גשר לקשר

רקע תיאורטי

מחקרים רבים (Eldar-Avidan et al., 2009; Mustonen et al., 2011; Pollet & Lombreglia, 2008) מראים כי גירושין הם אחד מאירועי הלחץ המשמעותיים ביותר בחיי אדם, והם עלולים להוביל לקשיים רגשיים ותפקודיים בקרב כל בני המשפחה לאורך שנים.

גירושין הם אירוע לא מתוכנן במעגל החיים, המלווה במשברים ובאובדן חלום "המשפחה השלמה". יש משפחות שההחלטה על הגירושין מתקבלת בהן לאחר שנים של תסכול, קשיי תקשורת וקונפליקטים. במקרים אחרים חוות המשפחות לכידות ותפקוד תקין עד למועד הסמוך לאירוע הגירושין, ואז הגירושין נחווים "כרעם ביום בהיר". בדרך כלל אחד מבני הזוג נחוש יותר בהחלטה להתגרש.

מקובל לחלק את תהליך הגירושין לשלושה שלבים עיקריים (אלדר-אבידן וברנע, 2002; לאופר וברמן, 2008):

השלב האקוטי / שלב "עין הסערה" – שלב זה כולל את ההכרה בהתפרקות הנישואים ואת ההחלטה להתגרש. בשלב זה, בדרך כלל, ההורים עדיין מתגוררים תחת אותה קורת גג. מִשכוֹ בין חודשים אחדים לשנה ויותר, והוא מתאפיין בבלבול, דיסאוריינטציה וויתור על תפקידים משפחתיים ומנהגים קודמים.

שלב הביניים – שלב זה עשוי להימשך כמה שנים, והוא מתאפיין במאמצי הסתגלות ובשינויים בקרב כל בני המשפחה. בדרך כלל מדובר בשלב שבו יש דיונים משפטיים על חלוקת רכוש, זמני שהות וגט.

בשלב הזה האתגרים הפסיכולוגיים העיקריים של הורים הם גיבוש תפקידם ההורי בנסיבות החדשות ויצירת הפרדה בין ההורות לזוגיות.

האתגרים הפסיכולוגיים של הילדים הם הבנת הגירושין ותוצאותיהם, התמודדות עם אובדן התא המשפחתי, תחושות של כעס ובושה, התארגנות בין שני בתים וחלוקת זמני שהות.

משפחות רבות שעוברות תהליך גירושין שוהות בשלב הביניים תקופה ממושכת, עד כדי שנים רבות. משפחות אלו נתונות בסיכון לחוות סכסוך גירושין בעצימות גבוהה.

 שלב ההתייצבות – בשלב זה יש הסכמות משפטיות בין ההורים, הסתגלות של ההורים והילדים למבנה המשפחתי החדש, גיבוש תפקידים חדשים, מערכות יחסים חדשות, ובכלל זה זוגיות חדשה.

עוצמתו ואורכו של סכסוך הגירושין מושפעים לעיתים קרובות ממעורבות יתר של משפחות המוצא, מהסתבכות והתמשכות של תהליכים במערכת המשפטית, ובעיקר מפער גדול בין עמדות ההורים ביחס לגירושין. כאשר אחד מבני הזוג נתפס כזה שמפרק את המשפחה ובן הזוג השני נתפס כקורבן, הילדים מוצאים את עצמם בתווך ולעיתים קרובות נדרשים לבחור צד (הרמל ואחרים, 2009). מחקרים רבים מעידים על כך שמידת הסתגלותם של ההורים משפיעה על מידת ההסתגלות של ילדיהם. ככל שההורים יצליחו לתקשר טוב יותר ביניהם ולהסתגל לגירושין, כך הילדים יסתגלו למציאות החדשה של הגירושין וישמרו על קשר מיטיב עם שני ההורים.

גם להיעדר טיפול מתאים למשפחות בסכסוכי גירושין יש השפעה על עוצמת סכסוך הגירושין וההשלכות על ההורים והילדים (קושר וכץ, 2022).

