"איתותים"

הקדמה

בישראל חיים יותר מ-2 מיליון ילדים. רבים מהם סובלים מהתעללות והזנחה מבלי שהם מאותרים ככאלה ובלי מענה לצורכיהם. תופעת ההתעללות בילדים והזנחתם היא רבת פנים, קשה ומורכבת לזיהוי ולאיתור; לאנשי מקצוע ממערכות הרווחה, הבריאות, החינוך ואכיפת החוק יש תפקיד ייחודי וחשוב באיתור, ולעיתים – גם במתן מענה הולם ובטיפול באותם ילדים. עם זאת, אנשי המקצוע ניצבים לפני אתגרים בזיהוי ובאיתור הילדים האלה, חלקם ברמת הפרט (בן רבי, 2005; לב-ויזל ואחרות, 2017) וחלקם מערכתיים-ארגוניים (דו"ח ועדת וינטר, 2010). אתגרים אלו משתקפים בפער בין מספר המקרים הידועים ובין מספר המקרים בפועל (לב-ויזל ואחרות, 2017;Euser et al., 2011). אתגרים אלו בולטים ביתר שאת בתקופות חירום ומשבר, דוגמת משבר הקורונה ומלחמת "חרבות ברזל", אשר המחישו את עוצמת הפגיעה בילדים ואת הצורך המיידי בגיבוש עוד כיווני פעולה מותאמים לאיתורם ולהגנה עליהם (ארזי וסבג, 2020; כץ ולוי, 2020; סבג ואחרות, 2023).

הרקע לפיתוח כלי ה"איתותים"

בשנת 2010 התכנסה ועדה ציבורית לאיתור קטינים בסיכון ולהגנה עליהם (להלן, "ועדת וינטר") בעקבות הרצח המזעזע של הילדה רוז פיזם, ומסקנות הוועדה נגעו בעיקר למחויבות האינטר-דיסציפלינרית לאיתור קטינים במצבי סכנה ולהגנה עליהם, וכן לשיתופי הפעולה ההכרחיים לשם כך. אחת מוועדות המשנה עסקה בהגדרת המושג "סכנה", ואחת מהמלצותיה הייתה לפתח "כלי אחיד לזיהוי ואיתור ילדים בסכנה המשותף למערכות השונות (חינוך, בריאות, רווחה), המאפשר הערכה ראשונית של מצב הילד וצרכיו כחלק מתהליך ההערכה הרגיל המתבצע באותן מערכות, ומקל על שיתוף במידע בין אנשי המקצוע מהמערכות השונות" (דוח וינטר, 2010). בעקבות המלצת הוועדה נעשו כמה ניסיונות לפתח שאלון איתור וזיהוי. אומנם המאמצים לא הבשילו לכדי הפצה של השאלונים בפועל, אך הם היוו בסיס לפיתוח "כלי האיתותים" הנוכחי במהלך משותף של משרד הרווחה והביטחון החברתי – אגף בכיר משפחות ילדים ונוער בקהילה, התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון 360⁰ ומכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל. למהלך היו שותפים גם נציגים ממשרדי החינוך, הבריאות, קליטת העלייה וביטחון הפנים, והוא נעשה בסיוע ג'וינט-אלכ"א.

מטרותיו של הכלי – לסייע לאנשי מקצוע הפוגשים ילדים במסגרת עבודתם לזהות ולאתר ילדים בסיכון; להעריך את מידת הסכנה לחייהם, לבריאותם ולהישרדותם; לתמוך בתהליכי קבלת החלטות ולהציע המשך הערכה והתערבות מתאימות עם הילד ומשפחתו. כלי זה עשוי לסייע לאנשי מקצוע, החשים דאגה כלפי ילד שהם מכירים, לבדוק את חששם באופן מעמיק תוך שמירה על אנונימיות, וכן לקבל פידבק בנוגע לסיכון הנשקף לו והמלצות להמשך. מטרות נוספות (משניות) של הכלי הן להרחיב את ההבנה של אנשי מקצוע במצבי סיכון של ילדים ובמכלול הגורמים הקשורים בכך, וכן לתמוך בתהליכי הדרכה והכשרה של אנשי מקצוע בנושא זה.

תהליך הפיתוח של הכלי החל באיתור, מיפוי וניתוח כלים קיימים להערכת סכנה – בארץ ובמדינות שונות בעולם. נערכה השוואה בין כלל הכלים, ובהמשך זוקקו ונבחרו הפריטים אשר חזרו בעקביות בכל הכלים. בד בבד נסקרו ונותחו מודלים אטיולוגיים מן הספרות המחקרית העדכנית של גורמים מגבירי סיכון וגורמים המנבאים פגיעה, התעללות והזנחה. מתוך אלו גובשה רשימת פריטים  שנבחנה על ידי נציגים מהפרופסיות השונות ומהמשרדים השונים.

עם גיבוש השאלון החל מהלך תיקוף שהתבצע בשני שלבים:

1. תיקוף תיאורטי באמצעות מהלך "דלפי" – מתודולוגיית תיקוף המשקפת מגוון נקודות מבט על התופעה הנבדקת (Walker & Selfe, 1996). התיקוף נעשה באמצעות פאנל מומחים בתחום של התעללות בילדים והזנחתם. המומחים שהשתתפו הם אנשי מקצוע, שטח, מחקר ומקבלי שירות, ובאמצעות חוות הדעת שלהם אוששו הפריטים בשאלון ונקבע לכל פריט משקל יחסי.
2. פיילוט לתיקוף אמפירי המבוסס על מקרי אמת – 35 אנשי מקצוע מילאו את השאלון על 47 ילדים שבטיפולם. בסיום הם התבקשו להתאים עבור הילד הספציפי אחת משלוש רמות הסיכון, והנחיה מתאימה למקרה שעליו השיבו. על בסיס תשובותיהם נערכו ניתוחים סטטיסטיים כדי לייצר את הספים בין רמות הסיכון בשיטה של Supervised learning clustering method. באמצעות ניתוח זה נעשתה ההתאמה בין שלוש רמות הסיכון ובין ההנחיה המתאימה להמשך התערבות.

