הקדמה
כאשר נער או נערה חווים פגיעה מינית או נחשפים לה, לעיתים קרובות הם בוחרים לשתף בכך דווקא חבר או חברה – ולא מבוגר. כך הופכים בני נוער רבים למקבלי סיפורים של פגיעות מיניות, ולעיתים הם הראשונים ששומעים את סיפור הפגיעה. במילים אחרות, הם הופכים ל"מקבלי הסוד", תפקיד אמביוולטי ומורכב.
המעמד של שומר סוד הוא מעמד מורכב: לצד תחושת נאמנות ושליחות, הם נותרים לא אחת בודדים עם סיפורי החשיפה, כשאחריות כבדה על כתפיהם. בעוד השיח הציבורי, המקצועי והמחקרי מתמקד ברובו בנפגעות ובנפגעים עצמם, מקבלי הסוד מוצאים עצמם בשולי תופעת הפגיעה.
קבוצת חדשנות שפעלה השנה במסגרת תוכנית שנתית של המרכז לחדשנות בטראומה, חוסן ובריאות הנפש לילדים ומשפחות, המרכז הישראלי לחוסן ולטראומה בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית ובקמפוס חרוב לילדים, ביקשה להציב אותם במרכז.
המסע הקבוצתי
יצאנו למסע יחד – צוות רב־מקצועי ומגוון: חוקרים, אנשי מקצוע, סטודנטים ומומחים מניסיון חיים, בניסיון להבין טוב יותר את חוויית שמירת סוד הפגיעה המינית עבור בני ובנות נוער. במסגרת העשייה –
- קיימנו שיחות וקבוצות מיקוד עם בני נוער, צעירים ואנשי מקצוע.
- ערכנו 22 ראיונות עומק עם בוגרים שסיפרו כי שמרו סוד של פגיעה מינית בנערותם – כדי להבין את חוויותיהם ואת הקשר שלהם עם הנפגע בעבר ובהווה.
- השתמשנו במתודולוגיית Photovoice, שכוללת צילום אישי וכתיבה נרטיבית, כשלב נוסף בתוך ראיונות העומק, וכדי לאפשר ביטוי נוסף, יצירתי, לחוויה של שמירת הסוד.
פוטו-וויס (Photovoice) הוא מתודולוגיה מחקרית והשתתפותית שפותחה בשנות ה־90 של המאה העשרים, והיא משלבת צילום ונרטיב אישי ככלי להעצמה ולשינוי חברתי. שיטה זו מתמקדת בדמוקרטיזציה של ייצור ידע – היא נותנת הזדמנות למגוון רחב של אנשים וקבוצות לייצג ידע על חוויות חייהם, מתוך ההבנה שלקבוצות מוחלשות או מודרות יש ידע משמעותי מניסיון חיים, אך לעיתים קרובות הוא אינו זוכה להכרה מספקת במערכות ידע פורמליות דוגמת האקדמיה. השיטה מאפשרת למשתתפים לספר את סיפורם מתוך פרספקטיבה אישית, ולהשתמש בצילום ככלי ביטוי והמשגה של חוויותיהם. אל התצלום מצטרף לרוב גם קטע כתוב המייצג את קולו (voice) של מי שצילם את התמונה ומייצר את הידע.(2)
העבודה המשותפת הפכה למסע אישי וקבוצתי, שבו נחשפנו לעוצמות הרגשיות, לבידוד ולדילמות שמקבלי הסוד מתמודדים איתן עם קבלת הסוד, וגם שנים לאחר מכן, בחייהם הבוגרים.
בתמונה בשחור-לבן, נער יושב על קצה מיטה פשוטה בחדר דל ואפלולי. המיטה והאווירה הכללית היא של בדידות והתבוננות, עם מתח ואף כובד מוחשי באוויר. כך הרגשתי ביום שבו קיבלתי הודעה מחברתי הטובה שהותקפה מינית. היינו במרחק מאות קילומטרים זה מזו, והמסר שלה היה גם זעקה לעזרה וגם רגע של פגיעות גולמית. קשה להסביר את הבידוד הרגשי שחשתי. המרחק הפיזי היה מייסר. הרגשתי גל של כעס על עולם שבו אלימות כזו אפשרית, מהול בדאגה עמוקה לחברה שלי.