מתוך הכרה בצורך של משפחות אלו במענה טיפולי ייחודי, נוצר המודל "גשר לקשר", המהווה מענה פסיכו-סוציאלי-משפטי לעבודה טיפולית מערכתית וסמכותית עם משפחות הנתונות בשלב האקוטי ובשלב הביניים של תהליך גירושין.

המודל הטיפולי "גשר לקשר"

"גשר לקשר" מהווה מעטפת טיפולית למשפחות הנתונות בקונפליקט גירושין בעצימות בינונית וגבוהה. ייחודו של המודל הוא במתן מענה טיפולי להורים ולילדים לצד ההליך המשפטי. האתגר הראשוני ב"גשר לקשר" הוא לסייע להורים להפריד בין המאבק המשפטי ובין הצורך לקיים שיתוף פעולה הורי בכל הקשור לילדים.

המטרות הטיפוליות העיקריות ב"גשר לקשר": עיבוד הפרידה הזוגית, יצירת דפוסי תקשורת חדשים בין ההורים, שיפור הקשרים במשפחה, חילוץ הילדים מהקונפליקט הזוגי וההורי וחיזוק הקשר בין הילדים ובין כל אחד מההורים.

העבודה הטיפולית ב"גשר לקשר" מורכבת מכמה שלבים:

שלב 1 – אינטייק: ההורים צריכים ליצור את הקשר הראשוני, וזאת כדי להעביר אליהם את האחריות להשתתפות ב"גשר לקשר". האינטייק יתקיים בנפרד לכל הורה, על ידי אותה מטפלת, ומטרתו לקבל מידע על חיי הנישואים, חוויית הפרידה הזוגית מנקודת מבט אישית של כל אחד מההורים, אבחון של עוצמת הסכסוך, הדפוסים המשפחתיים, מידת מעורבות הילדים והשפעות הסכסוך ההורי עליהם.

שלב 2 – מסגרת הטיפול: במסגרת בניית התוכנית הטיפולית נקבע לכל משפחה מספר המטפלים והשעות הטיפוליות, וסוגי המענים הטיפוליים. הטיפול ב"גשר לקשר" מסובסד על ידי עיריית אשדוד ומשרד הרווחה, ועל ההורים לשלם השתתפות עצמית. יש לכך כמה מטרות: יצירת אחריות אישית בקרב ההורים ויצירת תהליך מקביל בין המאבק ובין הטיפול – כשם שהם משלמים עבור המשך המאבק המשפטי והזנתו, הם ישלמו עבור תהליך הטיפול לשם החלמת המשפחה.

שלב 3 – התוכנית הטיפולית: עבור כל משפחה נבנית תוכנית טיפול ייחודית לצרכיה, בהתאם למוקד הבעיה ובהתחשב בדינמיקת היחסים בין ההורים על פי הסיווג הזה:

מעורבות יתר של הילדים בקונפליקט ההורי: הכוונה למשפחות שבהן זוהתה מעורבות גבוהה של הילדים בסכסוך ההורי, לדוגמה: עדות לריבים קולניים, מסרים שליליים על ההורה האחר, שיתוף הילדים במידע לא מותאם, שימוש בילדים לריגול וכדומה.

פגיעות בקשר הורה-ילד על רקע הקונפליקט ההורי: משפחות שבהן זוהתה פגיעה משמעותית בקשרים בין הורה לילד או בין אחים בעקבות סכסוך הגירושין. פגיעה זו יכולה לנוע מהידרדרות מתונה ביחסים ועד לנתק מוחלט ומתמשך בין הורה לילד. עבודה עם משפחות אלה כוללת תחילה הערכה של הגורם לפגיעה בקשר (הסתה / מעורבות הילד בסכסוך, דפוסי הורות פוגעניים או שילוב של השניים).

במקרים אלו נקיים הדרכת הורים נפרדת ומשותפת לסירוגין. הכנסת הילדים אל חדר הטיפולים תיעשה לאחר שנוודא כי ההורים זנחו את שפת המאבק וביכולתם להתמקד בטובת הילד.

