מה חדש 

תפיסת האתגרים ומערכות התמיכה: חוויותיהם של אנשי חינוך בישראל בהתמודדות עם מקרים של התעללות והזנחה (Melkman, 2024)

לאנשי חינוך יש חשיבות רבה בזיהוי, בדיווח ובהתערבות במקרים של התעללות בילדים והזנחה, אך רק מעט ידוע על חוויותיהם האישיות בתהליכים מורכבים אלה. מטרת מחקרו של מלקמן (Melkman, 2024) הייתה לבחון, דרך נקודות המבט של אנשי חינוך בישראל, את האתגרים המקצועיים והאישיים שחווים אנשי החינוך הנתקלים במקרים של התעללות בילדים והזנחה ואת משאבי התמיכה שיכולים להקל עליהם את ההתמודדות עם מקרים אלה.

המחקר התבסס על 29 ראיונות מובנים למחצה עם אנשי חינוך בישראל שהתמודדו עם מקרים של התעללות בילדים והזנחה במסגרת תפקידם המקצועי. אנשי החינוך שרואיינו היו מורות ויועצות חינוכיות, גברים ונשים, ערבים ויהודים, במנעד רחב של מסגרות חינוכיות. לצורך ניתוח הראיונות וזיהוי דפוסים ותמות בנתונים שנאספו, נעשה שימוש בניתוח תמטי איכותני. קטגוריות התוכן בפרוטוקול הראיונות כללו תפיסות של מחנכים כלפי הדיווח על ההתעללות וגורמים חוסמים או מסייעים קשורים, סבירות לשיתוף פעולה בין הסוכנויות, השפעות על חייהם האישיים של אנשי החינוך ופערים פוטנציאליים בהכשרת מורים בכל הנוגע להתעללות בקטינים ולהזנחתם.

ממצאי המחקר מעלים אתגרים רבים הקשורים להתמודדותם עם מקרי התעללות והזנחה, הן ברמה המקצועית והן ברמה האישית. ברמה המקצועית, האתגר הבולט ביותר שעלה היה הקושי להכריע אם יש חשד סביר להתעללות או להזנחה, בשל המידע המוגבל והמעורפל שעליו יש לבסס את ההחלטה ובשל ההשלכות הדרמטיות שלה על הילד ומשפחתו. לכן אנשי חינוך היו חרדים מאוד בעת קבלת ההחלטות והביעו חשש גדול מקריאה לא נכונה של הסימנים או משיקול דעת שגוי, בייחוד משום שבניגוד לאנשי מקצוע מתחום הטיפול – הם לא עברו הכשרה מתאימה בנושא של הגנת ילדים. נציין שברגע שאנשי החינוך הצליחו לבסס קיומו של חשד סביר, ההחלטה לדווח הייתה להם ברורה.

נוסף על כך, החשיפה לאירועים של התעללות בילדים והזנחתם השפיעה על אנשי החינוך גם ברמה האישית – בשלושה נושאים מרכזיים שעלו מתוך הראיונות. נושא אחד שתיארו היה התפתחות של סימפטומים הקשורים לבריאות הנפש, ובהם שינויים שליליים במצב הרוח, חרדה והפרעות שינה, אשר פגעו ביכולתם לתפקד בעבודה ובהיבטים אחרים של חייהם. הנושא השני שתיארו היה תחושה עזה של חוסר אונים שנבעה מכך שלעיתים קרובות, למרות הדיווח, ההתעללות נמשכה. תפקידם של אנשי החינוך הוגבל בדרך כלל להגשת דוח ולמסירת התיק לגורמי הרווחה, ללא כל שליטה על המשך הטיפול בתיק, מה שנראה שהעמיק את תחושות חוסר האונים והתסכול. הנושא השלישי היה, על פי עדות המורים, שבעקבות החשיפה למקרי ההתעללות התערערה תחושת האמון שלהם בעולם ונשברה אמונתם בכך שהעולם הוא מקום בטוח. עם זאת צפו תחושות של פחד וחשש לשלומם של כלל הילדים שבאחריותם ושל הילדים שלהם עצמם.

יתר על כן, המרואיינים תיארו שלושה סוגים של מקורות תמיכה משמעותיים בהתמודדות יעילה עם המקרה. המקור הדומיננטי והחשוב ביותר שהוזכר היה תמיכה של המסגרת הבית ספרית, אשר כללה ליווי ופיקוח מקצועי בתהליך קבלת ההחלטות והדיווח, מתן תחושה שאינם מתמודדים עם המקרה לבד, והכלה רגשית של תחושותיהם וחששותיהם. כאשר אלה התקיימו, עלתה תחושת המסוגלות של אנשי החינוך ביכולתם להתמודד. עם זאת, במקרים רבים התמיכה הייתה חסרה, מה שיצר אצל אנשי החינוך תחושות בידוד ודחק, כפי שעולה מדבריה של אחת המורות: "אני חושבת שהקושי המרכזי שלי בהתמודדות עם מקרים מסוג זה הוא שאני מרגישה לבד מאוד, שאני לא יודעת מה לעשות ושאני מרגישה שאין מישהו בבית הספר שיודע מה לעשות".

