ילדים בקהילות מפוזרות
אשר בן-אריה ויולי כתאין מאירי*
אוקטובר 2024
רקע – טראומה קולקטיבית והשלכותיה
ביום שבת, 7 באוקטובר 2023, נחשפו ילדי ישראל ובני משפחותיהם להתקפה חסרת תקדים של ארגון הטרור חמאס. חשיפה קשה זו מכילה בתוכה מרכיבים משמעותיים להבנת חוויותיהם: ראשית, מרכיב ההפתעה והפתאומיות של המתקפה; שנית, מרכיב האיום הממשי וחוויית האיום הקונקרטי על החיים בשל חדירת מחבלים ליישובים רבים ברחבי הארץ, לצד מתקפות טילים מסיביות. על אלה נוספו מרכיב חוסר הוודאות והזמן הרב שנדרש כדי להבין את היקף המתקפה ומשמעויותיה, ומרכיב תחושת הבגידה בשל ההמתנה הארוכה לחילוץ וסיוע מצד הצבא ורשויות המדינה ביישובי העוטף. מרכיבים אלה חשפו את ילדי ישראל ובני משפחותיהם לחוויה טראומטית קשה שמוכרת בספרות בתור ״טראומה קולקטיבית״, טראומה משותפת ומתמשכת.
טראומה קולקטיבית מגדירה את התגובות הפסיכולוגיות לאירוע טראומטי המשפיע על חברה שלמה. היא נוגעת בחוויית אירוע או אסון שמנתץ את המרקם הבסיסי של החברה ומשפיע על תחושת השייכות, על הערכים ועל השקפות העולם של בני אדם. שלא כטראומה אישית, טראומה קולקטיבית משותפת לקבוצה של אנשים, והיא יכולה להיות מועברת על פני דורות ולהשפיע גם על אלו שלא חוו ישירות את האירוע הטראומטי. השפעתה של טראומה קולקטיבית חורגת מעבר לתוצאות המיידיות, והיא מעצבת זיכרון קולקטיבי, זהות תרבותית ונרטיבים חברתיים.
לטראומה קולקטיבית יש תפקיד מכריע גם בהבניה חברתית של משמעות. אירועים טראומטיים מאתגרים את הנחות היסוד של אנשים לגבי העולם, ומובילים לחיפוש אחר משמעות והבנה. תהליך זה של יצירת משמעות מתרחש הן ברמה האישית והן ברמה הקולקטיבית, ומשפיע על האופן שבו חברות מפרשות את העבר, את ההווה ואת העתיד שלהן. טראומה קולקטיבית עשויה להוביל לפיתוח נרטיבים משותפים שעוזרים לאנשים להתמודד עם הטראומה ולשמור על תחושת המשכיות. עם זאת, נרטיבים אלה יכולים גם להנציח קונפליקט ולעצב יחסים בין קבוצות, שכן קבוצות שונות עשויות לבנות משמעויות שונות מאותו אירוע טראומטי. הבנת הדינמיקה של טראומה קולקטיבית ושל תפקידה ביצירת משמעות חיונית לטיפול בהשלכות ארוכות הטווח של חוויות טראומטיות ברמה החברתית ולקידום ריפוי ופיוס (Hirschberger, 2018).
היבטים ייחודיים של הטראומה הנוכחית
אירועי 7 באוקטובר, והמלחמה בעקבותיהם, נוגעים בהיבטים ייחודיים של הטראומה הנוכחית עבור קהילות שפונו. אירוע טראומטי הוא אירוע שבו אדם חווה סכנה או איום מיידי על חייו, או על חיי אחרים, אשר עשויים להציף את האדם בתחושות של פחד קיומי או חוסר אונים. עדות לטבח או להתעללות כפי שנחוו במלחמה הנוכחית עשויה ליצור טראומה קשה יותר מזו של פגיעה פיזית באדם עצמו. הטראומה הנוכחית היא אירוע חסר תקדים שגרם לערעור התא המשפחתי והסמכות ההורית, לעקירה מהבית ופגיעה בתנאי הדיור של התושבים, לחשיפה עקיפה וישירה לטראומה, להתנגשויות בין זהויות, לחשיפה ברשת לתכנים קשים שקשורים למלחמה, ולפגיעה ברצף החיים. היבטים אלה מציפים את הצורך בהתייחסות ספציפית הנוגעת במישרין לייחודיותם. היבט ייחודי נוסף של הטראומה הנוכחית הוא תחושת הבגידה. בשל כישלון המדינה – בהגנה ובשמירה על הפרטים, המשפחות והקהילות – תחושה זו היא רובד נוסף בחוויית הטראומה.