הבניית קשר: יצירת היכרות ובניית קשר בין הורה לילד: הכוונה למשפחות שבהן לא הייתה היכרות או קשר בין אחד ההורים לילד לאורך השנים. תוכנית הטיפול תכלול בניית נרטיב משותף עם ההורים, מפגשים פרטניים עם הילד לשם רכישת אמון במטפל, מפגשים דיאדיים של כל הורה עם הילד, ומפגשים משותפים עם שני ההורים והילד כדי שההורה הדומיננטי יעניק לילד את ברכתו לקשר החדש עם ההורה הלא משמורן.

מידת הריאקטיביות והעוינות של ההורים: ישנה חשיבות רבה לכך שההורים ישבו יחד בהדרכה הורית, הן כדי למנוע פיצולים ובריתות עם המטפל והן כדי להעביר להם את המסר שהזוגיות הסתיימה אך ההורות נמשכת ודורשת שיתוף פעולה. לעיתים תיעשה עבודה טיפולית נפרדת עם כל אחד מההורים – עד שיהיו מסוגלים לשבת יחד.

שלב 4 – סיום  הטיפול: ישנן סיבות מגוונות לסיום טיפול – השגת היעדים, חוסר שיתוף פעולה של אחד ההורים, חוסר התמדה בהגעה לטיפול, אי תשלום. במהלך השנים הגענו להבנה שהערכת תוצאות הטיפול ב"גשר לקשר" היא על רצף; לעיתים יהיו שינויים קלים בלבד בעמדות ההורים ובהתנהלותם, ולעיתים יהיו שינויים מרחיקי לכת הכוללים שיפור של ממש בקשר בין ההורה לילדיו. ישנה חשיבות מכרעת ליכולתו של המטפל לזהות ולהחזיק תוצאות חיוביות גם אם הן חלקיות, הן עבור המטופלים והן עבור המטפל עצמו. לדוגמה, הורים שסירבו לשבת באותו החדר, והאם סירבה לשתף את האב בתכנון חגיגת בר המצווה – בתום הטיפול הוזמן האב לאירוע של הבן יחד עם הוריו (סבא וסבתא), ואף צולמו תמונות משפחתיות משותפות. הקונפליקט בין ההורים לא הסתיים, אולם היה רגע של נחת לילד, שהוריו הצליחו להניח את "המלחמה" בצד ולשתף פעולה. 

עקרונות בסיסיים של המודל

מודל "גשר לקשר" מורכב משלושה חלקים:

החלק הפסיכולוגי במודל עוסק בהתרשמות מקצועית מההורים ומהילדים בדבר כוחות וקשיים, רמת מובחנות וויסות, קשר בין חוויות ילדות ובין התפקוד כיום ובניית תוכנית טיפולית מתאימה.

החלק הסוציאלי נוגע לשני היבטים: נקודת המבט המערכתית על המשפחות בתהליך הגירושין, וזיהוי קואליציות ובריתות של בני המשפחה. נוסף על כך, נבנה שיתוף פעולה מערכתי בין צוות "גשר לקשר" ובין צוות סדרי דין, וכן שילוב של גורמי טיפול מחוץ למחלקת הרווחה.

החלק המשפטי נוגע לכך שהמשפחות מופנות אל "גשר לקשר" דרך ערכאות שיפוטיות אשר מפקחות על התהליך הטיפולי, לעבודה טיפולית סמכותית בתוך חדר הטיפולים ולשיתוף פעולה עם צוות סדרי דין.

כל אחד מחלקי המודל בא לידי ביטוי בעקרונות העבודה הטיפולית של "גשר לקשר":

העיקרון הראשון – "חוק וסדר": מרבית ההורים מגיעים לתהליך מתוך הכרח, על ידי הערכאות השיפוטיות. הם נתונים בשיאה של סערת הפרידה הזוגית ובתחילתו של המאבק המשפטי, ומתנגדים לפגוש את ההורה השני ולשתף פעולה. לשם הצלחת ההליך יש צורך בשיתוף פעולה בין שלושה גורמים: ערכאה שיפוטית, עו"ס לסדרי דין, ומטפלים ב"גשר לקשר". יש לציין כי התקיימו כמה מפגשים בין מנהלת התחנה לטיפול זוגי ומשפחתי ורכזת סדרי דין ובין צוות השופטים והדיינים בעיר אשדוד – כדי להסביר על המודל ולתאם ציפיות.