- היחסים עם הנפגעים
היחסים לאחר חשיפת הסוד תוארו כברית עמוקה, אך גם כשדה מלא מתחים. לצד דאגה עמוקה ורצון להגן, מקבלי הסוד התמודדו עם רגשות אשמה, בלבול וריחוק שנכפה עליהם. רבים תיארו מערכות יחסים מורכבות, שלא הצליחו להחזיק באופן מיטיב לאורך זמן.
היא הרגישה שהחזקתי בשבילה, וזה גרם לי להרגיש חזקה – אבל בפנים הייתי חסרת אונים לחלוטין.
- השלכות לטווח ארוך
חוויות קבלת הסוד לא נותרו מאחור. רבים מהמשתתפים דיברו על אובדן אמון בעולם, על בדידות שנמשכה שנים, ועל אשמה על כך שלא תמיד הצליחו להחזיק עבור חבריהם או לתת להם מענה. היו בהם שאף פיתחו חרדה או רתיעה ממערכות יחסים אינטימיות.
אף שלכאורה לא הם עמדו במרכז הסיפור אלא רק שימשו נושאי הסוד, הם תיארו חוויות עמוקות ומטלטלות שהשפיעו על עולמם הפנימי ועל התפתחותם גם כעבור שנים. שומרי הסוד סיפרו על אובדן האמונה בעולם טוב, על תחושת בדידות, על אשמה קשה על כך שלא תמיד הצליחו להכיל את חבריהם הפגועים והתנתקו מהם. רבים מהם תיארו תסכול כלפי אנשי המקצוע, אלה שהיו אמורים להקל מעליהם את העומס אך לא אחת הותירו אותם חשופים, בעוד חבריהם הנפגעים המשיכו לראות בהם את הכתובת – גם לאחר החשיפה ושיתוף הפגיעה עם אנשי המקצוע.
אני מתהלכת בעולם עם עין פקוחה על השברים של המציאות – זה מעצב את איך שאני חיה ואיך שאני רואה את האנשים סביבי.
- מסרים לאנשי מקצוע ולחברה
מקבלי הסוד ביקשו הכרה בעצם החוויה שלהם, בהיותם מושפעים מאירוע הפגיעה בכך שנחשפו אליו. עלה רצון להיות מזוהים על ידי המערכות וגורמים מקצועיים. נוסף על כך עלתה כמיהה למענה לצרכים הייחודיים שלהם: מקום בטוח לשתף, כלים מילוליים ורגשיים, ליווי מתמשך – ולא תגובות של אדישות או זלזול מצד אנשי מקצוע.
מרואיין/מרואיינת.
סיכת הביטחון מנסה לחבר מחדש את הקרע בג'ינס ללא הצלחה […] בתוך הקרע אני רוצה להיות סיכת הביטחון, שמחברת את התפרים מחדש, ולהוות נקודת ביטחון, מקום להישענות. אבל בתוכי אני יודעת שהאופציה הזאת לא באמת קיימת. יש קרע שיישאר… אני מאמינה שנדרשת יותר מודעות לעולם הזה של המיניות. שיהיה ברור מה מחוץ לכללי המשחק ואיפה אנחנו צריכים לפעול בתור חברים כשאנחנו נחשפים לסיטואציות כאלה.
הצרכים שזיהינו
מתוך המחקר שערכנו, ומהקולות ששמענו מהשטח לאורך הדרך, עלו צרכים מובהקים של בני הנוער מקבלי הסוד:
- זיהוי על ידי מבוגרים – הכרה בכך שגם הם מתמודדים עם מצוקה.
- תמיכה וליווי רגשי – אפשרות לשתף ולהתייעץ.
