אלימות רגשית – מבט רב-ממדי

הסיפור של אורי

אורי גדל במשפחה שכלפי חוץ נראתה רגילה לחלוטין. בכל פעם ששיחק עם אחיו נהג אביו להאשימו במריבות בין האחים. "אתה יצאת הכי פחות מוצלח מכולם", נהג לומר לו. בפרט בשבתות וחגים ובחופשות מבית הספר – כשכולם היו בבית ואביו היה שותה, וההורים היו רבים – העניש אותו יותר מבימים רגילים, ואף נעל אותו מחוץ לבית ואמר לו שבגלל איך שהתנהג אין לו בית יותר. שהוא צריך למצוא לעצמו פנימייה. שהוא ילד מגעיל וטיפש.  כשההורים החלו בהליכי פרידה, יותר מכול פחד אורי שאביו לא יהיה איתו בקשר לעולם. הוא חשש שאביו ישנא אותו כפי שהוא שונא את אימו וישפיל אותו כפי שהוא משפיל אותה. לכן הוא היה מוכן לעשות כל מה שאבא יגיד, ובכלל זה להגיד לאימא שהיא "מפלצת", כמו שאבא אומר, ושהיא "השטן". כשהגיעו מהרווחה ושאלו עם מי הוא רוצה לחיות אמר "רק עם אבא". כי "אבא מלך". וזה מה שנשמע בבית המשפט מפיו. הוא אפילו ביקש לדבר עם השופט כדי שישמע ממנו כמה אימא מרושעת. הוא ידע שככל שיעשה לאימא יותר צרות, ככה אבא יהיה גאה בו. הלוואי שהוא יהיה כזה גבר כמו אבא יום אחד, שלא מפחד מאף אחד.

הסיפור של אורי הוא סיפורם של ילדים רבים הנתונים במעגל של אלימות קשה, שסימניה לעיתים קשים מאוד לזיהוי. נזקי האלימות הרגשית מובילים לא פעם להצגת המציאות בצורה מעוותת שחוטאת לחומרת התופעה ולהיותו של אורי קורבן של מערכת יחסים פוגענית ומתעללת וראוי להגנה. את נזקי התופעה היטיבה לתאר ג'ודית הרמן בדבריה: "אדם שהתנכלו לנפשו – המנגנון הנפשי שלו לא יהיה עוד כשהיה… מדובר באלימות מובהקת, אם כי נסתרת, שכוונתה לפגוע בזהות האחר תוך שלילת כל שמץ של עצמיות מהקורבן" (היריגוין, 2002).

מהי אלימות רגשית?

עם שאלה רחבה זו התמודדה עבודת הדוקטורט שלי, וברור ממה שנאמר לעיל שהתשובה אינה פשוטה וחד-ממדית. אלימות רגשית מאופיינת מטבעה בעמימות, בין היתר משום שקשה לאתר ולזהות אותה, וכן בשל ריבוי הגדרותיה וגבולותיה הרעיוניים הלא ברורים. מדובר באחת התופעות המזיקות וההרסניות לנפש האדם, ואף לגופו.

ממחקרים ומעבודת שטח עם קורבנות (1) עולה בבירור שהתעללות רגשית היא תופעה אכזרית ושכיחה מאוד, ושנזקיה רחבי היקף. זו תופעה שאינה משאירה סימנים ויזואליים. מטבעה היא מורכבת מפרמטרים סובייקטיביים לנפגע, ומשכך יש משמעות רבה לתפיסות החברתיות שבסביבתן היא מתרחשת. מחקרים ממגוון דיסציפלינות עומדים על כך שהתופעה נפוצה מאוד, ושהיא נעוצה במבנים חברתיים המקבעים ומשמרים אותה. באופן כללי נהוג להגדיר אלימות רגשית כשיח מדכא, מקטין, משפיל, מצר צעדים ומפעיל שליטה באמצעות טקטיקות פסיכולוגיות (Carney & Barner, 2012). כשמדובר בילדים שהם קורבנות, מתווספת להגדרה גם הזנחה.