העו"סים לסדרי דין הם החוליה המקשרת בין המרחב הטיפולי ובין המרחב המשפטי באמצעות העברת דיווחים שוטפים לערכאה השיפוטית. כך הם שומרים על המרחב הניטרלי של הטיפול, ולא מאפשרים להורים לעשות שימוש בטיפול ובתכניו במהלך הדיונים המשפטיים. תרומתה של הערכאה השיפוטית מתבטאת בפיקוח על התמדת ההורים בהליך הטיפולי, בהענקת חיסיון לתכנים הטיפוליים (מטפל ב"גשר לקשר" לא יוזמן לתת עדות בבית משפט) ובהחלטות בהירות על זמני שהות, המחייבות את ההורים.

במקרים שבהם אין מעורבות של עו"ס סדרי דין (לעיתים בית משפט מפנה ישירות אל "גשר לקשר") ועולה צורך בכך, צוות התחנה יפנה לערכאה השיפוטית, בתיאום של רכזת סדרי דין, ויבקש למנות עו"ס סדרי דין.

העיקרון השני – "תפירת חליפה ייחודית לכל משפחה": לאחר תהליך אבחון ראשוני תגובש תוכנית טיפול ייחודית שנותנת מענה לצרכים הייחודיים של המשפחה. התוכנית תכלול החלטות על סוג הטיפול (פרטני, משפחתי, הדרכת הורים, דיאדי), מספר המטפלים ומספר שעות הטיפול השבועיות. לדוגמה, משפחה אחת תקבל צוות מטפלים שיעניקו הדרכה פרטנית לכל אחד מההורים ושעת טיפול משפחתית עם הילדים, ואילו התוכנית עבור משפחה אחרת תכלול שעה שבועית לשיחות משותפות של שני ההורים עם מטפלת אחת.

בהתאם לגמישות המודל נאפשר הדרכה הורית פרטנית גם כאשר ההורה השני אינו משתף פעולה. לפי הגישה המערכתית, יש אפשרות ליצור שינוי גם אם רק אחד מההורים מגלה אחריות ומשנה את דרכי התמודדותו עם האתגרים.

כמו כן, נשקול שילוב של הילדים במערך הטיפולי על ידי טיפול דיאדי, מפגשים פרטניים עם הילדים ושימוש בכלים טיפוליים מותאמים, כגון מטבח טיפולי, קלפי טיפול, משחקי תפקידים ועוד. חשוב לציין שהכנסת ילדים לחדר הטיפול תתרחש לאחר שהצוות המטפל יתרשם כי ההורים זנחו את שפת המאבק והם בשלים למפגשים עם הילדים.

העיקרון השלישי – "יד על הדופק": קיום הערכות שוטפות ובקרה על התקדמות התהליך הטיפולי באמצעות ישיבות משותפות של כל גורמי הטיפול במשפחה, ולעיתים גם ההורים יוזמנו. הישיבות מתבססות על שיתוף הפעולה בין צוות סדרי דין לצוות "גשר לקשר". אחת התוצאות של ועדה כזאת יכולה להיות, לדוגמה, גיוס מחדש של ההורים לטיפול או לשינוי של התוכנית הטיפולית.

עיקרון זה כולל גם הקפדה על קיום הדרכות והתייעצויות מקצועיות שוטפות עם המדריכות של הפרויקט. מטרת ההדרכות – לתת למטפלים מרחב מקצועי בטוח להתלבטויות, וכן לוודא שמאתרים בזמן אמת תקיעויות ורגרסיות בדינמיקה המשפחתית.

