בין העולמות 

מקרה בשעת לילה מאוחרת

שעת לילה מאוחרת, גשם חזק דופק על החלונות. "הבית", כמו שקראנו לו, כבר שקט, וכולם ישנים. רגעים מתוקים ונדירים עבורנו, המדריכים, בקורות הגג החירומיות לנוער חסר בית.

לפתע, דפיקות בדלת. הרגעים עד הפתיחה תמיד עוברים במשחק הימורים – מי זה יהיה? איזו נשמה הולכת להיכנס לחיינו? הפעם זו נערה צעירה, לבושת בגדי סמינר תכולים. היא מגיעה עם שקית. עיניה מבוהלות, היא רחוקה שנות אור ממקום מוכר. זו פעם ראשונה שלה.

באינטייק הסיפור כבר מקבל צורה מוכרת. הוריה הראו לה את הדלת החוצה אחרי תקופה ארוכה של ויכוחים וחוסר הסכמות על התנהגותה. היא לא "מתיישרת", רוצה להפסיק ללמוד בסמינר. החשש הגדול הוא שהיא תשמש דוגמה רעה לאחיותיה הקטנות. מרחיקים אותה בתקווה שתבין את הטעות ותחזור הביתה "מיושרת". אני באמת מאמין שזה מה שהם מקווים לו. 

אבל לרוב זה לא קורה.

המציאות היא שלאחר שלושה ימים כבר מצאתי אותה "עושה את הבאנג" הראשון שלה, כששתי חברותיה לחדר חונכות אותה בתהליך. כעבור שבועיים כבר ברחה עם כמה בנים וחזרה אחרי תקופה קצרה ששהתה איתם ב"זוּלה" ליד התחנה המרכזית.

חמש שנים לאחר מכן, כשכבר הייתי מנכ"ל "יוצאים לשינוי", פגשתי בה שוב, ב"סלון" – המרכז הקהילתי של "יוצאים לשינוי", המיועד ליוצאי החברה החרדית – חיילת משוחררת עם חלום להתקבל לאוניברסיטה. כשהיא שיתפה במסע שלה מאז, עלה בי שוב התסכול שמציף אותי בכל פעם שאני פוגש צעירים וצעירות מרקע חרדי נורמטיבי, שהוסללו על ידי החברה ומערכת הרווחה למסגרות הסיכוניות. המסלול הלא נתפס שלהם כל הדרך למטה, כדי לנסות ולטפס שוב למעלה, אל העולם הנורמטיבי שממנו יצאנו למסע. הסללה מיותרת, שמציבה אותם בנקודת פתיחה קשה בדרכם למימוש הפוטנציאל שלהם.

צעיר אחר עם סיפור דומה אמר לי פעם ש"כשאנשים טובים מביאים אותך למסגרת של נוער בסיכון, אתה מאמין להם שזהו מקומך". מעבר למחיר הקשה שאותם צעירים נאלצים לשלם על כך, אנחנו, כחברה ומדינה, משלמים הרבה יותר.

בשנים האחרונות יש התייחסות רבה לנוער החרדי הנושר – אותם בני נוער שאינם הולכים בתלם המותווה להם בחברה החרדית ופועלים בדרכים שבחברה אחרת אולי היו נחשבות לנורמטיביות, אך בחברה החרדית נתפסות כלא לגיטימיות וכגורמי סיכון. אלו עשויים להיות בני נוער המעוניינים להישאר בחברה החרדית ורואים בעצמם חלק ממנה, אך אינם מסתדרים במסגרות הקיימות. לעומתם, יש בני נוער שהיו מעוניינים למצוא דרכים להשתלב בחברה הכללית, והם במוקד המאמר הזה.

נשירה מהחברה החרדית – סיבות ונתונים

נתוני משרד החינוך לשנת תשפ"ג (2022/2023) מראים כי שיעורי הנשירה של תלמידים ממסגרות החינוך החרדי גבוהים מבכלל קבוצות האוכלוסייה בארץ: שיעור הנשירה ממסגרות חינוך חרדיות גדול פי שניים משיעורו בחינוך הממלכתי היהודי. שיעורי הנשירה מוסברים, בחלקם, במעבר של הבנים ללמידה בישיבות, והוא קשור לאורח חיים ולאו דווקא לנשירה מלימודים. עם זאת בשנת תשפ"ג כ-4,000 (2.5% מתלמידי כיתות ז'-י"ב שהתחילו ללמוד) בחינוך החרדי היו רשומים ככאלה שנשרו ואינם לומדים במסגרת חלופית. אלה מהווים 44% מכלל הנושרים (9,250) בחינוך העברי שאינם לומדים במסגרת אחרת (המועצה לשלום הילד, 2024, לוח 5.20).