קהילות מפוזרות
נתונים
מאות אלפי תושבים ועשרות קהילות מהדרום ומהצפון פונו מבתיהם. על פי נתוני פיקוד העורף, בראשית דצמבר 2023 כ-114,000 בני אדם היו מפונים: כ-62,000 מהם תושבי הדרום ו-51,700 מהם תושבי הצפון. נוסף על אלה, היו תושבים שהחליטו להתפנות על בסיס החלטה עצמאית, בעיקר מאזור הצפון. לפי נתוני משרד החינוך, בסוף דצמבר 2023 כ-48,000 מבין המפונים היו תלמידים בגיל חינוך, בהם 31,314 ילדים מיישובי הדרום ו-16,670 מיישובי הצפון. מרבית המפונים השתכנו ב-377 מרכזי קליטה ב-54 רשויות מקומיות, בבתי מלון או בדירות שכורות בקהילה. תושבי הדרום החלו לחזור לביתם בשבועות האחרונים (מאי 2024), אך התחזית לשובם של תושבי הצפון לביתם משתנה תדיר, ובזמן כתיבת מאמר זה לא ידוע תאריך ברור. כל זאת – בזמן שמלחמת חרבות ברזל נמשכת ואין צפי לסיומה.
חוסן
חוסן הוא מושג רב-ממדי המשלב בתוכו את יחסי הגומלין בין כוחות הפרט, המשאבים הסביבתיים והיכולת להסתגלות חיובית לאתגרים או לסיכונים משמעותיים. הוא מבוסס על ריבוי משאבים הפזורים על פני כמה מערכות. המערכות השונות מהוות מערכת אקולוגית ביו-פסיכו-סוציאלית (ראו תרשים) המורכבת מסביבה טבעית, סביבה בנויה, סביבה חברתית, מערכות פסיכולוגיות ומערכות ביולוגיות. חוסן אינו תכונה סטטית אלא יכולת שבאה לידי ביטוי במערכות אינטראקציה שונות וביכולת לנווט ולגשת למשאבים שונים – פסיכולוגיים, חברתיים, תרבותיים ופיזיים (Cicchetti & Rogosch, 2012; Ungar & Theron, 2020).
לצד אובדנים רבים שחוו קהילות בזמן האירועים ובמהלך פינוין ופיזורן למגורים זמניים, איבדו התושבים הקשרים משמעותיים בחייהם – חברים, מקום מגורים, סביבה מוכרת, בית ספר, בני משפחה, הרגלים ושגרת חיים. פינוי הקהילות והמעבר למגורים זמניים ייצרו, ועודם מייצרים, אתגרים של ממש ביכולתם של ילדים, של בני משפחותיהם ושל חברי קהילה לגייס את מערכות התמיכה השונות שעשויות לקדם את חוסנם.
מוגנות
קהילות רבות פונו לבתי מלון, ואלה עשויים להוות "קרקע פורייה" לפגיעה בילדים. הסיבות לכך עשויות להיות קשורות להפרת חיי השגרה של המשפחה, לינה משותפת של כל בני המשפחה בחדר אחד, הימצאותם של ילדים ובני הנוער שעות רבות ללא השגחה, ללא מעש או מסגרת לימודית מסודרת, לינה של בני נוער בחדרים המיועדים אך ורק עבורם ללא פיקוח מבוגרים, והורים שעשויים להיות פחות פנויים רגשית לילדיהם בשל עיסוקם בהישרדות ובטראומה. נוסיף על כך אנשים רבים ולא מוכרים שמסתובבים באופן לא מבוקר בבית המלון, ואת מצבם הרגשי הפגיע יותר של ילדים. כל אלה ועוד מגבירים את הסיכון לילדים ומאתגרים את היכולת להגן עליהם.
