"הם תמיד יהיו חלק ממך,
לטוב ולרע"

היום שבו ילדים מוּצָאים מביתם, יום שבו המשפחה "מתפרקת לך" או "מתרסקת לך", בלשונם של ילדים, הוא יום שנחרט עמוק בנפשם – ויוסיף ללוותם בהמשך חייהם. ילדים בישראל מוצאים מביתם, בין בתהליך סדור ובין בתהליך חירום, עקב סיכון ממשי לשלמות גופם או נפשם, ולרוב על רקע מצבים קשים של התעללות או הזנחה. למרות ההכרח בתהליך זה, הוא מלווה בקושי עמוק ובשבר שכמעט אינו ניתן לאיחוי. כאשר ילד או ילדה מוצאים מביתם, נמצאים לידם – או איתם – אחים ואחיות. ברוב המקרים מוּצֵאת מהבית קבוצת אחאים ולא ילד או ילדה יחידים. האחאים יכולים להוות עוגן זה עבור זה, אך הם גם "סוחבים" איתם יחסים מורכבים וטראומות משותפות ונפרדות. במסגרת החוץ-ביתית האחאים מושמים לעיתים יחד ולעתים בנפרד. לעיתים כמה מהאחאים נשארים בבית ההורים. לעיתים קרובות אפשר לראות הפרדה בין אחאים במעלה הדרך, עם התקדמות שנותיהם במערכות הרווחה. 

במאמר זה נסקור את המסע המשותף והמרתק שבו צעדנו יחד, צוות מתוך מכון חרוב וצוות מתוך מל"י, המפעל להכשרת ילדי ישראל, כשנה וחצי – מחודש אוגוסט 2021 עד חורף 2022/23, סביב נושא האחאים בכפרי הילדים ובמשפחתונים של מל"י. מובילי הפרויקט היו כותבי המאמר.

ראשיתו של המסע בהבנה של הנהלת מל"י – שנושא האחאות דורש למידה והעמקה מקצועית, בוודאי בהתחשב בכך שיותר מ-50% מהילדים שבחסות הארגון הם אחאים. לכך הצטרפו מחקריהן של פרופ' כץ ועמיתות על המערכת האחאית במצב של טראומה מבית, התעללות, אלימות והזנחה (לדוגמה, Katz, Cohen et al., 2022). לאחר איסופו של צוות מגוון, שכלל דמויות מפתח מתוך כפרי הילדים של מל"י – מנהלי כפרים, מנהלי שירות טיפולי, רכזי חינוך, עו"סיות ומנהלניות, המחזיקים בידיהם עשרות רבות של שנות ניסיון, בצד מסירות ופתיחות מחשבה, בשיתוף צוות מחקר ממכון חרוב ומאוניברסיטת תל אביב, יצאנו לתהליך של מחקר פעולה משתף – למידה, העמקה, מחקר והסקת מסקנות בנוגע לאחאות בהשמה חוץ-ביתית.

אחאים בצל טראומה והוצאה מהבית – רקע

קשרי אחאים הם לרוב הקשרים המשפחתיים הממושכים ביותר בחיי אדם, ויש להם חשיבות רבה עבור מבוגרים בהיבטים של התפתחות, רווחה נפשית וחוסן. מחקרים מראים כי הם גורם משמעותי, בעיקר במצבי משבר במשפחה (Buist et al., 2013; Kramer et al., 2018). אחאות היא חוויה בסיסית ונפוצה, כמעט אימננטית לחוויה הילדית, והדבר בוודאי נכון בישראל ברוכת הילדים, שבה המספר הממוצע של ילדים במשפחה הוא 2.43 (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2023). למרות זאת, קשרי אחאים לא זכו להתייחסות נאותה במחקר ובהגות הפסיכולוגית. החוקרות ווייט והיוז (White & Hughes, 2017) משתעשעות במחשבה שאילו היו חוצנים מגיעים אל כדור הארץ, ומבקשים ללמוד על המשפחה האנושית דרך ספרי הפסיכולוגיה, הם היו מגיעים לידי מסקנה שבני אדם מגדלים את ילדיהם בתאים נפרדים, כלומר –ההתמקדות היא בציר האנכי שבין ההורים לילדיהם, כמעט ללא התייחסות לציר המאוזן – הקשר היומיומי והמיידי בין אחאים. הלקונה המחקרית מורגשת עוד יותר בנוגע ליחסי אחאים בצל טראומה – במצבי התעללות, הזנחה וכן לאחר הוצאה מהבית. המחקר המועט שנעשה בנושא זה מגלה כי לסביבה פוגענית מבית עשויה להיות השפעה מזהמת על הקשר האחאי (Katz, Tener, et al., 2022; Witte et al., 2020).