תופעת הנוער החרדי הנושר מורכבת משני נדבכים: הנדבך הראשון בנוי על מאפייני החברה החרדית, והשני בנוי על מאפייני המשפחה והפרט. לעיתים הדברים קשורים ביניהם.

בחברה הכללית ישנם מסלולים רבים הנחשבים נורמטיביים, וניתן להתאימם לנטיות בני הנוער. בחברה החרדית קיים מסלול נורמטיבי אחד בלבד (יוגב ואסף, 2002), הכולל קודי לבוש והתנהגות נוקשים, וכן התבדלות מהחברה הישראלית הכללית על ידי התמקדות בלימודי קודש ("חברת הלומדים") ואי-גיוס לצה"ל (פאס ואח', 2011). בני נוער הגדלים בחברה החרדית וחורגים מהנורמות המקובלות בה עלולים למצוא את עצמם נפלטים ממערכת החינוך ואף מתנתקים מהמשפחה ומהקהילה (הורוביץ, 2018; וייסבלאי, 2019; יוגב ואסף, 2002) – בשל הקושי של החברה החרדית להכיל אותם וחשש המשפחה מהשפעת התגובה הקהילתית על המשפחה כולה. הם עלולים למצוא את עצמם בסיכון להידרדרות בשל קשיים במסגרת הלימודית, חריגה מכללי הלבוש והצניעות, העדפה מינית או שאלות על אורח החיים החרדי (וייסבלאי, 2019; סבן, 2020; קלי ואח', 2019).

הנדבך השני קשור במאפייני סיכון של המשפחה והפרט. פאס ואחרים (2011) מציינים כי שיעור בני הנוער המוכרים לרווחה ברשויות החרדיות גבוה מעט יותר משיעורם ביישובים יהודיים לא חרדיים. באופן דומה למצב בחברה הכללית, פגיעות מיניות וחשיפה לאלימות או טראומה הן גורמי סיכון משמעותיים המושפעים גם מהמצב הסוציו-אקונומי, ובחברה החרדית – גם מהמודעות הנמוכה לנושאים אלו. סבן (2020) ציינה כי במקרים רבים לנערים ולנערות מהחברה החרדית שנפגעו מינית אין דרך לדבר על הנושא עם משפחתם ולקבל תמיכה, ומצב זה עלול לתרום לנשירה. יתר על כן, כאשר הטראומה או הפגיעות שחווים בני הנוער אינן זוכות להכרה על ידי החברה החרדית, ולעיתים נעשות על ידי בעלי סמכות ואנשים מכובדים בחברה, החוויה מהווה לעיתים קרובות זרז לביקורת ולדחייה של החברה כולה, ולסירוב לקבל את דרישותיה.

מאפיין ייחודי נוסף של החברה החרדית הוא מקומם של החוזרים בתשובה בקהילה. משפחות של חוזרים בתשובה מוצאות את עצמן לעיתים בשולי הקהילה, מה שעלול להוביל לבעיות בקשר בין הילד להורים: ההורים אינם מכירים את הדרישות של מערכת החינוך החרדית ואת הקושי בלימודי קודש במשך שעות ארוכות, או שהם חשים אכזבה וכישלון כאשר הילד דוחה את הבחירה שלהם להצטרף לחברה החרדית. לעיתים קרובות הילדים עצמם מרגישים דחויים על ידי החברה החרדית בשל הסטטוס של המשפחה כחוזרים בתשובה. במחקר שנעשה בקרב נוער חרדי בסיכון בירושלים נמצא כי שיעור גבוה מבני הנוער באו ממשפחות של חוזרים בתשובה (שהינו-קסלר ואח', 2021).