האומנם ההגדרה הזו מקיפה את מגוון ההיבטים הרלוונטיים לה? אני סבורה שלא, ועל כל פנים לא די בהגדרה זו כדי לכלול את מורכבותה ועמימותה של התופעה ולהכיר בה. כדי להבין אילו ממדים נוספים רלוונטיים לתופעה, המתקיימת במסגרת חברתית סדורה, יש צורך בבחינת מרכיבים בסיסיים בפרספקטיבה חברתית ביקורתית, לשם זיהוי תופעה מושתקת.

ממדים פילוסופיים אפיסטמולוגיים

בעשורים האחרונים מתפתחת בעולם ההבנה שידע הוא משאב ותוצר חברתי. כך התגבשה ההכרה שאנחנו תלויים במבנים חברתיים ובאנשים אחרים לצורך רכישה, יצירה והפצה של ידע. יכולת הפרט או הקבוצה בחברה להיתפס כשווי ערך מבחינת היותם בעלי ידע הפכה במרוצת השנים האחרונות למרכזית בתפיסת הסובייקט.

אי צדק אפיסטמי הוא מונח שטבעה פרופסור מירנדה פריקר (Fricker, 2007). התיאוריה של פריקר מאפשרת לבחון תופעות חברתיות הנותרות עמומות או מוסתרות בשל יחסי ידע או כוח.

מדובר בכלי ניתוח המאפשר הבנה מעמיקה של עוול, הנגרם לעדויות של יחידים או קבוצות בחברה באופן שיטתי וקבוע, אשר מעכב ומונע את יצירתו של גוף ידע הרלוונטי להם, בד בבד עם שלילת חוויותיהם באופן מובנה. עוול אפיסטמי מתרחש כשאמינות המוענקת לאדם על ידי החברה שסביבו אינה תואמת את מידת האמינות שהוא ראוי לה. כשדעות קדומות וסטראוטיפים מטים את עמדת השומע כלפי דובר מסוים, הוא נתפס באופן מוטעה כחסר יכולת להיות בעל ידע. לדבריה, כאשר התופעה שיטתית היא מהווה דיכוי של ממש. אי צדק נוסף או פרשני, שעליו עמדה פריקר, עוסק באופן שבו הפרט או קבוצה של פרטים והחוויה שלהם אינם מובנים ואינם מפורשים נכון על ידי השומעים, וחוויותיהם אינן מתורגמות ואינן נכללות בידע הקולקטיבי, כפי שיוסבר בחלק הבא.

תפיסות סטראוטיפיות מקבלות משנה תוקף בעיצוב תופעת ההתעללות הרגשית והיחס אליה ברמה החברתית. סטראוטיפים כגון נטייה להגזמה, חוסר רציונליות, רגשנות יתר וכדומה – המיוחסים לפרט באופן מודע או לא מודע – מעצבים את מידת האמון שקורבן האלימות הרגשית יזכה לה, ואת הערך שיקבלו חוויותיו.

אחת המסקנות ממחקריי היא שידע הנוצר בעקבות חוויות הקורבנות בצל האלימות הרגשית אינו זוכה לאמון ולהכרה הראויה. נקודת המבט הייחודית של הקורבנות אינה מקבלת מקום במאגר הידע הקולקטיבי החברתי, והפרשנות שהם נותנים לחוויותיהם אינה מקבלת הכרה חברתית. דבר זה מוביל לחוסר הבנה בסיסי של מהות האלימות הרגשית, של נזקיה ושל הסעדים הנדרשים להתמודדות עימה.  

ממדים פסיכו-חברתיים

החברה מתקשה לקבל אלימות רגשית ולהכיר בקורבנותיה, ואף אנשי המקצוע חשים אי נוחות בטיפול בנושא ­– העיסוק בתופעה מרתיע ומעורר מבוכה וחוסר אונים. הם מתקשים לזהות אותה, והקורבנות מתקשים להתמודד עימה בהיעדר שִׁיּוּם ברור וסעדים של ממש.

