מחדשים מהשטח
"הימים שעוד נכונו לנו, שיהיו נכונים, שיהיו רחומים"
על המתווה לקבלת הילדים החטופים עם חזרתם לארץ
מאת – עו"ד עפרה בן מאיר, מנהלת קמפוס חרוב לילדים ומנהלת תוכניות משפטיות
הילה שוהמי בוסביב, רכזת פיתוח, כנסים וימי עיון
"בניית המתווה הייתה משימה לא פשוטה, ולא רק בשל האחריות הכבדה הטמונה בו, אלא בשל העובדה כי אין אח ורע לזוועה שהתרגשה עלינו, לא בארץ ולא בעולם"
מאז שבעה באוקטובר, מדינה שלמה, כואבת ופצועה, עוצרת את נשימתה בתקווה לשובם של הילדים הביתה, יחד עם שאר החטופים.
במשך שבועות מורטי עצבים אלו, ולא בלי חששות, נענינו במכון חרוב לבקשת משרד הרווחה והכנו מדריך לקבלת הילדים החטופים עם שובם לארץ.
בניית המתווה הייתה משימה לא פשוטה, ולא רק בשל האחריות הכבדה הטמונה בו, אלא בשל העובדה כי אין אח ורע לזוועה שהתרגשה עלינו, לא בארץ ולא בעולם. המתווה התבסס על ספרות אמפירית וקלינית מהזירה הבין־לאומית, ועל למידה מעדויות של בוגרים שנחטפו בילדותם ושל אנשי המקצוע שליוו אותם.
מכון חרוב, בימים של שגרה, מכשיר אנשי מקצוע לאתר ולזהות ילדים נפגעי התעללות והזנחה ולטפל בהם. עיקר המומחיות שלנו הוא טיפול בטראומה מורכבת בילדות, ועם כלים אלו יצאנו לדרך.
בהמשך לכתיבת המתווה ובשיתוף משרד הרווחה וסיועו קיימנו הכשרות לעובדים הסוציאליים המלווים את משפחות הילדים החטופים ועתידים ללוות את הילדים עם שובם ארצה מהשבי. כמו כן בנינו הכשרות לצוותי בריאות וחינוך, לחוקרי השב"כ ולחוקרות הילדים.
ראינו חשיבות רבה במתן הכשרות לכלל אנשי המקצוע שיפגשו את הילדים ומשפחותיהם. יש לציין כי מדובר בהליך למידה מתמשך ומעמיק, שיתבצע תוך כדי תנועה וניתוח הצרכים בשטח.
במתווה חילקנו את ההיערכות לקליטת הילדים לשלוש נקודות בזמן:
– 24 השעות הראשונות ממועד חזרת הילדים לארץ: מעדויות של שורדי שבי בארץ ובעולם נמצאנו למדים כי שלב המעבר מהשבי הוא שלב טראומתי ומטלטל כשלעצמו, ועל כן הקדשנו התייחסות ספציפית ליממה זו.
– השבוע הראשון ממועד חזרת הילדים ארצה: בשבוע הראשון נבקש לאפשר לילדים לעכל עיכול ראשוני את שקרה להם, ובראש ובראשונה לנוח!
– את השלב השלישי תחמנו לחצי השנה הראשונה ממועד חזרתם. חצי שנה זו חשובה וקריטית ועל כן הליווי לילד ולמשפחתו ייעשה באופן המקצועי והצמוד ביותר.
"ראינו חשיבות רבה במתן הכשרות לכלל אנשי המקצוע שיפגשו את הילדים ומשפחותיהם. מדובר בהליך למידה מתמשך ומעמיק, שיתבצע תוך כדי תנועה וניתוח הצרכים בשטח"
אך בכך לא תמה המלאכה! המדריך נעצר בחצי השנה הראשונה כי להבנתנו אין לנו אפשרות אמיתית לצפות את כלל המופעים הטראומטיים ואת מכלול הצרכים של הילד ומשפחתו. בחצי השנה הראשונה חובה עלינו, אנשי המקצוע, ללמוד את השטח, להתאים לכל ילד וילדה מעטפת אישית ככל הניתן ולבנות את התורה הטיפולית להמשך, שלצערנו צפוי להיות ארוך שנים.