העיקרון הרביעי – "קורת גג אחת": ככל שסכסוך הגירושין בעצימות גבוהה מתמשך, ויש מעורבות של הילדים, נראה מעורבות של גורמים טיפוליים רבים. אחד החסרונות בכך הוא שריבוי גורמי טיפול בדרך כלל מעצים את הדינמיקה של הפיצול שמאפיינת את המשפחות בסכסוכי גירושין. כמו כן, אם גורמי הטיפול אינם מתמחים בסכסוכי גירושים, עלול להיווצר נזק למשפחה, שכן הטיפול הפסיכו-דינמי המסורתי אינו מתאים במקרים אלו. לכן יש חשיבות רבה לריכוז המענים הטיפוליים תחת אותה קורת גג. אנו משתדלים לתת את כל המענים הטיפוליים הנדרשים למשפחה בתחנה לטיפול זוגי ומשפחתי. במקרים מסוימים, כאשר נדרש גורם טיפול מחוץ לתחנה (למשל, טיפול פסיכיאטרי או טיפול פסיכולוגי לילד), נקיים עימו קשר שוטף והוא יוזמן להתייעצויות מקצועיות אשר מתקיימות במִנהל הרווחה.

מורכבות הסיטואציה הטיפולית ב"גשר לקשר" והתמקמות המטפל

למפגשים הטיפוליים במסגרת פרויקט "גשר לקשר" יש אפיונים ייחודים הדורשים מהמטפל  התמקמות משתנה מול המטופלים.

יש כמה פרמטרים המשפיעים על העמדה של המטפלים במהלך הטיפול:

1. דפוסי התקשורת הזוגית שאפיינו את המערכת הזוגית טרום המשבר ולאורך שנות נישואיהם.

2. קווי האישיות של כל אחד מההורים.

3. רמת הקונפליקט שהייתה בעת הגיעם של ההורים לטיפול.

4. יכולת הוויסות הרגשי של כל אחד מההורים, המשפיעה על יכולתם לעסוק במטרת הטיפול שהיא התקשורת ההורית והתמקדות בצורכי הילדים – ולא במשקעים שנצברו במהלך השנים.

נוכח הניסיון שהצטבר בעבודה עם הורים שטופלו ב"גשר לקשר", אפשר לסמן כמה היבטים, מחשבות ותובנות המשפיעים על דרכי הטיפול:

1. הורים רבים מתקשים לשהות במרחב טיפולי. מייד עם כניסתם לחדר משתחזרים באופן אוטומטי תפקידים, רגשות ואופני התנהגות שהיו חלק ממהלך חייהם המשותפים. לנו, המטפלים, הזיהוי הראשוני של ההעברות וההשלכות המדוברות הוא בעל משמעות ודורש התייחסות והבהרה מדויקת של מטרת המפגשים, שתכליתם מיקוד דפוסי התקשורת ההורית.

2. הורים המגיעים לטיפול לאחר שלב הגירושין חשים תחושות מורכבות וקשות כלפי בן/בת הזוג לשעבר. מאחר שחלק מהפניות נעשות על ידי גורמי סמכות (בית המשפט וכדומה), נעשה שימוש בשפה המאופיינת בטענות ובהאשמות, ומייד מורגשות השלכות מסיביות והעברה כלפי המטפל, שאז הוא מוצב בתפקיד שיפוטי שאמור להכריע לטובת אחד הצדדים. במקרים אלו, על המטפל לגרום להקטנת הפערים בין ציפיות ההורים ממנו ובין דרישות המציאות מהטיפול. כמו כן עליו להבהיר באופן מפורש את ההבדלים בין השפה המשפטית לשפה הטיפולית, ולהדגיש שבטיפול אנחנו אמונים על ההיבטים התוך-נפשיים ולא על ההיבטים החיצוניים-משפטיים.