- ידע וכלים מעשיים – צורך בידע ובכלים כדי להבין איך להגיב, מה לומר, למי לפנות.
- הכנה מוקדמת – שיח פתוח בבתי הספר ובתנועות הנוער.
- זמינות – ליווי מתמשך גם של מקבלי הסוד.
- שינוי מדיניות – כדי לא להשאיר את מקבלי הסוד לבדם עם האחריות.
מבט לעתיד
במהלך השנה, בד בבד עם המחקר, יצרנו יחד כמה מענים מעשיים, שאנו מקווים שיהיו צעדים ראשונים בדרך למתן מענה לצורכיהם של בני הנוער מקבלי הסוד:
- ערכת קלפים טיפולית – ערכה המבוססת על התמונות שצילמו שומרי הסוד, שמטרתה לאפשר שיח פתוח עם בני נוער על חוויית שמירת סוד.
- תערוכת Photovoice (פוטו־וויס) – תערוכה פיזית שהוצגה במסגרת אירוע של קמפוס חרוב לילדים והעלתה למודעות ציבורית את החוויות של שומרי הסוד. תערוכה אחרת, דיגיטלית, פתוחה לקהל הרחב. אפשר לגשת אליה דרך הקישור הזה: https://hujichangepartners.my.canva.site/
- קידום הכשרת אנשי מקצוע והעלאת המודעות – כדי לקדם הכשרת אנשי מקצוע, להעלות מודעות ציבורית רחבה יותר לתופעה ולתת לה מענה הולם.
סיכום
הקבוצה אינה מסיימת את דרכה כאן. אנו מתעתדים להמשיך ולפתח את הנושא – הן במחקר אקדמי והן בעבודה בשטח – כדי לשפר את רווחתם של בני נוער מקבלי סוד ואת יכולתם לסייע לחבריהם.
בני נוער מקבלי סוד אינם דמויות שוליות – הם שותפים מלאים לסיפור הפגיעה. הם נושאים עימם חוויות מטלטלות ועומס רגשי, אך גם כוח ואחריות גדולה. המחקר והקבוצה מבקשים להציבם במרכז השיח, להעניק להם ליווי ותמיכה, ולהפוך אותם ממחזיקי סוד בודדים לשותפים לשינוי.
שירה מאיר היא סטודנטית לתואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים, חברה בקבוצת חדשנות בנושא בני נוער מקבלי חשיפה של פגיעות מיניות בחבריהם.
פרופ׳ דפנה טנר היא חברת סגל בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית ע״ש פאול ברוואלד, חוקרת פגיעות מיניות בין ילדים. מרכזת את קבוצת החדשנות בנושא בני נוער מקבלי חשיפה של פגיעות מיניות בחבריהם.
חברי קבוצת החדשנות בנושא בני נוער כמקבלי סיפורי פגיעות מיניות בחבריהם: פרופ’ דפנה טנר, בית הספר לעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית בירושלים (רכזת); שירה מאיר – סטודנטית לתואר ראשון בעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית בירושלים; שירה ברונו, סטודנטית לתואר ראשון בעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית בירושלים; שוש תורג'מן, קמפוס חרוב לילדים; מיכל חנוכה, האגף לילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך; ד"ר מני מלכה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב; ד"ר מירי טל סבן, האוניברסיטה העברית בירושלים; ד"ר סוהא דאו, האוניברסיטה העברית בירושלים ומכללת אורנים; עילם מורביץ להב, סטודנט לעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית בירושלים; עמיחי יקותיאל וטליה הימלשטיין, עוזרי מחקר.
הערות שוליים
1 הצילומים והעדויות במאמר זה פורסמו ברשות, בעילום שם.
2 Wang, C., & Burris, M. A. (1994). Empowerment through Photo Novella: Portraits of participation. Health Education Quarterly, 21(2), 171–186. https://doi.org/10.1177/109019819402100204
להצטרפות לניוזלטר שלנו