מסלול הילד במרכז ההגנה

שוש: מהם ערוצי הפנייה ומי פונה אליכם?

לי: בראשית הדברים חשוב לציין כי הפניות מתקבלות בטלפון (ובכלל זה אפשרות לפנייה אנונימית), בפקס או במייל. לצד הורים וקטינים, פונים אלינו אנשי מקצוע ממערכות החינוך, הרווחה, הבריאות והמשטרה וכן בני משפחה מורחבת. לשם תיאום מיטבי, מדי בוקר מתקיימת ישיבת צוות שבה נסקרות כל הפניות, מתקבלות החלטות אם ומתי לזמן את הקטין, ובאיזה מסלול לפעול (חקירתי או אבחוני־טיפולי), או לחלופין – לאיזה גורם מקצועי בקהילה להפנות.
מרבית הפניות באות משירותי הרווחה, מהמשטרה וממערכות החינוך. מערכת הבריאות נוטה פחות להפנות ישירות, משום שהם מכוונים לדיווח לרווחה או למשטרה; לפיכך רבות מהפניות מגיעות אל המרכז דרך הגופים הללו. ריכוז ההחלטות תחת קורת גג אחת מצמצם בירוקרטיה ו"טרטור" של הילד ומשפחתו בין המערכות השונות.

שוש: מי מגיע למרכז ומהם מאפייני הפניות?

לי: המרכז מיועד לקטינים נפגעי עבירות מין (בתוך המשפחה ומחוץ למסגרת המשפחתית) ואלימות פיזית המופעלת כלפי הקטין על ידי אחראי, באזור מחוז ירושלים. רוב הילדים שפונים הם מתחת לגיל 14, וסיבת ההגעה היא בעיקר פגיעות מיניות כלפיהם.

ישנם קטינים המגיעים בשל פגיעות פיזיות או אלימות, אך אלה מתנקזות בעיקר לקטגוריה של אלימות מצד אחראי שאינו הורה – כגון אנשי צוות חינוכי או מלווים בהסעות.

כשמדובר בבני נוער, ניכרת היענות נמוכה יותר להגיע למרכז – דפוס שמשתקף גם במערכות הרווחה והמשטרה, והוא נובע בין היתר ממבוכה, בושה או רצון להימנע ממסלול שבו המחירים הרגשיים והנפשיים שכרוכים בתהליך זה קשים.
יש מקרים לא מעטים שבהם נצפית אצל ילדים התנהגות מינית לא מותאמת) מתחת לגיל 12, שהוא גיל האחריות הפלילית במדינת ישראל).  כאן מושם הדגש על הערכה רב־ממדית: האם מדובר בשחזור של פגיעה, בחשיפה לתכנים לא מותאמים או בהתנהגות התפתחותית שסטתה מגבולות הגיל?

נמצאה גם שכיחות גבוהה של פגיעות מיניות בין בני אותו המין עד גיל 12, ושכיחות הנפגעים בקרב בנים ובנות דומה. חשוב לציין שההתייחסות שלי היא לאוכלוסיית מחוז ירושלים.

שוש: מי לא יוזמן למרכז ההגנה?

לי: ראוי להבהיר כי פוגעים אינם נכנסים בשערי המרכז. בהתאם לכך, כאשר ההורה חשוד בפגיעה בילד מתחת לגיל 14 ואין מלווה שאיתו הילד ירגיש בטוח – הילד לא יוזמן למרכז, וחוקרת הילדים תמצא מקום מתאים לקיים בו את החקירה ללא נוכחות הורה (בדרך כלל, במסגרת החינוך). לעומת זאת, בני נוער בני 14–18 יכולים להגיע גם ללא ליווי הורים. כאשר הורה שאינו חשוד נתון בניגוד עניינים ועלול לשבש חקירה (למשל רצון "לכסות" או להגן על ההורה השני), נעדיף הימנעות מליווי הורי, והבירור לרוב יתקיים במערכת החינוך, ללא ידיעת ההורים. הבחנות אלה נועדו לשמור הן על בטיחות הילד והן על מהימנות המידע.

שוש: ספרי לנו על שלבי הקבלה של הילד במרכז

לי: ככלל, ההגעה למרכז מתכנסת למפגש מרוכז אחד, בליווי הורים ובתיאום מראש.

1. אינטייק הורים (עו"ס לחוק הנוער) –  בשלב הזה נאסף מידע רלוונטי על האירוע, על המשפחה ועל יכולותיה, ובה בעת נבדקים רצונות ההורים לגבי הגשת תלונה. באותה שעה הילד ממתין בליווי אם הבית של מרכז ההגנה בפינת הקבלה, בלי לשוחח על נושא הפנייה. ההמתנה של הילד עם אם הבית מרגיעה; היא מכינה לו שתייה, כריך, עוגיות… ומציעה לו אפשרויות משחק כדי ליצור אווירה מרגיעה ותומכת.
2. הגשת תלונה (בהסכמה) – אם ההורים או הקטין מעל גיל 14 מעוניינים במסלול פלילי, הם יגישו תלונה וייחקרו אצל חוקר/חוקרת הנוער של המשטרה וייפתח תיק פלילי.