מקור תמיכה נוסף שנמצא היה תמיכת שירותי הרווחה. מקור זה עלה מדבריהן של יועצות כמקור חשוב לייעוץ מקצועי והכוונה. נראה, ברמה המקצועית, כי גישה למקור אמין ומנוסה להתייעצות הקלה עליהם חלקית את אי-הוודאות וסיפקה תחושת ביטחון ויכולת עצמית מוגברת להתמודדות עם המקרה.

לבסוף, אנשי החינוך ציינו מעגלי תמיכה נוספים, בלתי פורמליים, כגון משפחה, חברים ומטפלים, אשר שימשו מקור לתמיכה רגשית והכלה. עם זאת, מהמחקר עלה כי פנייה למקורות תמיכה בלתי פורמליים אלו, במיוחד למטפלים, נבעה לעיתים קרובות מהיעדר מענה הולם לצרכים הרגשיים של אנשי החינוך מצד מערכת בית הספר הפורמלית, מה שמדגיש פער פוטנציאלי במערכת שיש לטפל בו.

ממצאי המחקר מדגישים את האתגרים האדירים הכרוכים בתהליך קבלת ההחלטות ובהתערבות במקרים מורכבים ומעורפלים של התעללות בילדים והזנחה, וכן את ההשפעה הרגשית הדרמטית על אנשי החינוך. בישראל, בארצות הברית ובמדינות אחרות, מורים אינם מחויבים על פי חוק לרכוש הכשרה כלשהי בתחום זה, ותוכניות הלימודים של מורים כוללות רק לעיתים נדירות הכשרה מתאימה. על כן המליצו החוקרים שכדי להתמודד עם אתגרים אלה ביעילות, יש ליישם סטנדרטים לאומיים המסדירים את התדירות והתוכן של הכשרה מתאימה למקרים של התעללות והזנחת ילדים, ולהפוך הכשרה זו לדרישה רשמית בהסמכת מורים. יתרה מזאת, אנשי חינוך זקוקים לתמיכה והכוונה רבה כאשר הם נתקלים בחשד להתעללות ולהזנחת ילדים. מקרים מסוג זה צריכים להיות מטופלים על ידי צוות התערבות רב-תחומי, לפי פרוטוקול שנקבע מראש. כמו כן יש לספק למורים מפגשים פרטניים או קבוצתיים עם יועצים או פסיכולוגים בבית הספר, כדי לדבר על מקרים של התעללות והזנחה ועל הדילמות המקצועיות הנלוות אליהם. עם זאת, יש להתייחס גם לצורכיהם הרגשיים ולסימנים הפוטנציאליים של טראומטיזציה משנית, ולפתח אקלים ארגוני בית ספרי המתעדף את רווחת העצמי וטיפול ומעודד שיח ודיון בין עמיתים על מקרים של התעללות בילדים והזנחה ועל הלחץ שנלווה להם.

הכשרת סימולציה לאחיות חדר מיון: חיזוק הידע, תחושת המסוגלות והביטחון בזיהוי, בדיווח ובטיפול במקרים של התעללות בילדים והזנחה (Shih et al,2024)

אחיות חדר מיון עומדות בחזית הטיפול בילדים וממלאות תפקיד קריטי בזיהוי מקרי התעללות והזנחה, מכיוון שלרוב הן הראשונות שפוגשות בהם במערכת הבריאות. ואולם, למרות התקנות והנהלים המחייבים דיווח על מקרים של התעללות בילדים והזנחה, רבות מהן מדווחות על קשיים ניכרים בזיהוי ובדיווח על מקרים שכאלו, בעיקר בשל היעדר הכשרה ייעודית בתחום זה.

מאמרם של שי ועמיתיו (Shih et al., 2024) מציג מחקר שנועד להעריך את יעילותה של הכשרה מעשית מבוססת סימולציה בהגברת תחושת המסוגלות והידע בקרב אחיות חדר מיון בנוגע לדיווח וטיפול במקרים של התעללות בילדים והזנחה. במחקר, שנערך במחלקת המיון של מרכז רפואי בטאיוואן ביולי-דצמבר 2023, השתתפו 105 אחיות אשר חולקו לקבוצת ניסוי וקבוצת ביקורת. תחילה קיבלו שתי הקבוצות הרצאה קונבנציונלית בנושא, ולאחר מכן קבוצת הניסוי עברה הכשרה אינטנסיבית מעשית מבוססת סימולציה, בעוד קבוצת הביקורת קיבלה הכשרה תיאורטית שכללה הרצאות ודיונים על ניהול מקרים אמיתיים אך ללא תרגול מעשי.

ההכשרה המעשית המבוססת סימולציה כללה תרגול מעשי של שלושה תרחישים קליניים ששיקפו מצבים אמיתיים של אלימות פיזית, הזנחה, אלימות פסיכולוגית ואלימות מינית, בשילוב דיונים שמטרתם לעודד שיח פתוח  ולחזק את הלמידה זה מזה. התרחישים עצמם התבססו על מקרים ידועים ומורכבים שפורסמו על ידי ופולר (Zellman & Faller, 1996) ותורגמו במיוחד לצורכי המחקר.