חסרה הגדרה ברורה, בפרט בקרב אנשי משפט שבדרך כלל משתמשים בשפה דיכוטומית רגשית פחות, שפה של חוקים וכללים, שהיא מורכבת להפשטה וליישום במקרים קונקרטיים. נשאלת השאלה – מהי מידת ההבנה ואפשרות ההכרה החברתית של היבטיה השונים של התופעה, של נזקיה, של דרכי פעולתה, של שכיחותה ושל הקושי של קורבנותיה להכיר בעצמם ככאלו?

יש מצבים שהקורבנות אינם יכולים כלל להיחלץ מהם בהיותם תלויים לחלוטין באדם המתעלל. כך לדוגמה, ילד שתלוי בהורה בכל צרכיו אינו יכול כלל להעלות בדעתו מצב שבו ישתחרר מכבלי המתעלל, מה שתורם למצוקה ולנזק. ילד כזה, בהתבגרו, ימצא עצמו לעיתים קרובות במערכת יחסים הרסנית, עם נזקים רגשיים קשים. לעיתים הוא עצמו אינו מודע לנזקים שנגרמו לו כילד שהופעלה נגדו התעללות רגשית. בשלב בוגר בחייו, כשכבר יזכה מהחברה ליחס של שווה ערך, ייתכן שחוסר ההיחלצות ממערכת יחסים פוגענית ייזקף כנגדו, כאדם או כהורה לקטין.

בקרב בגירים קורבנות התופעה שוררת אמביוולנטיות המאפיינת מערכות יחסים זוגיות שמתפקדות בתוך המבנים החברתיים הקיימים (פוגץ' ודנציג-רוזנברג, 2010).. באופן טבעי יש קונפליקט רגשי שפוגע ביכולת להשתחרר ממערכת היחסים. אלימות רגשית יוצרת בלבול, מערערת את תפיסת העצמי, מלווה ברגשות אשמה ובפחדים, והבית, שאמור להיות הבסיס לביטחון, הופך להיות הזירה המאיימת ביותר. סטראוטיפיים חברתיים והיעדר הכרה באלימות הרגשית ובנזקיה יוצרים נזק מתמשך בקרב אנשים שהיו קורבנות בילדותם ו"סוחבים" עימם את נזקי האלימות הרגשית גם לתוך בגרותם. הם קורבנות "שקופים", וכך מעגלי האלימות מתרחבים ומועברים מדור לדור.

להתעללות רגשית מופעים רבים. שני מופעים שהפכו לחלק מהשיח הפופולרי לאחרונה, שבבסיסם הם חלק מתופעת התעללות הרגשית, הם ניכור הורי וגזלייטינג.(2)

מופע של גזלייטינג (Gaslighting)

Gaslighting מאופיינת כטקטיקה המערערת את עולמו הרגשי של הקורבן שנגדו היא מופעלת. מדובר במניפולציה מתמשכת, המייצרת אצל הקורבן הטעיה והכחשה של המציאות, והיא מתאפשרת בקלות במערכת יחסים שבה מופעלים על הקורבן יחסי כוח. פערי כוחות מאפיינים יחסים זוגיים, וביתר שאת – יחסי ילד-הורה, כאשר הילד תלוי בהורה באופן מלא למילוי צרכיו. זאת, נוסף על היות המשפחה זירה המאופיינת בתוקפנות גבוהה, כר פורה לפגיעה ולניצול תלות של קטינים. התנהגויות כגון האשמה מתמדת, התכחשות ההורה לדברים שנאמרים על ידיו, ערעור תחושת המציאות הרגשית או התפיסתית של הילד, כל אלה גורמים נזק אקוטי מתמשך לדימוי העצמי ולתפיסת העצמי של הילד.