אנשי מקצוע שתיארו את הסיבות לנשירה בקרב בני נוער מרקע חרדי, המגלים עניין בהשתלבות בחברה הכללית, הגיעו למסקנות דומות לאלו המתוארות על ידי הורוביץ (2018) – על הסיבות העיקריות של בגירים ליציאה מהחברה החרדית: מרבית היוצאים מהחברה החרדית בוחרים בכך בשל הרצון בהגשמה אישית או בשל ביקורת על החברה החרדית, וחלקם בוחרים לצאת בעקבות טראומה או אובדן אמונה.

כאמור, אופייה הייחודי של החברה החרדית משפיע על מצבי הסיכון שבהם מוצאים את עצמם בני נוער נושרים, ללא קשר לרקע הסיכוני שלהם. אנשי המקצוע והיוצאים כאחד מסכימים כי מכיוון שקיים מסלול נורמטיבי אחד מקובל, בני הנוער שעוברים על אחד מחוקי החברה, או אף מעלים שאלות בנוגע למסלול זה, עלולים למצוא את עצמם בנתיב מואץ להידרדרות למצבי סיכון: אין הבחנה בין עבירה קטנה לגדולה, ועצם ביצוע העבירה עלול להוביל לנשירה ממסגרות ולעזיבת בית המשפחה, גם אם בני הנוער באים מסביבה נורמטיבית. גורמי הסיכון כוללים שוטטות ברחוב, חשיפה לעבריינות ולמצבי סיכון ברחוב, סימפטומים של החצנה כגון אלימות והשתתפות בקטטות, וגם סימפטומים של הפנמה כגון התפתחות של הפרעות אכילה, התקפי חרדה ודיכאון.

המענים הקיימים כיום

בחברה החרדית מופעלים מענים שונים לנוער חרדי נושר ולנוער בסיכון, אך חסרים מענים מותאמים מוכווני מניעה בקהילה, ובכלל זה מודעות, אבחון ומענים ללקויות למידה, וחסרים מענים רגשיים מותאמים. מחסור זה הועלה גם על ידי וייסבלאי (2019), המציינת כי ברוב מוסדות הפטור אין תקנים של יועץ חינוכי או פסיכולוג בית ספרי. אנשי מקצוע שרואיינו לצורך מחקר זה ציינו כי קיימות מסגרות בלתי פורמליות המתפתחות בתוך הקהילה, לעיתים כיוזמות מקומיות ולעיתים כחלק ממחלקת קידום נוער, אך לעיתים קרובות – רק כאשר בני הנוער מועברים לרווחה הם מקבלים את המעטפת הטיפולית הנדרשת.

בשנת 2017 טופלו 1,209 בני נוער בסך הכול ביחידות לקידום נוער ו-2,344 בני נוער בתכניות נוח"מ (נוער חרדי מנותק) בקהילה. בשנה זו טופלו גם 94 בנות ו-510 בנים במסגרות חוץ-ביתיות (וייסבלאי, 2019). יש לציין כי לפי הגדרת משרד הרווחה, תוכניות נוח"מ נועדו לבני נוער בסיכון הרואים עצמם שייכים לחברה החרדית, והן אינן מיועדות לאלו שכבר אינם רואים עצמם שייכים לחברה החרדית. עם זאת, משיחות עם אנשי מקצוע עולה כי למסגרות נוח"מ מגיעים גם בני נוער שאינם מעוניינים להישאר במסגרות חרדיות, ולעיתים הם מגיעים במקביל למסגרות אלו גם למסגרות לנוער בסיכון שאינן ייעודיות לבני נוער חרדיים.

אנשי המקצוע ציינו כי ההצלחה הגדולה ביותר מושגת במסגרת שאינה דורשת מבני הנוער עמידה באורח החיים החרדי, והיא מאפשרת ומכילה התנהגויות שאינן מקובלות בחברה החרדית, כגון אי עמידה בקוד הלבוש, אי שמירת שבת, ועוד. נוסף על כך, אנשי המקצוע דיווחו כי בקרב בני הנוער המגיעים למסגרות אלו עולה צורך במענים שאינם שכיחים באורח החיים החרדי, כגון השלמת בגרויות והכנה לקראת גיוס. שהינו-קסלר ואחרים (2021) מדווחים על ממצא דומה – 20% מבני הנוער במחקרם דיווחו על צורך בסיוע בהשלמת בגרויות. השתתפות במסגרות כאלו דורשת קרבה גיאוגרפית למקום המגורים של הנערים ואישור הורים להשתתפות.  