המחקר הצביע על שיפור של ממש במגוון תחומים בקרב האחיות שהשתתפו בהכשרה, הן בקבוצת הביקורת והן בקבוצת הסימולציה – מה שמלמד על חשיבותה של הכשרה בנושא התעללות והזנחה ללא קשר לסוג ההכשרה. ואולם האחיות בקבוצת הניסוי, אשר עברו סימולציה, הפגינו הבנה מעמיקה יותר בכל הקשור בסוגי ההתעללות וההזנחה (פיזית, מינית, נפשית והזנחה רפואית) ובזיהוי הסימנים המאפיינים מצבים מורכבים אלו. נוסף על כך, אחיות אלו דיווחו על רמה גבוהה יותר של ביטחון עצמי ותחושת מסוגלות בדיווח על מקרים מסוג זה בעתיד. הן גם הביעו ציפייה גדולה יותר לכך שלדיווח שלהן תהיה השפעה משמעותית על הטיפול במקרה ועל ההשלכות עבור הילדים.

הכשרת הסימולציה הוכיחה את עצמה גם ככלי אפקטיבי לשיפור מיומנויות הניהול הקליני, בעיקר בנוגע למקרים של התעללות מינית והזנחה רפואית. תרגול התרחישים המורכבים, שכלל ניתוח מעמיק של מקרים, תרם במיוחד לאחיות בעלות ניסיון מועט יחסית. ממצא זה מחזק את הצורך בשילוב סימולציה בהכשרה מקצועית של אחיות, בייחוד עבור אלה שבתחילת דרכן. עם זאת, קבוצת הביקורת הראתה שיפור משמעותי יותר בעמדות כלפי מקרי התעללות והזנחה, מה שמעיד כי להכשרה קונבנציונלית, הכוללת הרצאות ודיונים, יש תרומה ייחודית בהיבט של שינוי עמדות.

המאמר מדגיש כי הסימולציה, המאפשרת התנסות במצבים אמיתיים, היא כלי חינוכי אפקטיבי. הסימולציה מספקת לאחיות כלים להתמודדות עם מקרים של התעללות בילדים ושל הזנחה, והשימוש בה עשוי להעניק לאחיות ביטחון בהתמודדות עם מצבים מורכבים ויכולת להגיב ביעילות. החוקרים טוענים כי הכשרה מבוססת סימולציה צריכה להיות חלק בלתי נפרד מתוכניות ההכשרה של אחיות חדר מיון, כדי להבטיח את טובת הילדים הנפגעים ולהעניק להם את התמיכה והטיפול הדרושים. נוסף על כך הם המליצו לקיים הכשרה זו בשילוב שקיימים בהכשרה קונבנציונלית, כפי שנעשה בקבוצת הביקורת, כדי לטפל הן בהיבטים של העמדות כלפי התעללות בילדים והזנחתם והן בהיבטים המעשיים של ניהול מקרים אלו.

לצד זאת, החוקרים ציינו כי יש צורך בביצוע מחקרי המשך שיבדקו את ההשפעות ארוכות הטווח של הכשרה מבוססת סימולציה. החוקרים ממליצים לעקוב אחר המשתתפות במחקר, כדי להעריך את האפקטיביות המתמשכת של הסימולציה במצבי אמת, ולראות אם וכיצד היא השפיעה על תפקודן – בזיהוי, בדיווח ובטיפול בילדים שנפגעו מהתעללות והזנחה.

לסיכום, המאמר מצביע על יעילותה של הכשרה מבוססת סימולציה במתן כלים אפקטיביים להתמודדות עם מקרי התעללות בילדים והזנחה, וגם על היכולת של הסימולציה להקנות לאחיות חדר מיון ביטחון ויכולת תגובה במצבים מורכבים ורגישים אלו. בד בבד, יש לזכור כי הטיפול במקרים אלו מערב גורמים נוספים, בהם מערכות הרווחה, המשפט והחינוך, וייתכן שניתן ללמוד מהמחקר על יתרונות הסימולציה גם בתחומים אלו.

בהתחשב בממצאי המחקר, יש מקום לשקול ביצוע הכשרות המשלבות אנשי מקצוע מכמה פרופסיות וכוללות סימולציות המתמקדות בשיתוף פעולה בין-ארגוני, בייחוד במקרים של טיפול בילדים נפגעי התעללות והזנחה, המצריכים תיאום בין צוותי רפואת החירום ובין מערכות הרווחה והמשפט. שילוב של הכשרה בין-תחומית עשוי לסייע לשפר את שיתוף הפעולה בין הגורמים השונים ולגבש התערבות מקיפה ותמיכה הוליסטית בילדים הנפגעים. הכשרה שכזאת יש בכוחה לחזק את יכולות הצוותים בהתמודדות משותפת עם מקרי התעללות והזנחה, ולהגדיל את מספר המקרים המדווחים ואת מספר הילדים המקבלים טיפול הולם.