כלי ה"איתותים" מחולק לשלושה חלקים, והוא מאורגן על פי שלושה צירי תוכן שהוגדרו מראש:

1. פריטי צומת – אלו הם מצבים מובהקים של פגיעה בילד הקבועים בחוק כמחויבים בדיווח: הזנחה, אלימות פיזית ומינית או התעללות רגשית.

 לדוגמה: "מופעל על הילד כוח פיזי בידי האחראים עליו עד כדי סיכונו המיידי"

2. אינדיקטורים לפגיעה – אלו הם סמנים נצפים המעידים או עשויים להעיד על קיומה של סכנה. האינדיקטורים מחולקים לפי שבעת תחומי החיים על בסיס כלי התמ"י (תשתית מידע יישובית) והתפיסה של התוכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון. שבעת תחומי החיים הם: קיום פיזי, בריאות ואפשרות להתפתחות; רווחה ובריאות רגשית ;השתייכות למשפחה; הגנה מפני אחרים; התפתחות ורכישת מיומנויות למידה; השתייכות והשתלבות חברתית; הגנה מפני התנהגויות סיכון.

לדוגמה: "האם על גופו של הילד סימנים, חבורות וצלקות?"

3. פריטים שמייצגים גורמים מגבירי סיכון המוכרים מהספרות המחקרית ומהפרקטיקה – אלו הם מאפייני חיים או מצבי החיים של הילד, המשפחה בה הוא גדל והקהילה בה חי ואשר קיומם עלול להגביר את מידת הסכנה שלו. כאלו הם למשל מצבי משבר, חולי או אובדן במשפחה, הגירה או סכסוכי גירושין בעצימות גבוהה. קיומם של מצבים אלו אינו בהכרח מעיד על סכנה, אך דורש גילוי ערנות ותשומת לב יתרה.

לדוגמה: "האם המשפחה מצויה במצב משבר? (גירושין / פיטורים מעבודה / הגירה / מוות / אשפוז / מעצר או מאסר של אחד ההורים)".

עם השלמת מילוי השאלון מתקבל ציון המייצג את מידת הסכנה שהילד נתון בה. ציון זה מבוסס על משקלו היחסי של כל אחד מהפריטים, כפי שנקבע במהלך התיקוף המקדים בסיוע מומחים בתחום (מהלך ה"דלפי"). הציון הסופי שמתקבל מסווג את הילד באחת משלוש רמות סיכון, ולפיו מוצעת לאיש המקצוע הממלא הכוונה באשר לדחיפות ולאופן שעליו לפעול לשם העמקת הערכת המצב ובחינת אופני ההתערבות הטיפולית וההגנתית הנדרשים.

1. רמת סיכון נמוכה-בינונית:

"נראה כי יש מקום לדאגה ומומלץ כי תשתף בדאגותיך לילד גורם מקצועי רלוונטי בארגון אליו את/ה משתייך/ת (עובדת סוציאלית / יועצת בית ספר, מדריך/ה מקצועי או מנחה מקצועי או ממונה). כמו כן, מומלץ להמשיך ולעקוב אחר מצב הילד ומצב משפחתו וכן לשוב ולמלא את השאלון לצורך בחינה חוזרת והמשך מעקב אחר מצבו. בנוסף, לאור דאגתך, כדאי לשקול הפניה של הילד ו/או משפחתו למסגרת טיפולית מתאימה".

2. רמת סיכון גבוהה:

"משקלול תשובותיך עולה כי אכן קיים חשש ממשי לשלומו/ה של הילד/ה. עליך להעביר את המידע אודות הילד/ה ומשפחתו/ה למחלקה לשירותים חברתיים ברשות מגוריהם בהקדם לשם העמקת ההערכה המקצועית ובחינת אופני ההתערבות ההגנתית-טיפולית הנדרשת. מומלץ לשוב ולמלא את השאלון כחלק מהמשך המעקב אחר מצבו/ה של הילד/ה ולהתעדכן בהתקדמות הטיפול לאחר הדיווח".

3. רמת סכנה מיידית וגבוהה מאוד:

"אל תשאיר/י את הילד/ה לבד! משקלול תשובותיך נראה כי קיים חשש שהוא נמצא בסכנה ממשית. יש לדווח לעו"ס כונן באמצעות המוקד העירוני (106) או למשטרה, על מנת שיבחנו את המקרה בדחיפות. יש להתעדכן בהתקדמות הטיפול לאחר הדיווח, וכן מומלץ לשוב ולמלא את השאלון כחלק מהמשך המעקב אחר מצבו/ה של הילד/ה".

השאלון מוחשב על גבי פלטפורמה דיגיטלית כך שאפשר למלא אותו בכל זמן ובכל מקום ובאנונימיות מוחלטת. לאחר מכן הופץ הכלי בהדרגה – תחילה במטות המשרדים (הרווחה, החינוך, הבריאות, העלייה והקליטה) ולאחר מכן במחוזות, בקרב מפקחים מחוזיים מהתחומים השונים, בפורומים בין-משרדיים (ועדות מחוזיות 360⁰), ולבסוף בתפוצה רחבה לכלל אנשי המקצוע העובדים עם ילדים.

אתם מוזמנים להשתמש בשאלון וכן להפיצו לאנשי מקצוע נוספים:

https://xn--4dbklbu9eb.xn--4dbrk0ce/