ההליך החקירתי – אם הילד מתחת לגיל 14, חקירת הילדים תתבצע על ידי חוקר ילדים שהוא עובד סוציאלי מטעם משרד הרווחה, והחקירה תתועד בווידאו. לעיתים, אף שחלה חובת דיווח על האירוע, נדרשת החלטה של הצוות אם יש מקום להמליץ על הליך של ועדת פטור (פירוט בהמשך).

1. תיאום בין־מערכתי – לאחר החקירה מתבצעת העברת מידע מתואמת בין חוקר/חוקרת הילדים, חוקר/חוקרת הנוער והעו"ס; התיאום כולל נקודות מהותיות להליך הפלילי והערכה לצורכי טיפול רגשי.
2. המלצה טיפולית מסכמת – בהתאם למסקנות נבנית תוכנית מוגנות והכוונה לטיפול מתאים. התוכנית מביאה בחשבון את מצב הילד והמשפחה, את מערכות התמיכה הזמינות, את ההקשר התרבותי, את ההסכמה למהלך פלילי, וגורמים רלוונטיים נוספים. ההמלצה יכולה להיות טיפול רגשי ממוקד פגיעה מינית (במימון המדינה), טיפול רגשי רחב יותר או מעקב בלבד.
3. בני נוער 14+   – טרם הגשת תלונה עצמאית, עובדת סוציאלית לחוק נוער תוודא הבנה והסכמה מודעת של הנער/הנערה למסלול הפלילי ולהשלכותיו.

התהליך במרכז ההגנה מרוכז, מקצר זמני המתנה, מייעל את התהליך כולו, מפחית צורך בהשלמת חקירה ומסייע במניעת טראומטיזציה משנית.

שוש: לשם מה צריך ועדת פטור, ומתי יופנו אליה מקרים של ילדים שנפגעו?

לי: לעיתים, אף שקיימת חובת דיווח, מתבררות נסיבות משפחתיות מורכבות ועולים שיקולים אחרים שתומכים בהמלצה לפנייה לוועדת פטור – למשל, כשמדובר בילדים עם התנהגות מינית לא תואמת גיל מתחת לגיל האחריות הפלילית, או במקרים של פגיעה מינית בין אחים בתנאים מסוימים (כגון פגיעה שהתקיימה ללא איומים או אלימות ואין פערי כוחות מובהקים), הפגיעה אינה ממושכת, הקורבן מוגן, הפוגע מקבל עליו אחריות לעצם הפגיעה – במצבים כאלה נשקלת פנייה של עובדת סוציאלית לחוק הנוער לוועדת פטור, לבקשת פטור זמני מדיווח למשטרה, כפוף לתנאים מחמירים: תוכנית מוגנות משפחתית, קבלת אחריות של הילד הפוגע, וטיפול לשני הילדים ולהורים. כאן לי מדגישה: "ועדת הפטור היא בראש ובראשונה רלוונטית כשהקטין לא מעוניין במעורבות משטרתית", ולכן "אם יש תוכנית מוגנות והפוגע מקבל עליו אחריות – יש יתרון משמעותי לפטור".
עם זאת, ההפניה לוועדה הפטור היא חריגה ונקודתית בלבד. "ועדת הפטור לרוב לא תיתן פטור קבוע; בדרך כלל מדובר במתן פטור זמני לשלושה חודשים, ומדי שלושה חודשים יש עדכון. אם הופרו התנאים — הפטור נפסק ומתבצע דיווח למשטרה".

באופן זה ועדת הפטור משמשת כלי איזון עדין: מצד אחד – מעניקה חלון לשיקום משפחתי, עם התגייסות אמיתית למוגנות ולטיפול; ומצד שני – שומרת על סף משפטי ומקצועי גבוה באמצעות פיקוח רבעוני והפסקה מיידית אם התנאים מופרים.

שוש: תארי לנו בבקשה את הטיפול מההיבטים המשפטיים והרפואיים של ילדים במרכז

לי: מהבחינה המשפטית, פרקליטה ממחוז ירושלים מלווה את עבודת המרכז ומשיבה על שאלות עקרוניות (חובת דיווח, חלופות במסלול, ועדת פטור). לאחר סיום שלב החקירה, המשפחות מופנות לרוב אל המועצה לשלום הילד – פרויקט ליווי ייעודי לנפגעי/נפגעות עבירה, המסייע בהתמצאות בהמשך הדרך מול המשטרה והפרקליטות. מהבחינה הרפואית, אם ילד מגיע למרכז ההגנה בטווח של 72 שעות מהפגיעה, הוא יופנה מיד לחדר אקוטי בבית חולים לצורך בדיקות וטיפול מונע, לרבות מניעת מחלות מין / חשיפה ל־HIV, ותיעוד ראיות רפואיות לצורך ההליך הפלילי (אם מתקיים כזה). במקרים שאינם אקוטיים (למשל, תלונות מתמשכות על כאבים או סימני חבלה), אפשר לבצע הערכה רפואית ייעודית במרכז ההגנה או בקהילה בהתאם לנדרש.