ניכור כמופע של אלימות רגשית סמויה וקשה בילדים

תסמונת ניכור הורי היא מצב פסיכולוגי ודפוס התנהגותי שבו הורה אחד מתמרן את הילד כדי ליצור תפיסה שלילית של ההורה השני ולהערים מכשולים על התקשורת עם ההורה האחר. מדובר בהתעללות רגשית בילדים, הכוללת האשמות מופרכות, שליליות, מתוך כוונה לפגוע בתדמית ההורה האחר ורצון לנתק לחלוטין את הילד מההורה המנוכר ומקרוביו מבחינה רגשית והתנהגותית. לניכור השלכות חמורות על קורבנותיו. אחת התופעות המורכבות בשנים האחרונות היא ניכור שנחשב כאלימות רגשית במערכות יחסים. לא פעם עצם השימוש במונח זה בבתי משפט מופיע כטיעון סרק בדרך של אלימות משפטית של הורה כנגד ההורה האחר, כדי "לכסות" על פגיעות ממשיות שביצע הורה בקטין ולגלגל את האשמה על ההורה השני. 

זו תופעה חמורה, קשה לזיהוי ואבחון, שמצריכה מומחים בזיהוי אלימות רגשית כדי לאבחן אותה נכונה. באחד מהדיונים במסגרת הליכי נזקקות לילדים בתיק גירושין, על אלימות רגשית קשה כלפי אישה וילדים מצד אב מנכר, אמרה לי עובדת סוציאלית המעורבת בתיק: "האלימות הרגשית והשליטה בנפשם של הקטינים כל כך קשה פה, שאין לאב צורך להפעיל יותר כוח. הוא נחמד איתם ומתנהל על מי מנוחות. השליטה האלימה כבר פועלת מעצמה". פרשנות שאינה מקצועית למקרה כזה עלולה להחמיץ את מהות האבחנה ולטעות בזיהוי האלימות הרגשית ונזקיה.

ממדים משפטיים

במדינת ישראל יש פער בין הסעדים הקיימים כלפי בגירים וכלפי ילדים בכל הנוגע לאלימות רגשית. ברמה הפלילית עבירת אלימות רגשית בין בני זוג אינה קיימת או מוגדרת בחוק העונשין – החוק המרכזי המסדיר את תפיסת המדינה בנוגע לעבירות פליליות. אומנם בחוק העונשין יש כמה עבירות אלימות, כגון כליאה ואיומים, שהן עבירות המבוצעות לעיתים במסגרת אלימות רגשית (סעיפים 377 ו-192 לחוק העונשין). גם עבירות כגון פגיעה בפרטיות לסוגיה והטרדה, המוסדרות בחקיקה – כגון החוק למניעת הטרדה מאיימת, "הטרדה באמצעות מתקן בזק" (3) ועוד – מקבלות מענים במסגרת החקיקה הכוללת. עם זאת, המענים מצומצמים מאוד וכמעט שאינם ישימים. התמודדות עם התעללות רגשית בבגירים אפשרית באמצעות החוק למניעת אלימות במשפחה, במסגרת בקשה לצו הגנה בגין אלימות מתמשכת שפוגעת בשגרה התקינה באופן שאינו מאפשר לנפגע ניהול חיים תקין וסביר. מדובר בסעד זמני בלבד.

שני היבטים משפטיים נוספים של התופעה הם ההיבט הנזיקי וההיבט של דיני משפחה. התחום הנזיקי עדיין טעון שיפור ניכר בכל הנוגע לפיצויים בגין נזקי התעללות רגשית, הן בנוגע לקטינים והן בנוגע לבגירים. פסק דין אמין המפורסם (4) קובע פיצוי של אב לילדיו בגין נזקי התעללות רגשית, אך יש לציין כי הפסיקה בתחום זה אינה עשירה ומספקת, ומרבית הפסיקות הנוגעות לנזקים בגין התעללות קובעות פיצויים בעיקר כאשר הנזק הרגשי נלווה לנזק פיזי.