אחד האלמנטים הקשים בטראומה הוא אובדן השליטה. לפיכך, עיקרון הטיפול המרכזי הוא החזרת השליטה לחייו של הקורבן. עיקרון זה עמד לנגד עינינו בעת כתיבת המתווה.
אומנם האינסטינקט הבסיסי של כולנו, אנשי מקצוע ואזרחים, הוא לחבק את הילדים ולגונן עליהם. אך בתוך המרחב הזה חובה עלינו לייצר לילדים מרחב בחירה ואוטונומיה, באופן אשר יחזיר להם את תחושת המסוגלות והשליטה על חייהם.
הבנה זו אף תחייב אותנו כחברה – אנשי המקצוע, אנשי תקשורת ואזרחים, מודאגים וסקרנים – חובה עלינו כולנו לכבד את פרטיותם של הילדים.
אחרי שחשבנו על גורלם בכל נשימה ופעימת לב שלנו, אך טבעי שכולנו נרצה להיות מעורבים ומעורים בפרטי חזרתם ובהתאקלמות שלהם בחייהם החדשים. זו עומדת להיות התאקלמות קשה ואכזרית, והציווי המוסרי שלנו הוא לשים לב לילדים, לזכור כי אנשים הם, ולאפשר להם להתפנות למשימות ההסתגלותיות הקשות שהם צריכים לבצע.
"אחד האלמנטים הקשים בטראומה הוא אובדן השליטה. לפיכך, עיקרון הטיפול המרכזי הוא החזרת השליטה לחייו של הקורבן"
כעת, נותר לנו לקוות ולייחל כי יישום המתווה ייעשה באופן הטוב ביותר, ושלעולם, אף אחד, בשום מקום, לא יזדקק לו בשנית!
טִילִים וְגַעֲגוּעַ / יהודה אטלס
1
"…וְשָׁמַעְתִּי אֶת אִמָּא וְאֶת הַיּוֹעֶצֶת מְדַבְּרוֹת בִּלְחִישָׁה
שֶׁאֲנִי יֶלֶד בִּטְרָאוּמָה, עִם פְּגִיעָה פְּסִיכוֹלוֹגִית קָשָׁה;
יֶלֶד שֶׁכּוֹעֵס כָּל הַזְּמַן, מָלֵא חֲרָדוֹת וּפְחָדִים,
שֶׁחוֹשֵׁשׁ לָרֶדֶת בַּמַּדְרֵגוֹת, שֶׁמִּתְרַחֵק מִיְּלָדִים,
שֶׁלֹּא מִתְקַלֵּחַ לְבַד, גַּם כְּשֶׁאִמָּא נִמְצֵאת בַּסָּלוֹן;
"רַק כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָהּ כָּאן, עוֹמֶדֶת מֵאֲחוֹרֵי הַוִּילוֹן!"
נִבְהָל כְּשֶׁיּוֹרֵד הַחֹשֶׁךְ, פּוֹחֵד מִכָּל רַחַשׁ בַּחוּץ,
וְאַחֲרֵי כָּל יְבָבָה שֶׁל כֶּלֶב אֲנִי מְחַכֶּה לְפִיצוּץ.
שְׁנָתִי בַּלַּיְלָה נוֹדֶדֶת, וּכְאִלּוּ בְּלִי שׁוּם סִבָּה,
מִתְעוֹרֵר וְקוֹרֵא לְאַבָּא, אֲבָל אַבָּא אַף פַּעַם לֹא בָּא.
מַרְגִּישׁ שֶׁאֵין לִי אֲוִיר, נֶחְנָק עוֹד רֶגַע, בָּטוּחַ,
עַד שֶׁאִמָּא לוֹקַחַת אוֹתִי אֶל הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ,
וְאוֹמֶרֶת: "חֲמוּדִי, תִּנְשֹׁם, הַכֹּל בְּסֵדֶר, תַּרְגִּיעַ!"
1
מתוך "ילדים של אף אחד"
את הספר "ילדים של אף אחד" מאת יהודה אטלס
ניתן לרכוש באתר המכון www.haruv.org.il או
להצטרפות לניוזלטר שלנו