מחקרים איכותניים שהעמיקו בנרטיבים של ילדים שנחקרו במשטרה, או בחוויותיהם הרטרוספקטיביות כבוגרים, הראו כי באקלים של הזנחה והתעללות נוטה הקשר האחאי להתעצב בשני כיוונים הפוכים: מצד אחד, אחאים נוטים להתארגן בברית של הגנה מול מצבי פגיעה וכאוס מצד ההורים, ומצד שני, יש זליגה של ההתנהגות הפוגענית מהמערכת ההורית אל קשרי האחאים (Katz, Cohen, et al., 2022). המחקרים המעטים שעסקו במערכת האחאית של ילדים שהוצאו מביתם ניסו לעיתים קרובות להוכיח את האפקט המיטיב של שהות משותפת של אחאים על ילדים במסגרות חוץ-ביתיות. בצד זאת, מהמחקרים עולה כי יש קשיים רבים בהשמה משותפת של אחאים. בעיקר עולה הפער הקיים בין מדיניות גלובלית, המעודדת השמה משותפת של אחאים, ובין המצב בשטח, שבו שיעור האחאים אשר נמצאים יחד לאורך זמן הוא לכל היותר מתון (Barnea et al., 2023).

מחקר פעולה משתף – מהשטח אל האקדמיה ובחזרה

המתודה שבחרנו למסע המשותף בנושא אחאות היא "מחקר פעולה משתף" (participatory action research) – מתודה הכוללת שילוב בין האקדמיה לאנשי מקצוע, הכי קרוב לשטח. מחקר כזה מאפשר היזון חוזר ונשנה בין ידע חי, יומיומי וקרוב לחוויה בשדה ובין עולמות הידע האקדמיים הכוללים תיאוריה, ביקורת ומחקר אמפירי. בליבת מחקר הפעולה המשתף עמדו פגישות בזום של צוות ההיגוי של המחקר, שכללו שיח ולמידה משותפת. לתחילת המחקר קדם שולחן עגול, בשיתוף עם עמותת אור שלום ופנימיית אהבה, ובו קיימנו דיון-גישוש בנושא. נוסף על כך פותחו כלי מחקר בשיתוף עם חברי צוות ההיגוי – סקר בוגרים וקבוצות מיקוד של צוותים בכפרים. בתוך היומיום העמוס והלא צפוי, שמאפיין את עבודת הצוותים במל"י, עצרנו יחד להתבוננות בנושא האחאים בכפרי הילדים. תודתנו נתונה לחברי צוות ההיגוי אשר פינו מזמנם ונרתמו למשימה חשובה זו.

איפה היינו ומה עשינו? תחנות במסע

ראשיתו של המחקר בפגישות של קבוצות המיקוד, שכללו שיתוף בעמדות, במחשבות ובתפיסות בנוגע לקשר האחאי בהשמה חוץ-ביתית בכלל, ובכפרי הילדים של מל"י בפרט. שלב זה אִפשר פריסת מניפה ראשונית של הכיוונים ושל הדילמות העומדות לפתחנו בנושא זה. לאחר מכן עברנו לביצוע תהליכי מחקר: הפעלנו חמש קבוצות מיקוד בכפרים, שבהן שיתפו אנשי מקצוע את חבריהם בסיפורים על הקשר האחאי, ועל תפיסות ודילמות הקשורות בו. כמו כן ערכנו סקר אשר הופץ בווטסאפ בקרב בוגרי כפרי הילדים של מל"י. בסקר השתתפו 86 בוגרים, ומסקנותיו קוראות לאנשי מקצוע להשקיע בקשר האחאי באופן פרטני ומערכתי.

בד בבד קיימנו למידה משותפת בצוות ההיגוי של המחקר, ובמסגרתה הִזמנו מומחיות לדון בנושאים רלוונטיים. פרופ' דפנה טנר הרחיבה על הקשר האחאי בהקשר של פגיעות מינית, וד"ר סיגל קני-פז שיתפה בכיוונים של עבודה טיפולית מודעת טראומה והתקשרות עם אחאים. גב' דורית בלשן, גב' דליה סיני, ד"ר הדס דורון וד"ר ורד גולן הציגו תובנות ממחקר משותף של מחוז חיפה והצפון במשרד הרווחה על קבלת החלטות הנוגעות להשמה חוץ-ביתית של אחאים. הלמידה והדיונים המשותפים גם קובצו לאסופה מסכמת, כפי שיפורט בהמשך.

