משתפים מהשטח
אומנה להיות משפחת אומנה לילדי העוטף
ריאיון עם רוני שנער, רכזת השמות אומנה חדשות במכון סאמיט*
מאת – סיגל כנפו
רוני שנער
בת 32
בעלת תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית
* סאמיט היא עמותה ותיקה ויחידה במחוז הדרום ובירושלים בפיקוח משרד הרווחה. שירותי האומנה הופרטו זה שנים. העמותה מפעילה אומנה רגילה ואומנה טיפולית עבור ילדים מורכבים יותר בעיקר בהיבטים נפשיים. כל משפחת אומנה מקבלת מנחת אומנה שהיא עובדת סוציאלית מטעם המכון. היא מגיעה לאומנה רגילה אחת לחודש ולאומנה הטיפולית אחת לשבועיים. יש גם מרכז טיפולי לילדי האומנה, ובו צוות טיפולי שמכיר את הנושאים לטיפול, כולל פסיכיאטרים. יש לנו מרפאה במכון בבאר שבע הנותנת מענה מקיף, רגשי, טיפולי, רפואי ופסיכיאטרי.

"בגלל שזו טראומה אזורית, לכולנו קשה. המטפל והמטופל לעיתים באותו המצב, אין אדם שלא נפגע"





"צריך כמה שיותר! חסרות עשרות משפחות … לנו חשוב להגיד שכל ילד שהוצא מהבית בכל גיל חווה איזושהי טראומה."
איך אירועי השבעה באוקטובר השפיעו על משפחות האומנה?
לצערי ארועי השבעה באוקטובר פגעו גם במשפחות אומנה, פיזית ונפשית. משרד הרווחה אחראי לטפל בילדי העוטף. אירועי שבעה באוקטובר הם טראומה לאומית, ולא יכולנו לצפות מראש את האי־יציבות שהילדים האלה יחשפו לה. המשפחות מקבלות מענה מהמרכז הטיפולי שלנו וגם ממנחות האומנה, אלא אם הן עצמן מיישובי עוטף ונפגעו, אז נשלחו אליהן עובדות סוציאליות.
מתחילת האירוע ההנהלה בסאמיט מעניקה לעובדי המכון ולמשפחות מעטפת רגשית אינטנסיבית. בגלל שזו טראומה אזורית, לכולנו קשה. המטפל והמטופל לעיתים באותו המצב, אין אדם שלא נפגע בסיטואציה הנוראה הזו.
האם המצב הנוכחי השפיע על תהליך קליטת המשפחות?
משפחות האומנה משמשות בית יציב לילדים שנמצאים כבר במשבר. ילד שמגיע לאומנה מגיע עם טראומה אחת לפחות מהבית, כמו היעדר פניות של ההורים, שימוש בחומרים ממכרים, הפרעות נפשיות ואובדנות של ההורים. להכניס ילד עם טראומה למצב טראומטי זה מורכב. אנחנו שואפים להביא אותו למקום יציב. במחשבה משותפת הבנו שהשמה באזור שנמצא תחת איום רקטות מאסיבי אינה נכונה בטווח הארוך. המשפחה עצמה בסיטואציה מורכבת, כל הילדים בבית, אין שגרה, או שהאבא במילואים והבן בסדיר.
כמה משפחות אומנה יש וכמה צריך?
צריך כמה שיותר! חסרות עשרות משפחות. הרבה מהמשפחות רוצות תינוקות או ילדים שלא חוו טראומה. לנו חשוב להגיד שכל ילד שהוצא מהבית בכל גיל חווה איזושהי טראומה. ההשמה אינה רק לפי בקשת המשפחה, אלא בעיקר לפי צורכי הילד מבחינת סגנון או יכולת הכלה. חשוב שהקשר עם הורי הילד יישמר.
אנחנו מחפשים בעיקר הורים כבני ארבעים כדי שיוכלו להיות משפחה מאמצת בעתיד. מבחר משפחות מאפשר לנו לעשות התאמות מטיבות ובטוחות יותר.