דרכי התמודדות
ההיבטים הייחודיים של טראומה זו דורשים גישה מקיפה ומותאמת לתמיכה בהחלמה ובחוסן של הילדים, של המשפחות ושל הקהילות שנפגעו.
- הקמת מערכת טיפול מיודעת טראומה: פיתוח פרוטוקולים והנחיות המותאמות לנסיבות הייחודיות של טראומה זו, כגון טיפול בהשפעת הפינוי על הקהילה; הכשרת אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש בפרקטיקות מבוססות ראיות של טראומה, לצד שילוב מחקר שמטרתו לשפר ולהתאים את גישות הטיפול בהתמדה.
- קידום החוסן הקהילתי: סיוע בשיקום של שגרה, קשרים ומערכות תמיכה בקהילה, שנפגעו במהלך הפינוי; עידוד יוזמות ותוכניות קהילתיות המטפחות לכידות חברתית, נרטיבים משותפים וריפוי קולקטיבי, ומתן ידע פסיכו-חינוכי ומשאבים שיסייעו למשפחות ולקהילות בהבנת השפעות הטראומה ובפיתוח אסטרטגיות התמודדות.
- אספקת תמיכה במשפחות: מתן התערבויות ממוקדות במשפחה לחיזוק היחסים המשפחתיים, התקשורת והסמכות ההורית, שהיו עשויים להתערער במהלך הטראומה; מתן תמיכה ומשאבים להורים ולמטפלים לשם התמודדות יעילה עם תגובות ילדיהם לטראומה ולהחלמת ילדיהם.
- התייחסות לגישות רגישות תרבות: שילוב ערכים ואמונות רגישות תרבות בטיפול בטראומה עשוי לשפר את רלוונטיות הטיפול ואת יעילותו. מומלץ לבחון גם שילוב של פרקטיקות רוחניות ודתיות העשויות לשמש מנגנוני התמודדות ומקורות חוסן עבור יחידים וקהילות מסוימות.
- התערבויות ממוקדות ילד: שיתוף הילדים בבירור הצרכים שלהם הוא רכיב משמעותי ביותר; פיתוח התערבויות ופעילויות מותאמות לגיל, המאפשרות לילדים לעבד את חוויותיהם, לבטא את רגשותיהם ולפתח אסטרטגיות התמודדות; יצירת מרחבים בטוחים והזדמנויות לילדים לשתף את הנרטיבים שלהם, לבנות את האמון שלהם מחדש ולהחזיר לעצמם תחושת שליטה.
- יישום, תמיכה וניטור לטווח ארוך: הקמת מערכות מעקב וניטור ארוכות טווח כדי לזהות ולטפל בהשפעות פוטנציאליות, כגון פוסט-טראומה, אבל מורכב, דיכאון וחרדה; הצעת תמיכה ומשאבים מתמשכים כדי להקל את תהליך ההחלמה ולקדם חוסן לאורך זמן.
לטראומה הקולקטיבית שנחוותה בישראל מאפיינים ייחודיים. ילדים מפונים נחשפו ונחשפים לסיכון, ונוצר קושי להבטיח את מוגנותם. באמצעות יישום עקרונות של גישה מיודעת טראומה ורגישה תרבותית, המתייחסת להיבטים ייחודיים אלה, יהיה אפשר לסייע לקהילות מפונות במסע הריפוי שלהן ובהחזרת תחושת הביטחון, החיבור והחוסן.
* פרופ' אשר בן-אריה הוא מנכ"ל מכון חרוב ודיקן בית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש ברוואלד באוניברסיטה העברית בירושלים.
* יולי כתאין מאירי היא עובדת סוציאלית, עוזרת מחקר במכון חרוב וסטודנטית לתואר שני בבית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש ברוואלד באוניברסיטה העברית בירושלים.
מקורות
Cicchetti, D., & Rogosch, F. A. (2012). Gene by environment interaction and resilience: Effects of child maltreatment and serotonin, corticotropin releasing hormone, dopamine, and oxytocin genes. Development and Psychopathology, 24(2), 411–427.
0
Hirschberger, G. (2018). Collective trauma and the social construction of meaning. Frontiers in Psychology, 9.
0
Ungar, M., & Theron, L. (2020). Resilience and mental health: How multisystemic processes contribute to positive outcomes. The Lancet Psychiatry, 7(5), 441-448.