3. "אני צודק אתה טועה" – ההורים באים בדרך כלל עם תחושה ברורה שהצדק לגבי מהלך ההתרחשויות הוא לצידם והצד השני טועה. הצורך להצדיק את העמדות האישיות שלהם ואת אופני התנהגותם בכל הקשור לקשר עם ילדיהם עלול להשפיע על רמת העוררות והמתח הגבוה שיורגשו בחדר. כדי למנוע היווצרות מצבים כאלו, על המטפל להתמקם בעמדה אסרטיבית שתאפשר הצבת גבולות ברורים ותשמש דוגמה ללקיחת המושכות לידיים כמודל לחיקוי להורות נכונה. נוסף על כך, ייוצר מרחב שבו יתאפשר שיח אחר מזה שהיה נהוג בין ההורים בעבר. הצבת גבולות תכלול, בין היתר, שימוש במשפטים קצרים וברורים, הפסקת דיאלוגים שיש בהם הרמת קול ועוד.

4. ליכולת להציב את טובת הילדים בקדמת הבמה חשיבות מכרעת בהצלחת הטיפול. יכולת זו נפגעת מאוד אצל ההורים המתמודדים עם משבר הגירושין. זוגות רבים מציבים את הקרע, הקונפליקט, אי-ההסכמות וחילוקי הדעות במרכז, ומתקשים לראות את טובת הילדים לנגד עיניהם.

במקרים אלו על המטפל לשנות בהדרגה את מיקוד הראייה של ההורים וליצור היפוך מתבקש בסדרי העדיפויות שלהם. לעיתים קרובות מתקיים פער עצום בין האמירות בחדר בנוגע לדאגה ולאכפתיות כלפי הילדים ובין יכולתם לעשות זאת בפועל.

על המטפל להשמיע בעקביות, בהתמדה ובנחישות את קולם המושתק של הילדים, תוך כדי הבהרה ומסירת ידע פסיכו-חינוכי מפורט להורים בכל הנוגע להשלכות הקונפליקט ההורי על המשך ההתפתחות הרגשית והנפשית התקינה של הילדים. בשל הימצאות הילדים בקונפליקט נאמנויות לאורך זמן, נראה כי ילדים אלו נוטים לסבול מחרדות ופחדים, קשיים בהסתגלות חברתית ובקבלת סמכות, דיכאון, הפרעות אכילה ועוד.

הצגת מקרה

רקע: לבני זוג בני כשלושים ילד אחד, שהיה בן שנתיים כשהם התגרשו. לאחר כשבע שנים שבהן היה נתק בין האב לבן, ההורים הופנו ל"גשר לקשר" באמצעות בית המשפט לענייני משפחה.

ההורים הביעו קושי עצום לקיים מפגשים משותפים, והם האשימו זה את זה בנתק. האם הציגה את האב כהורה נוטש שמרוכז בצרכיו, והוא הציג את האם כמי שחיבלה במכוון בקשר עם הבן. המפגשים המשותפים היו סוערים מאוד וקולניים.

החלק הראשון של הטיפול הוקדש באופן אינטנסיבי ליצירת קשר ולבניית אמון בין ההורים. חלק זה ארך זמן רב וכלל מפגשים משותפים ופרטניים של ההורים לצורך עיבוד עמדות, מחשבות ורגשות של כל אחד מהם, מה שגרם לעיכוב בהתקדמות הטיפול.

החלק השני של הטיפול עסק ביצירת דפוסי תקשורת חדשים בין ההורים. לאחר מתן הסבר פסיכו-חינוכי מפורט, שעסק ברציונל של חשיבות חידוש הקשר, דנו באפשרויות ובאמצעים העומדים לרשותם לצורך יישום השינוי. בהתחלה התבקשו ההורים לתקשר בכל הנוגע לילד באמצעות הודעות וואטסאפ. הם קיבלו הדרכה בניסוח הודעות ובכתיבת תשובות מתוך רוגע וויסות.

החלק השלישי, שעסק בקידום הקשר בין האב לבן, כלל שיחות של האם עם הבן לקראת המפגשים עם האב, וכן פגישה לשיחת היכרות עם הבן, כדי לאבחן את מידת מוכנותו לפגישה המדוברת עם אביו. פגישה זו ארכה כ-50 דקות שבהן הילד שתק רוב הזמן.