לבסוף, מסגרות הרווחה מפעילות מענים של קורת גג לבני נוער השוהים ברחוב. משרד הרווחה מדווח כי בשנים 2021-2019 נרשמו 299 כניסות למסגרות קורת גג בירושלים הייעודיות לנערים מרקע חרדי, ו-220 כניסות למסגרות ייעודיות לנערות. כמו כן, רבים מבני הנוער המגיעים ל"אתנחתא" בירושלים, שהיא קורת גג כללית, באים מרקע חרדי. מתוך כ-200 בנים שהגיעו ב-2021 לאתנחתא, כ-80 היו מרקע חרדי – 40% מכלל הבנים מרקע חרדי במסגרות קורת גג בירושלים באותה השנה (עיבוד לפי רבינוביץ', 2022).

יש לציין כי המסגרות הקיימות מיועדות לנוער בסיכון לאחר הידרדרות של ממש, כגון בני נוער המתמודדים עם התמכרויות או כחלופת מעצר. לעיתים קרובות בני נוער ממשפחות חרדיות מגיעים למסגרות אלו מכיוון שאינם יכולים לחזור לביתם בשל התנהגות לא נורמטיבית בחברה החרדית. במסגרות אלו הם נחשפים להתנהגות סיכונית נוספת, שלא הייתה חלק מעולמם בעבר, ואף לפגיעות פיזיות ומיניות. בכמה מהמסגרות אין דגש על השלמת בגרויות, ובני נוער הבאים מהחברה החרדית עם פערים לימודיים מתקשים להשלים דרכן לימודים בהתאם לפוטנציאל שלהם. זאת ועוד, מסגרות אלה מוגבלות בדרך כלל לשהות של שלושה חודשים, שלאחריהם יש ציפייה לשיבוץ ושילוב במסגרת קבועה. לא תמיד נמצאת מסגרת מותאמת לנערים ולנערות האלה, מה שמציב אותם בסיכון נוסף.

קריאה לפעולה – מחשבות חדשות על טיפול בנוער מרקע חרדי המעוניין בהשתלבות בחברה הכללית

לסיכום, מהספרות ומשיחות עם אנשי מקצוע ועם יוצאי החברה החרדית עולה כי יש שני סוגי בני נוער בסיכון מרקע חרדי, המוכרים בשם "נוער חרדי נושר" ומעוניינים בהשתלבות בחברה הכללית.

הקבוצה הראשונה היא של בני נוער המגיעים ממשפחות נורמטיביות וללא מאפייני סיכון בעברם. בני נוער אלו עלולים להידרדר למצבי סיכון ואף למצבי קצה בשל עניינים הנחשבים נורמטיביים עבור בני גילם שאינם מהחברה החרדית, למשל:

• שאלות וספקות בנוגע לאורח החיים החרדי;
• רצון לבחור באורח חיים שאינו עולה בקנה אחד עם הקודים החברתיים החרדיים, כגון קוד הלבוש וצניעות, עניין בלימודים לבגרות או גיוס לצה"ל, ורצון להשתלב בחברה הלא-חרדית;
• לקויות למידה וקשיים במערכת החינוך החרדית.

בני נוער אלו עלולים למצוא את עצמם ללא מענים בקהילה או במערכת החינוך, נפלטים ממערכת החינוך החרדית ואף מנותקים ממשפחתם, בשל חשש המשפחה מהתגובה הקהילתית או מהיעדר כלים להתמודדות.

הקבוצה השנייה היא של בני נוער בעלי מאפייני סיכון "קלאסיים", כגון רקע של קשיים בתפקוד ההורי, חוסר תפקוד הורי, אלימות במשפחה או פגיעות מיניות בקהילה או במשפחה. החוויות שעברו בני נוער אלו, היעדר ההבנה בקהילה החרדית והיעדר המענים המתאימים, גורמים לעיתים לאובדן אמון בחברה החרדית כולה ותורמים לרצון לעזיבתה.  

