ילדים בקהילות מפוזרות

רקע – טראומה קולקטיבית והשלכותיה

ביום שבת, 7 באוקטובר 2023, נחשפו ילדי ישראל ובני משפחותיהם להתקפה חסרת תקדים של ארגון הטרור חמאס. חשיפה קשה זו מכילה בתוכה מרכיבים משמעותיים להבנת חוויותיהם: ראשית, מרכיב ההפתעה והפתאומיות של המתקפה; שנית, מרכיב האיום הממשי וחוויית האיום הקונקרטי על החיים בשל חדירת מחבלים ליישובים רבים ברחבי הארץ, לצד מתקפות טילים מסיביות. על אלה נוספו מרכיב חוסר הוודאות והזמן הרב שנדרש כדי להבין את היקף המתקפה ומשמעויותיה, ומרכיב תחושת הבגידה בשל ההמתנה הארוכה לחילוץ וסיוע מצד הצבא ורשויות המדינה ביישובי העוטף. מרכיבים אלה חשפו את ילדי ישראל ובני משפחותיהם לחוויה טראומטית קשה שמוכרת בספרות בתור ״טראומה קולקטיבית״, טראומה משותפת ומתמשכת.

טראומה קולקטיבית מגדירה את התגובות הפסיכולוגיות לאירוע טראומטי המשפיע על חברה שלמה. היא נוגעת בחוויית אירוע או אסון שמנתץ את המרקם הבסיסי של החברה ומשפיע על תחושת השייכות, על הערכים ועל השקפות העולם של בני אדם. שלא כטראומה אישית, טראומה קולקטיבית משותפת לקבוצה של אנשים, והיא יכולה להיות מועברת על פני דורות ולהשפיע גם על אלו שלא חוו ישירות את האירוע הטראומטי. השפעתה של טראומה קולקטיבית חורגת מעבר לתוצאות המיידיות, והיא מעצבת זיכרון קולקטיבי, זהות תרבותית ונרטיבים חברתיים.

לטראומה קולקטיבית יש תפקיד מכריע גם בהבניה חברתית של משמעות. אירועים טראומטיים מאתגרים את הנחות היסוד של אנשים לגבי העולם, ומובילים לחיפוש אחר משמעות והבנה. תהליך זה של יצירת משמעות מתרחש הן ברמה האישית והן ברמה הקולקטיבית, ומשפיע על האופן שבו חברות מפרשות את העבר, את ההווה ואת העתיד שלהן. טראומה קולקטיבית עשויה להוביל לפיתוח נרטיבים משותפים שעוזרים לאנשים להתמודד עם הטראומה ולשמור על תחושת המשכיות. עם זאת, נרטיבים אלה יכולים גם להנציח קונפליקט ולעצב יחסים בין קבוצות, שכן קבוצות שונות עשויות לבנות משמעויות שונות מאותו אירוע טראומטי. הבנת הדינמיקה של טראומה קולקטיבית ושל תפקידה ביצירת משמעות חיונית לטיפול בהשלכות ארוכות הטווח של חוויות טראומטיות ברמה החברתית ולקידום ריפוי ופיוס (Hirschberger, 2018). 

 היבטים ייחודיים של הטראומה הנוכחית

אירועי 7 באוקטובר, והמלחמה בעקבותיהם, נוגעים בהיבטים ייחודיים של הטראומה הנוכחית עבור קהילות שפונו. אירוע טראומטי הוא אירוע שבו אדם חווה סכנה או איום מיידי על חייו, או על חיי אחרים, אשר עשויים להציף את האדם בתחושות של פחד קיומי או חוסר אונים. עדות לטבח או להתעללות כפי שנחוו במלחמה הנוכחית עשויה ליצור טראומה קשה יותר מזו של פגיעה פיזית באדם עצמו. הטראומה הנוכחית היא אירוע חסר תקדים שגרם לערעור התא המשפחתי והסמכות ההורית, לעקירה מהבית ופגיעה בתנאי הדיור של התושבים, לחשיפה עקיפה וישירה לטראומה, להתנגשויות בין זהויות, לחשיפה ברשת לתכנים קשים שקשורים למלחמה, ולפגיעה ברצף החיים. היבטים אלה מציפים את הצורך בהתייחסות ספציפית הנוגעת במישרין לייחודיותם. היבט ייחודי נוסף של הטראומה הנוכחית הוא תחושת הבגידה. בשל כישלון המדינה – בהגנה ובשמירה על הפרטים, המשפחות והקהילות – תחושה זו היא רובד נוסף בחוויית הטראומה.

קהילות מפוזרות

נתונים

מאות אלפי תושבים ועשרות קהילות מהדרום ומהצפון פונו מבתיהם. על פי נתוני פיקוד העורף, בראשית דצמבר 2023 כ-114,000 בני אדם היו מפונים: כ-62,000 מהם תושבי הדרום ו-51,700 מהם תושבי הצפון. נוסף על אלה, היו תושבים שהחליטו להתפנות על בסיס החלטה עצמאית, בעיקר מאזור הצפון. לפי נתוני משרד החינוך, בסוף דצמבר 2023 כ-48,000 מבין המפונים היו תלמידים בגיל חינוך, בהם 31,314 ילדים מיישובי הדרום ו-16,670 מיישובי הצפון. מרבית המפונים השתכנו ב-377 מרכזי קליטה ב-54 רשויות מקומיות, בבתי מלון או בדירות שכורות בקהילה. תושבי הדרום החלו לחזור לביתם בשבועות האחרונים (מאי 2024), אך התחזית לשובם של תושבי הצפון לביתם משתנה תדיר, ובזמן כתיבת מאמר זה לא ידוע תאריך ברור. כל זאת – בזמן שמלחמת חרבות ברזל נמשכת ואין צפי לסיומה.

חוסן

חוסן הוא מושג רב-ממדי המשלב בתוכו את יחסי הגומלין בין כוחות הפרט, המשאבים הסביבתיים והיכולת להסתגלות חיובית לאתגרים או לסיכונים משמעותיים. הוא מבוסס על ריבוי משאבים הפזורים על פני כמה מערכות. המערכות השונות מהוות מערכת אקולוגית ביו-פסיכו-סוציאלית (ראו תרשים) המורכבת מסביבה טבעית, סביבה בנויה, סביבה חברתית, מערכות פסיכולוגיות ומערכות ביולוגיות. חוסן אינו תכונה סטטית אלא יכולת שבאה לידי ביטוי במערכות אינטראקציה שונות וביכולת לנווט ולגשת למשאבים שונים – פסיכולוגיים, חברתיים, תרבותיים ופיזיים (Cicchetti & Rogosch, 2012; Ungar & Theron, 2020).

לצד אובדנים רבים שחוו קהילות בזמן האירועים ובמהלך פינוין ופיזורן למגורים זמניים, איבדו התושבים הקשרים משמעותיים בחייהם – חברים, מקום מגורים, סביבה מוכרת, בית ספר, בני משפחה, הרגלים ושגרת חיים. פינוי הקהילות והמעבר למגורים זמניים ייצרו, ועודם מייצרים, אתגרים של ממש ביכולתם של ילדים, של בני משפחותיהם ושל חברי קהילה לגייס את מערכות התמיכה השונות שעשויות לקדם את חוסנם.