הוחלט על תחילת המפגשים בין האב לבן – תחילה בקרבת הבית ובהשתתפות האם, לצורך הפחתת רמת החרדה וההתנגדות של הבן. מפגשים אלו נמשכו כחצי שנה ואופיינו בשתיקות רבות של הבן ובהתעלמות מוחלטת שלו מהאב.

כעבור כשמונה חודשים החל הבן להגיב תגובות מינימליות לאמירות של אביו, כגון הפניית הראש אליו, החלפת מבטים ואמירת מילים בודדות במענה על שאלות שהאב הפנה אליו.

לאור התפתחויות אלו הוחלט על מעבר לפגישות במרחק מהבית, עדיין בליווי האם. במפגשים אלו בילו ההורים והילד יחד במקומות שונים (מסעדות, טיולים ועוד).

למרות ההתקדמות בקשר בין האב לבן, המשיך הבן להפגין קשיים רבים והתכנסות פנימה. לדוגמה, במהלך נסיעה משותפת של האב והבן, שארכה כמה שעות בהסכמת הילד, הוא סירב לדבר או להיענות לכל פנייה מצד אביו.

בתהליך איטי והדרגתי החלה ירידה בהתנגדויות אלו והקשר "הפשיר". הבן התחיל להגיב על שאלות האב, ובהמשך נוצרו ביניהם שיחות שהפכו משמעותיות יותר ויותר.

החלק הרביעי הוקדש להעמקת הקשר בין האב לבן. לאחר הערכה מחודשת של תוכנית הטיפול, הוחלט על הכנות לקראת מפגשי היכרות של הבן עם אחיו הנוספים (האב נישא בשנית ויש לו 4 ילדים). בתהליך הדרגתי, ובשיתוף פעולה של ההורים, יצר הילד קשר עם משפחתו הנוספת מצד האב.

לאחר שהושגו המטרות שהוצבו לגבי יצירה וחידוש של הקשר בין האב לבנו, והתקשורת ההורית התייצבה, הוחלט על סיום הטיפול.

סיכום

הטיפול במשפחות הנתונות בקונפליקט גירושין בעצימות גבוהה טומן בחובו אתגרים רבים. העיקרי בהם הוא היאחזות ההורים בשפת המאבק, המאפיינת את הדיונים המשפטיים, שבעקבותיה הם מתקשים לראות את טובת הילדים למרות הצהרותיהם על דאגתם לילדיהם.  

בספרות התיאורטית והמחקרית נכתב רבות על הנזקים הנגרמים לילדים עקב כך שהוריהם מנהלים סכסוך הורי ומשפטי לאורך זמן.

פרויקט "גשר לקשר" הוא מודל פסיכו-סוציאלי-משפטי מותאם למורכבות ולצרכים הייחודים של משפחות בתהליך גירושין בעצימות בינונית-גבוהה.

המרכיב הפסיכולוגי מתייחס למבנה האישיות של כל אחד מבני המשפחה, המרכיב הסוציאלי מתייחס לדינמיקות המשפחתיות, והמרכיב המשפטי נותן מענה לצורך של המשפחות האלו בטיפול סמכותי עם קשר לבית משפט המלווה את ההליך הטיפולי.

העבודה הטיפולית בפרויקט "גשר לקשר" דורשת מהמטפל שילוב של רגישות, אסרטיביות, כושר אבחנה, יכולת הכלה ויכולת לעבוד בתוך צוות מגוון. שיתוף הפעולה בין סדרי דין לצוות הטיפול הוא בבחינת גשר על מים סוערים, והוא משמש להורים מודל לניהול שיח עם הקשבה ורגישות, תוך כדי התמקדות בטובת הילדים.

לאורך כל התהליך הטיפולי הילדים עומדים לנגד עינינו, ומטרת-העל של הפרויקט היא שיפור איכות חייהם של הילדים. כל ילד זקוק לקשר קרוב ואיכותי עם שני הוריו. אין לכך חלופה. רוב ההורים הם הורים טובים שאוהבים את ילדיהם, ויש לסייע להם לממש את ההורות שלהם ואת האהבה שהם חשים כלפי ילדיהם באופן רגיש ומדויק יותר שמתמקד בטובת הילדים.