לא ידוע מה חלקה של כל קבוצה בתוך כלל בני הנוער החרדי הנושרים, אך מהנתונים עולה כי שיעורי הנשירה בחינוך החרדי גבוהים באופן עקבי מבקרב שאר קבוצות האוכלוסייה בישראל. שיעורי נשירה אלו נשארים גבוהים למרות העלייה בשנים האחרונות במסגרות חינוך חרדיות "רכות", המיועדות לבנים הנושרים מעולם הישיבות הרגיל, שההקפדה בהן על קוד ההתנהגות והלבוש החרדיים נמוכה יותר (מלחי, 2024). התמונה המתקבלת מכלל המידע מראה כי בקרב בני הנוער יש שיעור גבוה של בני נוער שאינם מעוניינים בהמשך לימודים במסגרות חרדיות, והם מחפשים מסגרות המאפשרות השתלבות בחברה הכללית.

לאור המידע שנסקר במאמר זה, אנו ממליצים לפעול בשלושה מישורים עיקריים כדי ליצור מענה מותאם לקטינים מהחברה החרדית המעוניינים בהשתלבות בחברה הכללית :

1. יצירת מעטפת משלימה לבני נוער מרקע חרדי המעוניינים בהשתלבות בחברה הכללית, מעטפת הכוללת מענים לימודיים ורגשיים, שתתאים לצורכיהם ותהיה גשר בין החברה שממנה הם באים ובין החברה הכללית, מסגרת שתאפשר להם לשהות בקבוצת השווים להם ותספק להם תחושת שייכות וביטחון. מעטפת זו תכלול תגבור לימודי והשלמת 12 שנות לימוד, אבחון לקויות למידה וטיפול בהן, מענים רגשיים, העשרה וחיזוק מעגלים חברתיים בקרב בני הנוער. מודל חינוכי דומה נבנה לשילוב של בני נוער "עולים חדשים" במוסדות לימוד (לדוגמה, חוות הנוער הציוני).

אנו סבורים כי הדגש במסגרת כזאת צריך להיות על שילוב הדרגתי בחברה הכללית, השלמת פערי השכלה, רכישת מיומנויות ואסטרטגיית למידה, מתן כלים למיצוי פוטנציאל והעצמה קהילתית. מעטפת זו יכולה להינתן בשני מעגלים: בקהילה, תוך כדי שימוש במסגרות קיימות של קידום נוער או של הרווחה, ובמסגרת חוץ-ביתית המותאמת לבני נוער שאינם יכולים להישאר בבית ההורים. אפשר ליצור מעטפת תמיכה ותגבור שתשלב את היוצאים במוסדות חינוך כלליים (על כל הסקאלה הדתית, בהתאם לבחירתם), ולקטינים שזקוקים לכך תינתן גם מסגרת לינה בכפרי נוער.

2. תמיכה בהורים ויצירת מענה פרטני וקבוצתי המאפשר לחזק את יכולתם של ההורים להכיל את ילדיהם ואת הבחירות שלהם, גם כאשר אלה אינן תואמות את אורח חייהם ואת המסלול הנורמטיבי בחברה החרדית. תמיכה זו נדרשת גם כאשר בני הנוער נשארים בקהילה וגם כמנגנון גישור בין ההורים לילדיהם אם הילדים אינם יכולים לחזור לביתם, כדי ליצור מערכת יחסים הדדית חיובית על אף הפערים בין הצדדים ורצונותיהם. מנגנון כזה קיים בתוכניות אחרות, כגון תוכנית "בשבילי" לצעירים בסיכון או "בית דרור" לבני נוער להט"ב.

יצירת נוהל ייעודי לטיפול בבני נוער מרקע חרדי המעוניינים בהשתלבות בחברה הכללית. נוהל כזה חיוני כדי להעניק מענה מותאם לאוכלוסייה זו, שכאמור מסווגת היום תחת קטגוריה לא מותאמת של "נוער חרדי נושר" או "נוער בסיכון". נערים ונערות אלה אומנם נמצאים במרחב סיכוני, אך מתן מענה מניעתי הולם שתואם את צורכיהם יאפשר להם להמשיך לנהל אורח חיים נורמטיבי ולממש את הפוטנציאל הרב הטמון בהם, מבלי להידרדר למצבי קצה. מענה זה דורש גם התייחסות לאפוטרופסות חוקית ולקשר בין הקטין להורה, בייחוד במקרים שההורים מתנגדים לבחירתם של ילדיהם בדרך שאינה נתפסת כנורמטיבית בחברה החרדית.