לאחר תהליך הלמידה המשותפת הבשילו התנאים למעבר לשלב מעשי יותר של קביעת מדיניות ויצירת תוכניות עבודה. הופעלו תהליכי הטמעה תוך-ארגוניים שכללו יום עיון בזום והכשרת קיץ לכלל עובדי מל"י. ייתכן כי תהליך ההטמעה החשוב ביותר התבטא בהשפעתם של תהליכי-פנים, שהתרחשו בתוך צוות ההיגוי, החוצה, הלאה – מחברי הצוות אל הצוותים במסגרות מל"י השונות. כפי שהגדירה זאת אחת מחברות צוות ההיגוי, בתהליך זה יצרנו יחד "שפה אחאית" – רשת של מילים ומושגים שבאמצעותה אפשר לדבר על אחאות, נושא שאינו זוכה לתשומת לב מספקת, וכך לתת לו מקום ולחדד את ההתייחסות אליו ואת הטיפול בו במל"י כארגון. בהמשך ללמידה זו הביא המחקר לשינוי של ממש במדיניות ובתפיסה של נושא האחאים במל"י. נקבעה מדיניות שלפיה אחאים יגדלו יחד באותו משפחתון, אלא אם כן יש סיבות משמעותיות לכך שזה אינו הדבר הנכון או שאינו מתאפשר. ההבנה היא שהקשר האחאי הוא נכס שיעמוד לרשות האחאים לאורך כל החיים, וחובתם של אנשי המקצוע לאפשר את קיומו בהמשך החיים, משום שהשנים במסגרת החוץ-ביתית הן רק תחנה בדרך. הנהלת הארגון קבעה כי שניים מערכי היסוד שמל"י חרטה על דגלה, ערך המשפחתיות וערך המקצועיות, יובילו את הליווי והטיפול בנושא האחאים.  

אחת ממטרות הפרויקט הייתה העלאת הנושא על פני השטח גם בקרב הקהילה המקצועית בארץ. ברוח זו קיימנו ב-22.2.23 יום עיון ארצי על השמה וליווי של אחאים במסגרות חוץ-ביתיות. ביום עיון זה ניתנו הרצאות להטמעת מסקנות הפרויקט. הרצאתה של פרופ' כרמית כץ עסקה בתת-המערכת האחאית באקלים של הזנחה והתעללות – הקשר הכרחי להבנת הדינמיקה האחאית בהשמה חוץ-ביתית. לאחר מכן שיתפנו את באי יום העיון בממצאים מתוך סקר הבוגרים, והצגנו שני מודלים לעבודה חדשנית עם אחאים במל"י. הרצאתן של ד"ר הדס דורון והגב' דורית בלשן עסקה במודל לקבלת החלטות בהשמת אחאים, שפותח במחוז חיפה והצפון של משרד הרווחה בשותפות עם מכללת תל חי, וד"ר סיגל קני-פז תיארה את המודל לעבודה מודעת טראומה והתקשרות עם אחאים. גולת הכותרת של היום הייתה עדותם של ספיר גרדוש ושל כפיר הכהן, בוגרי כפר הילדים בעפולה עילית, ששיתפו בחוויות ובתובנות שלהם כאחאים, יחד ולחוד, ולא השאירו לב אחד בקהל במקומו.

שבת אחים גם יחד: השמה וליווי של אחאים במסגרות חוץ-ביתיות – אסופה מסכמת

התוצר העיקרי של הפרויקט עבור הקהילה המקצועית בארץ הוא האסופה המסכמת אשר יצאה לאור בהוצאת מכון חרוב, והיא זמינה במהדורה דיגיטלית (ראו קישור). לאסופה זו שלושה שערים: בשער הראשון מאמרים המהווים גוף ידע רלוונטי למי שעוסקים בהשמת אחאים, מאמרים המשקפים את תהליך הלמידה המשותפת; השער השני הוא הצצה אל תהליך יצירתו של הידע במסגרת מחקר הפעולה המשתף, והוא כולל בתוכו את ממצאיהם של שני מחקרים שנערכו במסגרת זו ואת עיקריה של מדיניות מל"י בנוגע להשמת אחאים; השער השלישי מעניק לקורא טעימות מתוך פעילויות בתוך מל"י, אשר במוקד שלהן עומד הקשר האחאי, ומטרתו לשמש מקור השראה לקורא בשאלות יישומיות של קליטה, טיפול ועבודה ארגונית עם אחאים. תודתנו נתונה לכותבות אשר השתתפו באסופה זו, ובייחוד לפרופ' רות זפרן, לפרופ' דפנה טנר, לד"ר סיגל קני-פז ולד"ר מיכל בת-אור ושותפיה מאוניברסיטת חיפה.

העראלי: להוסיף תיבה עם קישור אסתטי וברור לאסופה – תמונת השער. במהדורה המודפסת יופיע כתמונה. בנוסף, ניתן להוסיף גרפיקה של ציר הזמן של הפרויקט או אינפו-גרפיקה אחרת. אם נדרש בעיניך נדבר בעל-פה ואייצר טיוטה לאלי.

