ביקור בית
המרכז לטיפול בילדים ונוער נפגעי תקיפה מינית
מרכז מיטל בקמפוס חרוב לילדים
מאת – סיגל כנפו
משה גרוס
עובד יותר מעשור בתחום הטיפול בפגיעות מיניות
נשוי לוורד
אב לשלושה
מתגורר בירושלים

"האוכלוסייה שמגיעה מגוונת: דתיים, חרדים, חילונים וערבים."
מומחיות המרכז היא בטיפול בפגיעות מיניות בילדים ובנוער, ובקטינים שהתנהגותם המינית אינה מותאמת או פוגענית, במקרים שאין חובת דיווח ובמקרים שיש חובת דיווח, אך ניתנו פטור והפנייה למסלול טיפולי. המשפחות המגיעות למרכז מגיעות בנקודת שבר משמעותית. חשיפת הפגיעה המינית קשה ומטלטלת הן עבור הילד ועבור המשפחה בכלל. המפגש עם אנשי המקצוע במרכז מסייעים למשפחה להתחיל להחזיר את שיווי המשקל המשפחתי ואת האמונה שניתן להתמודד עם המשבר באמצעות ליווי חם וקרוב של מטפלים מיומנים.
עמותת "בית לכל ילד" מפעילה שישה מרכזי טיפול ברחבי הארץ, למרכז בירושלים שלושה סניפים: הראשי בו אנו מבקרים, בקמפוס חרוב. סניף בתלפיות ובו שישה חדרי טיפול וסניף נוסף יעודי לציבור החרדי-דתי בגבעת שאול ובו שני חדרי טיפול. במרכז עובד צוות של כ-30 מטפלים בעלי תואר שני: עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ומטפלים באמנות. הצוות המטפל מצוי כל הזמן בתהליך של למידה. המרכז משקיע רבות בפיתוח ובאחזקה המקצועית של הצוות. דרך הדרכות פרטניות וקבוצתיות, השתלמויות והכשרות בנושאי טראומה ופגיעות מיניות, טיפול בילדים ונוער, ועבודה טיפולית עם הורים.





"בפגיעות בגילי הגן. מאחר שהילד לא מראה סימפטומים, ההורים לא מתערבים. לכן הם מוזמנים לעבודה כאן, כדי שילמדו לדבר עם הילד בלי להירתע ויוכלו לתווך."
ההפניה למרכז נעשית על ידי מחלקות הרווחה המקומיות ועל ידי מרכז ההגנה, השכן. לכל מטופל נבנית תוכנית טיפול אישית ומשפחתית המותאמת לגילו, למצבו ולרקע התרבותי שלו. לרוב היא תכלול פגישות טיפוליות לנפגע/ת ופגישות טיפוליות להורים. הילדים לרוב מגיעים בשעות אחר הצוהריים ובערב כדי לא להפריע ללימודים וההורים מגיעים בעיקר בבוקר. "התפיסה הטיפולית שלנו היא שבמקרים רבים הפגיעה המינית הינה חלק ממכלול החיים הרחב של הילד והמשפחה, ובהתאם לכך הטיפול יתייחס לכלל מרחבי החיים של הילד ומשפחתו".
ישנם מקרים, במיוחד בפגיעות בגיל הרך, שילדים לא מראים תסמינים של מצוקה בעקבות הפגיעה. במקרים אלה, נעשה טיפול בהורות שיסייע להורים להתמודד עם החוויות שלהם ועם חוויות הילד שלהם.
האוכלוסייה המגיעה למרכז מייצגת את הגיוון התרבותי הרחב הקיים בירושלים- דתיים, חרדים, חילונים וערבים. עד גיל 12 יש דמיון בין מספר הנפגעים לנפגעות שמגיעים לטיפול. מעל גיל 12 הפער גדל, ויש ירידה באחוזי הבנים המגיעים לטיפול. ההנחה היא שלמתבגרים בנים קשה יותר להגיע לטיפול, בייחוד סביב פגיעות מיניות. לגבי הפוגעים – רוב המטופלים הם בנים אבל יש כ-10% בנות עם התנהגויות מיניות לא מותאמות פוגעניות. חשוב להכיר בזה שגם בנות יכולות לפגוע.





"עד גיל 12 אין הבדל בין מספר הנפגעים לנפגעות. מעל גיל 12 הפער גדל, יותר בנות מגיעות לטיפול"
העבודה נעשית עם רגישות תרבותית והיא גם מאתגרת. מושקעים מאמצים רבים בחברה החרדית וניתן לראות התקדמות משמעותית בכמות המטופלים המגיעים למרכז מציבור זה. במקרים של פגיעות מיניות בתוך משפחות מרובות ילדים, לעיתים מדובר במספר רב של אחים שנפגעו. כאן נעשית עבודה טיפולית משפחתית מערכתית ובונים מודלים המותאמים להתערבויות. בחברה הערבית המצב מורכב יותר. יש קושי בגיוס מטפלים דוברי ערבית ועברית במקביל ויש גם מחסומים תרבותיים המקשים על מטופלים מהחברה הערבית להגיע לטיפול בפגיעות מיניות.
בנוסף עושה המרכז עבודה קהילתית להגברת המודעות של אנשים ממקצועות שונים ברחבי העיר בדבר קיומו ובהעשרת הידע המקצועי שלהם בנושאי פגיעה מינית. במסגרת זו נערכים ימי למידה עבור גורמי טיפול, רווחה, חינוך וקהילה. כמו למשל ימי למידה עבור יחידות שונות של אגף הרווחה, או ערב חשיפה למטפלים חרדיים ועוד.





"לכל מטופל נבנית תוכנית טיפול אישית ומשפחתית המותאמת לגילו, למצבו ולרקע התרבותי שלו. לרוב היא תכלול פגישות טיפוליות לנפגע/ת ופגישות טיפוליות להורים/לאפוטרופוס"
לסיום, התרשמנו מהמרכז כגוף מקצועי פעיל ומעודכן בתחום הטיפול בפגיעות המיניות, ושחלק נוסף מהעשייה היא הנחלת ידע לקהילה המקצועית על טיפול בטראומה ובטראומה מינית. "אנו מקווים להמשך התפתחות המרכז מבחינת הרחבת השירותים הטיפוליים, הגעה לאוכלוסיות נוספות, והמשך התפתחות מקצועית" מסכם משה.

