המשרד לביטחון לאומי

בימים שבשגרה עוסקת משטרת ישראל בין היתר בהגנה על קטינים, ובהם ילדים, בהיותם נפגעי עבירה. מֶחלקֵי משפחה ביחידות המשטרה השונות מטפלים מדי יום בעבירות מין ואלימות במשפחה ומחוצה לה, בשיתוף פעולה עם גורמי רווחה וחקירות ילדים, משרד החינוך, משרד הבריאות וגורמים נוספים.

מלחמת חרבות ברזל הציבה לפני המשטרה אתגרים משמעותיים וכבדי משקל – הן מהפן המבצעי, הכולל השתתפות בהגנה על היישובים, והן מהפן החקירתי, הכולל את נושא זיהוי החללים ואת חקירת האירועים במישור הפלילי. בסוגיית החקירה הפלילית עדיין מתקיימים דיונים מדיניים – אם וכיצד יתנהל ההליך הפלילי, אבל הצורך לגבות את כלל העדויות והראיות האפשריות עלה כאתגר בעל חשיבות עליונה, הן לצורך ניהול ההליך הפלילי והן כחלק משימור הזיכרון והנצחת האמת לשנים הבאות.

חקירת אירועי חרבות ברזל היא חקירה מורכבת וחריגה, ולה מאפיינים ייחודיים שטרם נודעו כמותם בישראל. ניהול החקירה הוטל על יחידת להב 433, יחידה ארצית שתחומי עיסוקה בימים שבשגרה רחוקים מחקירת אירועים מסוג זה. משאבי היחידה – מבחינת היקף כוח אדם, האמצעים העומדים לרשותה וההבנה שמדובר באירוע ארצי לאומי ולא מקומי – תרמו להחלטה זו. יותר מאלף שוטרים משתתפים בחקירה, ועד כה נגבו אלפי הודעות – מניצולים, מעדים, משוטרים, מחיילי צה"ל ומכוחות הצלה. כמו כן נאסף תיעוד פורנזי בהיקף עצום של מאות אלפי קובצי מדיה, תועדו זירות ויישובים שבהם התרחשו הפשעים, נאספו ורוכזו מוצגים מהזירות וממאות רכבים ועוד פעולות רבות.

אחת הסוגיות הראשונות שחוקרי המשטרה נתקלו בהן נגעה לגביית הודעותיהם של קטינים שהיו קורבנות או עדים למעשי הזוועה. עד לאותו רגע החוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) תשט"ו-1955 קבע כי בסמכותם של חוקרי ילדים לחקור ילדים נפגעי עבירה עד גיל 14 בעבירות מין ואלימות חמורה, בהחרגת אירועים הקשורים למעשי טרור או פגיעות איבה. משמעות הדבר הייתה שבהיעדר סמכות מתאימה, הוטל על חוקרי המשטרה לגבות הודעות אלה גם מקטינים מתחת לגיל 14. מאחר שאופי האירועים קשה ביותר, עלו כמה אתגרים עיקריים, ובהם החשש מפגיעה שניונית ומהעמקת הטראומה בעקבות מסירת ההודעה לחוקרי משטרה שאינם מיומנים דיים בגביית הודעות מנפגעים צעירים על רקע אירועים מסוג זה. לשם מניעת הפגיעה הנוספת, עלו שני עניינים עיקריים: האחד – צורך להפעיל שיקול דעת ולקבוע את מידת החיוניות של הצורך לגבות הודעות מקטינים. בסוגיה זו הוחלט, ככלל, שעדיף שלא לגבות הודעות קטינים אלא במקרים חיוניים בלבד, מתוך התייעצות על מצבו הנפשי של כל קטין עם אנשי המקצוע המלווים אותו; העניין האחר – צורך לבצע תיקון חקיקה שיקבע כי חוקרי השירות לחקירות ילדים, המיומנים בחקירת עבירות אלימות חמורה ומין, יהיו הגורם שיוסמך לחקור גם במקרים על רקע מעשי טרור ופגיעות איבה. כמו כן נקבע כי יש להעלות את גיל הילדים שייחקרו על ידי חוקרי השירות לחקירות ילדים, כך שקטינים רבים ככל האפשר מאלה שייחקרו יוכלו לעשות זאת מול חוקרי הילדים האמונים על הנושא בימים שבשגרה.

עם הצפת הצורך בתיקון החקיקה נערכו דיונים והתייעצויות עם גורמי הרווחה ומשרד המשפטים, ובתוך זמן קצר גובש נוסח לתיקון החקיקה. בתהליך מזורז, שהתאפשר בזכות שיתוף פעולה ראוי לציון בין כלל הגופים המעורבים, ב-5.12.23 פורסם ברשומות ונכנס לתוקף מיידי תיקון החוק הקובע שלחוקרי הילדים סמכות לחקור ילדים עד גיל 15 בעבירות גם על רקע מעשי טרור ופגיעות איבה.

מאחר שחקירות קטינים בני 18-15 נותרו בסמכות המשטרה, מצאנו צורך לקיים הדרכה ממוקדת עבור חוקרי המשטרה. המועצה לשלום הילד, בראשות עו"ד ורד וינדמן, נרתמה למשימה, וב-19.12.23 נערך ביחידת להב 433 יום הדרכה ממוקד שפירט את האתגר שחוקרי המשטרה נדרשים לעמוד בו וכלל כלים מעשיים לגבייה מיטבית של הודעות.

בפועל, נגבו עד היום הודעות מעטות מקטינים, רובם מעל גיל 15. הליך הזימון לעדות התקיים מתוך חשיבה מעמיקה על הצורך הממשי, כך שבמקרים שבהם, למשל, היו בגיר וקטין יחד באירועים, הסתפקו בגביית הודעה מהבגיר בלבד. נוסף על כך נערכה בדיקה, באמצעות קציני הקישור או המשפחות, אם המצב הנפשי של הילד מאפשר קיום ההליך, והיכן שהובן שלא, לא הייתה התעקשות. מעבר לכך, בצעד חריג, הייתה נוכחות של פסיכולוג בעת גביית ההודעות, כדי להגן ולעקוב אחר המצב הנפשי ולאפשר שמירה ככל האפשר על שלומו הנפשי של האדם שממנו נגבית ההודעה.

לסיכום, העובדה, שמתוך מספר מעורבים כה גדול באירוע בסדר הגודל הזה נגבו רק מספר קטן של הודעות מקטינים וילדים, מעידה על כך שכלל התכליות שהמשטרה ביקשה לממש אכן מומשו בהצלחה. הקו המנחה שלאורו פעלה המשטרה שורטט מתוך רגישות וחשיבה מעמיקה, המביאות בחשבון את שיקולי שימור הזיכרון ואת ההליך הפלילי – מול שמירה על שלומם ונפשם של מי שסבלו רבות מהאירועים ועל איזון ביניהם.