מסקנות עיקריות

מתוך הפרויקט רחב היריעה, שארך זמן רב, נציג כאן שלוש מסקנות עיקריות.

1. יש לראות באחאות משאב חוסן פוטנציאלי עבור ילדים שהוצאו מביתם. המסע המשותף אל הקשר האחאי במסגרות חוץ-ביתיות גרם לנו להבין כי יש לראות בקשר האחאי משאב שילדים באים איתו מ"החיים שלפני", וככל הנראה הוא ימשיך איתם אל "החיים שאחרי". בצמתים שאנשי מקצוע מקבלים בהם החלטות על הוצאה מהבית והשמה חוץ-ביתית – שופטים, פרקליטים, עו"סים לחוק הנוער ואחרים, וכן צוותי המסגרות בעצמם – חשוב לוודא שהם מַפנים תשומת לב ראויה למשאב האחאות, משקיעים בו ומסייעים לו להפוך למקור חוסן מתפקד באופן מיטבי, חרף העבודה הרבה הנדרשת לעיתים להטבת הקשר.

2. יש לעמול על יצירת מרחבים משותפים עבור אחאים שהוצאו מביתם. בתחילת הדרך עסקנו רבות בצומת קבלת ההחלטות על השמת אחאים, משותפת או נפרדת, ובקריטריונים ובתנאים הראויים להחלטות השונות. עם התקדמותו של מחקר הפעולה המשתף עברנו מחשיבה דיכוטומית על "במשותף או בנפרד" אל עבר תפיסה מורכבת יותר, המבקשת ליצור מרחבים משותפים עבור אחאים – גם אם הם יחד וגם אם הם בנפרד, וגם אם הם יחד באופן חלקי (לדוגמה, אם רק כמה מהאחאים הושמו יחד, או אם אחאים נמצאים באותו כפר ילדים במשפחתונים שונים). נראה לנו כי זו התבוננות נכונה בשאלה מורכבת זו, בוודאי כאשר מביאים בחשבון את מורכבותן של המשפחות ואת מורכבות הקשרים האחאיים של ילדים שהוצאו מביתם, ואת הדינמיות של החיים במסגרות חוץ-ביתיות הכוללים שינויים רבים. אנו רואים ביצירתם של מרחבים משותפים לאחאות חובה של אנשי המקצוע – חלק ממחויבותם לטובת הילדים ולרווחתם.

3. יש להתבונן על האחאים כקבוצה. המסע המשותף אל הקשר האחאי במסגרות חוץ-ביתיות גרם לנו לזהות את הנטייה הטבועה באנשי מקצוע ואקדמיה לראות בילד אינדיבידואל, פרט יחיד שהוא מושא לתהליכי קבלת החלטות. בהעמקה בקשיים המלווים השמה משותפת של אחאים לאורך זמן נוכחנו בחולשתן של מערכות ובחולשתם של אנשי מקצוע בראייתו של ילד כחלק מקבוצה וכפרט הנטוע בתוך סביבתו והקשרי חייו. ראינו זאת בחולשתן של מערכות בשמירה על פרטי הקשרים של אחאים וקרובי משפחה של ילדים (Barnea et al., 2023), וראינו זאת בקושי של מסגרות לתכלל תמונה משפחתית עבור חברי המשפחה השונים השוהים בתוכה. מחקר הפעולה המשותף לימד אותנו כי "אף ילד איננו אי", וכי להתייחסות אליו כאל חלק מקבוצה יש חשיבות מכרעת. אנו רואים, בצד הצורך להתייחס לילד כיחיד, שיש להתייחס באופן מעמיק ומכבד למגוון הַקְּשָׁרִים וְהֶקְשֵׁרִי החיים שהוא נטוע בהם.

לסיכום נשתף בציטוט אחד מתוך סקר הבוגרים שערכנו, המשקף את חשיבותו של הקשר האחאי עבור ילדים שהוצאו מביתם. ציטוט זה עשוי לשמש קריאת כיוון לאנשי מקצוע בדבר הצורך להשקיע בקשר האחאי וביצירת מרחבים משותפים ומיטיבים לקיומו:

בעיניי חשוב מאוד לעודד את הקרבה בין האחים… הם אלו שבתת-קבוצה איתך – אי אפשר להתגרש מהם, אי אפשר להינטש על ידם, הם כוח בלתי נדלה. הם תמיד יהיו חלק ממך, לטוב ולרע. הם יודעים מאיזו מציאות הגעת, הם אנשי הסוד שלך, הם אנשי החוויות המשותפות שלך והם מבינים אותך הכי טוב.