
    • הגירה.
    • מוגבלות (פיזית, קוגניטיבית או רגשית) או מחלה כרונית של הילד.
      עלולים להגביר את הסיכון לפגיעה אצל ילדים.

    יש לציין, כי גורמי הסיכון משתנים בתקופות גיל שונות.

    קבוצת הילדים בעלי מוגבלות נמצאת בסיכון גבוה פי 10 -4 יותר לפגיעה מינית. מאשר ילדים רגילים. כך, למשל, מסד הנתונים של משרד המשפטים בארה"ב על ילדים נפגעי התעללות מלמד כי בשנים 2009-2011 שיעורם של קטינים בעלי מוגבלות בגיל 12-19 שנפגעו מהתעללות היה גדול פי 3 - 4 מזה של קטינים בגיל זה שאינם עם מוגבלות.
    כאשר ילדים בעלי מוגבלות נפגעים, הם סובלים לרוב ביותר מסוג אחד של פגיעה (מינית, פיזית, רגשית והזנחה). הקושי באיתור הפגיעה גורם לכך שהפגיעות בילדים אלה הן ממושכות וחמורות יותר. קיימים מספר גורמים לכך שילדים עם מוגבלויות נפגעים יותר מאחרים:

    • תלותם באחרים.
    • צייתנות וכניעה.
    • חשיפה לאנשים רבים יותר מילד רגיל, כגון: מטפלים מסוגים שונים.
    • המגע בהם שהוא חלק מהטיפול עלול לבלבל אותם בהבחנה בין מגע מתאים /מותאם לבין מגע שאינו כזה.
    • ילדים אלה מודרים מפעילויות של בני גילם ולכן פעמים רבות אין להם את הידע וההבנה לגבי מה נכון ומה אינו נכון.
    • נושא הדיווח פחות ברור להם.
    • הילד תלוי בבוגר שעליו הוא אמור לדווח.
    • הילד נתון בבדידות גדולה בשל המוגבלות וגם לעיתים בשל המרחק מן הבית עקב שהייה במסגרות חוץ ביתיות או חוץ עירוניות.
    • קשיי תקשורת וקשיי התנהגות של הילד.

    גם בני נוער שנמצאים בתקופה של התלבטויות באשר לזהותם המגדרית ולמשיכתם המינית וכאלה בעלי  נטייה הומו-לסבית (ובמיוחד הדתיים שביניהם שעבורם זהות כזו היא בגדר טאבו מוחלט) מצויים בסיכון לפגיעה מינית כיוון שהם עלולים להיקלע שלא מרצונם למצבים של סיכון מיני. הסיכון מוגבר כאשר נוער זה נדחה בידי הוריו. נתונים מראים כי אחוז גדול מהם נמצא בסיכון להיות חסרי בית ולניצול מיני כולל למטרות זנות.

     [2] לקריאה על פגיעה מינית מצד קטינים 

    עבור לתוכן העמוד