שוש: למה תזמון הדיווח קובע?

לי: באופן כללי, מעט ילדים מדווחים וחושפים את דבר הפגיעה בזמן אמת. כאשר מדובר באונס או במעשה סדום חמור, הפנייה מגיעה לעיתים קרובות ישירות לבית חולים. לפיכך, חלון 72 השעות רלוונטי בראש ובראשונה לאיסוף ראיות ולמתן טיפול מונע, אך חשוב להדגיש שגם מעבר לחלון זה נדרשת הערכה מקיפה, ובהתאם לכך – החלטה על מענה רפואי ונפשי מתאים.

שוש: מהו היתרון של "בית לין" לילדים שנפגעו?

לי: חשוב לציין שהצוות הרב־מקצועי במרכז ההגנה הוא צוות מומחה בתחום ובעל ניסיון רב בהתערבות עם ילדים נפגעי התעללות, בעיקר כשמדובר בפגיעות מיניות.

מכיוון שכלל הגורמים (חקירת ילדים, משטרה, עבודה סוציאלית ורפואה) נמצאים תחת קורת גג אחת ופועלים בתיאום, מתאפשר תהליך יעיל: צמצום חזרתיות של תהליכים, אבחון מהיר,  קיצור זמני תגובה והפחתת ה"טרטור" של הילד והוריו בין לשכות וגופים. כך לעיתים אפשר להתקדם – מרגע האינטייק ועד המלצה טיפולית – בתוך שעות אחדות; ובעיקר נשמרת התחושה של מרחב בטוח שאינו מנוכר במראהו או בשפתו, מה שמקטין התנגדות ומסייע לתחושת הביטחון של הילד ומשפחתו.

שוש: כיצד שומרים לאורך זמן על הצוות מפני שחיקה וטראומטיזציה משנית?

לי: העבודה והעיסוק היומיומי בפגיעות בילדים אינם מתאימים לכל אחד. עם זאת, כאשר מצליחים לשמר את הצוות לאורך זמן, הוא צובר ניסיון וידע והופך להיות מגובש ומכוון משימה. כדי לשמר את היכולת המקצועית ולהגן מפני טראומטיזציה משנית, המרכז מטמיע שורה של מנגנונים ארגוניים וקליניים:

•  הדרכה רב־מקצועית קבועה (debriefing) לאחר אירועים מציפים;
• הפחתת חשיפה שאינה הכרחית לחומרים גרפיים/מצולמים ושימוש מושכל בהקלטות;
• תרבות check-in/check-out  – לא נשארים לבד עם שום דבר: שיתוף מהיר, דלת פתוחה ושפה לא שיפוטית. ונטילציה אחרי אירוע או מקרה קשה;
• הכשרות וסדנאות שמאפשרות העמקה והתמקצעות, חשיפה למחקרים והתפתחות בתחום וכן עשייה בתחום המחקר.

בסיכומו של דבר, פיתוח חוסן צוותי הוא תשתית לאיכות השירות. התפיסה שלנו היא שמערך תמיכה, עומסים מאוזנים והדרכה רציפה הם תנאֵי יסוד להמשכיות מקצועית ולשירות מיטבי לילדים ולהורים.

שוש: האם תוכלי לשתף מניסיונך לקחים ישימים מעבודתך עבור אנשי מקצוע ?(Takeaways)

לי מונה כמה לקחים שלה ושל הצוות עבורנו:

1. מנהל אירוע אחד לכל מקרה – אחראית קשר אחת מול הילד והמשפחה ותיאום בין־מערכתי מפחיתים פגיעה משנית ומקצרים זמן עד להמלצה.
2. דיבור ישיר וברור – הסבר על חובת הדיווח, על האפשרויות הקיימות (פלילי/טיפולי/רפואי) ועל משמעויותיהן – בשפה פשוטה ובהירה.
3. תמיכה טלפונית – ויסות ההורה המתקשר, מתן תמיכה וייעוץ כיצד עליו לנהוג עם גילוי הפגיעה ועד להגעה למרכז, תזמון נכון ושאלות לא מזהמות כדי ליצור תנאים בטוחים להתערבות.
4. שימוש מדוד ומבוקר בוועדת פטור – ועדת הפטור רלוונטית בעיקר במקרים של פגיעה שנעשית במסגרת החינוכית בין קטינים מתחת לגיל האחריות הפלילית ופגיעות בין אחים, ללא איומים או אלימות; היא מותנית בקיום תוכנית מוגנות, בקבלת אחריות וטיפול ומלווה במעקב צמוד.
5. הפניית פגיעות אקוטיות לבית החולים – בתוך 72 שעות יש לבצע איסוף ראיות וטיפול מונע.
6. התנהגות מינית לא מותאמת בילדים צעירים – חשוב מאוד לבצע אבחון רב־ממדי ולבנות תוכנית מוגנות וטיפול.
7. שמירה על הצוות כדי שיוכל לשמור על הילדים – הדרכה, העשרה ובדיקת גבולות עומס הם מדדי איכות, לא פריבילגיה.