בתחום דיני המשפחה – סוגיות הקשורות להתעללות רגשית עולות באינטנסיביות במסגרת הליכי גירושין. טענות בגין התעללות רגשית בין בני זוג וכלפי הילדים שכיחות בקרב משפחות רבות המוגדרות במה שמכונה "קונפליקט בעצימות גבוהה". עם זאת, היעדר החקיקה בתחום זה מוביל לעיתים קרובות להשתקת הקורבנות, להתעלמות המערכות ולהיעדר התייחסות לתופעה. זיהויה נעדר מהשיח, ואי הצדק האפיסטמי לקורבנות נרחב. יודגש עוד כי לעיתים קרובות ההתעללות הרגשית אף מסלימה כלפי הקורבנות בעת פירוק המשפחה, עם השלכות קשות על הילדים, ונדרשת התערבות עו"ס לחוק הנוער.

בנוגע לפן הפלילי של התעללות רגשית כלפי קטינים, ישנם כמה חיקוקים רלוונטיים אשר התפתחו במהלך השנים: כך למשל האיסור על השארת ילד בלא השגחה או במטרה לנוטשו (תיקון מס' 59, ס' 361), איסור על הזנחת ילדים המוגדר בסעיף 362 לחוק העונשין, וכן איסור תקיפת קטין או חסר ישע המוגדר בסימן ו1 לחוק העונשין בסעיף 368ב, הקובע כחבלה גם חבלה נפשית, וכן סעיף 368ג המגדיר איסור התעללות בקטינים, ובכלל זה התעללות נפשית.

סעד נוסף עבור קטינים, כאמור כסעד חירום, מעוגן בחוק למניעת אלימות במשפחה המאפשר הגנה זמנית לכאורה גם ממי שגורם נזק נפשי מתמשך אשר אינו מאפשר שגרת חיים תקינה.

לעניין ניכור הורי, גזלייטינג ועוד מופעים של התעללות רגשית – מעבר לקושי לעמוד עליהם, הם אינם זוכים כלל למענים משפטיים סדורים. עם זאת, ולמרות קיומם של סעדים מסוימים, הם אינם מספקים וקשה ליישמם בפועל, שכן קשה להוכיחם. פעמים רבות הקורבנות ומייצגם מוותרים מראש על ההתמודדות עימם מתוך הבנה שנכונה להם תבוסה. חשוב להדגיש כי במצבי התעללות רגשית טענה כנגד הצד השני, שלא תמיד ניתנת להוכחה, עלולה להתפרש כנגד הטוען כטענת סרק ולשמש נגדו, ובכך מצבו עלול להחמיר עוד מבחינה משפטית.

לסיכום

לכולנו יש צורך קיומי בסיסי – להיות חלק ממבנים חברתיים ובוודאי משפחתיים. במסגרת המשפחה, שהיא כר פורה לרמות תוקפנות גבוהות, ילדים חשופים ביתר שאת להתעללות רגשית. נזקי התופעה קשים. בשל עמימות התופעה והיעדר מסגרת נורמטיבית ברורה, מתעורר קושי ממשי לדון בקיומה ובנראותה במסגרת הרשויות. הקורבנות נותרים במעגל אין-סופי של פגיעה חוזרת ונשנית, כשהידע על אודות ההתעללות אינו זוכה למקום ואינו מתגבש. אי הצדק האפיסטמי שממנו יסבלו הקורבנות בחייהם ילך ויחריף. הקטין הפגוע, כמו אורי בסיפור לעיל, הופך לבוגר פגוע ללא מענים חברתיים נכונים, והוא מוּעד לקשיים רבים בהתמודדויותיו העתידיות. התבוננות רחבה על ממדיה השונים של אלימות רגשית, כפי שנעשה במסגרת מאמר זה, מאפשרת לפתוח צוהר להבנה מדויקת יותר של התופעה, לצורך הקניה והבניה של מענים איכותיים לקורבנות ולחברה כולה. כמו כן עולה בבירור הצורך בהכשרות מקיפות בנושא לאנשי מקצוע ממגוון דיסציפלינות.