"אנחנו מחפשים משפחה שמרגישה שיש לה היכולת והיציבות לקבל ילד, שיש לה פניות רגשית, פיזית ולו"זית למשימה הנפלאה והמורכבת הזו, ושגם ילדיה פנויים לקבל ילד/ה שחוו טראומה כזו או אחרת."
איזו מעטפת מקבלת משפחת אומנה?
לכל משפחה יש מנחת אומנה שמגיעה אחת לחודש או אחת לשבועיים לפי התוכנית. היא יושבת לבד עם הורי האומנה לשמוע ולהדריך. יש מפגשים טיפוליים נפרדים לילד/ה, ולסאמיט מרכז לטיפולים רגשיים. לעיתים נדרשים חונכות או שיעורי עזר להשלמת פערים התפתחותיים. כל המשפחה מקבלת ממשרד הרווחה דמי אחזקה חודשיים לפי סוג האומנה, טיפולית או רגילה, לביגוד, לאוכל ולהוצאות שוטפות. ניתנים בנוסף ציוד לבית הספר וחוגים. המשפחות במצבים סוציואקונומיים שונים, ולהן דרישות שונות.
בואי תנצלי את הפלטפורמה הזו ודברי אל הקהל כדי שיבואו להיות משפחות אומנה:
לנו ברור שילד צריך לגדול בבית יציב ומיטיב בסביבה רגועה ומוגנת. לעיתים כשהילד אינו יכול להישאר בביתו, בהחלטת בית משפט או של ההורים או של הרווחה, הוא מגיע אלינו ולא לאומנת קרובים, למרות שלפי חוק האומנה 2016 עדיף שיישאר אצל קרובי המשפחה. אנחנו מחפשים משפחה שמרגישה שיש לה היכולת והיציבות לקבל ילד/ה, שיש לה פניות רגשית, פיזית ולו"זית למשימה הנפלאה והמורכבת הזו, ושגם ילדיה פנויים לקבל ילד/ה שחוו טראומה כזו או אחרת.
ילד שלא מוצאים לו משפחה, לצערי מועבר בגיל צעיר מאוד למסגרת חוץ־ביתית. לכל ילד מגיע בית חם בפרט בגיל הרך. אם המלחמה הזו גרמה לאנשים לשקול זאת, אני ממליצה להגיע ולשמוע במה זה כרוך.





"כל הילדים שמחכים למשפחות אומנה כבר חוו טראומה כזו או אחרת, אבל ילדי העוטף שכולם רוצים לאמץ חוו טראומה קשה נוספת. מי שיש לו מקום בלב לקחת ילד שידע שעשרות ילדים מחכים לבית ומשפחה."
שיח עם ילדים:
מיתוסים ומציאות
פרופ' כרמית כץ*
אנשי ונשות מקצוע שנפגשים עם ילדים החיים במרחבים מסַכנְים – התעללות והזנחה, חשיפה לאלימות במשפחה או סכסוך גירושין – נוגעים פעמים רבות בטראומות קשות ולא מעובדות, והדבר מעמיד בפניהם אתגרים מרובים. שיח עם ילדים שונה במהותו משיח עם מבוגרים, ולכן דורש היערכות מיוחדת.


המיתוס – חיבוק גדול ואוהב עוזר להפחית תחושת חוסר אונים בזמני קיצון
בזמנים טראומטיים אנחנו נוטים לרצות לחבק את הילד/ה מתוך רצון לסייע. אחד משלושת הממדים בטראומה הוא הרגשת חוסר אונים. אפשר להפחית חוסר אונים בעזרת פעולה יעילה מול האיום. אינטואיטיבית אנחנו פועלים הפוך, כשאנחנו קודם כול מחבקים את הילד/ה במצוקה.
מה שנכון לעשות הוא קודם להפעיל את הילד/ה בעזרת משימות קטנות. אם למשל נכנסים לממ"ד, נבקש מהילד/ה להביא את שקית הבמבה, לסגור את הדלת ולהדליק את הטלוויזיה, ורק אז נחבק אותו. שינוי סדר הפעולות דרך מספר משימות קטנות יעניק תחושת מסוגלות ויפחית חוסר אונים. חשוב שהמשימות יהיו קצרות, עד חצי דקה, לאחר מכן יש לתת משוב חיובי.
