דבר העורכות
אנו שמחות להציג לפניכם את הגיליון החדש של כתב העת נקודת מפגש, העוסק כולו בטכנולוגיה חדשנית בשירות ילדים בסיכון ונפגעי טראומה והתעללות.
לשם הכנת הגיליון הנושאי בתחום שרובו חדש גם עבורנו, העורכות, ביקשנו מרותי גבע חברתנו, מנהלת תחום יזמות וחדשנות במכון חרוב, להצטרף כעורכת משנה, ואנחנו מודות לה על עזרתה הרבה.
כתב העת נקודת מפגש יצא לדרך בשנת 2010. בגיליון זה, מספר 26, אנו נפרדים מהמייסדת, העורכת ויו"ר המערכת, נעמי גוטמן – חברה, שותפה יקרה ואשת מקצוע לעילא, שפורשת ממכון חרוב ומכתב העת. היה לנו כולנו העונג לעבוד יחד וללמוד ממנה. דברי הפרידה של נעמי מובאים במסגרת.
הכנת הגיליון שלפנינו החלה בטרם אירועי 7 באוקטובר והמלחמה שמדינת ישראל עדיין בעיצומה. הרעיון מאחורי כתיבה על טכנולוגיה חדשנית היה הצורך להנגיש ולהביא לידיעה את הצורך לגייס לטובת ילדים נפגעי התעללות את ההתקדמות הטכנולוגית האדירה, זו שהתרחשה בשנים האחרונות גם בתחומנו – תחום הטיפול בילדים נפגעי התעללות והזנחה ונפגעי טראומה. הצטרפה לכך גם ההבנה שבשלב כלשהו נצטרך ללמוד לגייס את הטכנולוגיה המתקדמת – גם כדי להבין את הילדים המשתמשים בה ולטפל בהם.
עם פרוץ המלחמה הבנו עד כמה נושא הגיליון הפך לאקטואלי וקריטי מתמיד. המצב החדש שנוצר הדגיש עוד יותר את חשיבות ההיעזרות בטכנולוגיה המתקדמת לשם מתן מענים אבחוניים וטיפוליים לצרכים העצומים שנוצרו ועלו מהשטח בקנה מידה גדול, ושלא הייתה יכולת לתת לכולם מענה מיידי.
למעשה נוצרה שכבת נפגעים נרחבת, שנוספה על זו הפגועה ממילא, של ילדים נפגעי טראומה ישירה או עקיפה. רבים הם הילדים שהתייתמו או שכלו קרובי משפחה או חברים ושכנים. היו ילדים שעזבו עם משפחתם את ביתם למשך חודשים, ורבים מהם עדיין אינם יכולים לחזור אליו או אל שגרת חייהם. המלחמה העצימה עוד את הקושי באיתורם של ילדים נפגעי התעללות והגבירה את הצורך לתת להם מענים רגשיים דחופים. כל זאת, על רקע עומס גדול ומחסור בכוח אדם שקדמו למלחמה, שלא אִפשרו לתת לילדים מענה מהיר, אקוטי ומיטבי באמצעים הקיימים. כאן נזכיר שעוד קודם למלחמה התמודדו מערכות החינוך, הרווחה והבריאות עם תוצאותיו של משבר קודם – משבר הקורונה – ועם השלכותיו על ילדים.
אחד הדברים החיוביים שנוצרו עקב המלחמה הוא ההתגייסות של המונים מהחברה האזרחית לטובת הכלל – כדי לזרז מענים לצרכים חדשים שנוצרו וכדי למלא פערים שנוצרו במערכות שונות. תחת מערכות שקרסו או לא תפקדו היטב, לפחות בתחילת התקופה, נבנו פלטפורמות חדשות בידי "אנשים טובים באמצע הדרך" – יזמיות ויזמים מרשימים שהטכנולוגיות היו בידיהם עוד לפני המלחמה, והם הקימו מיזמים מבוססי טכנולוגיות חדשות כדי לטפל במצוקות של אזרחי ישראל, ובהם גם ילדים שנפגעו במישרין או בעקיפין.
בפתח הגיליון בר אבני ורותי גבע מציגות מעין "מורה נבוכים" לחידושים הטכנולוגיים בתחום רווחת ילדים, עם עולם המונחים בתחום שאינו מוכר לרבים מאיתנו. מומלץ להתחיל בו את הקריאה בגיליון.
אחת היוזמות שהתפתחו בעקבות אירועי 7 באוקטובר היא היישום "קנבס הירו" שמאפשר מפגש פסיכו-חינוכי טיפולי, מבית היוצר של קבוצת "השלישי המלאכותי". כלי זה נועד להגביר תקשורת וחוסן אצל ילדים ובני נוער. תמר צ'רקה מראיינת את יוזם הכלי, יובל הבר, ומכניסה אותנו לעולמם של היוצרים והכלי.
פלטפורמה חברתית אחרת, שיצרה בעקבות אירועי אוקטובר ציפי קרליק, בימאית ויוצרת, היא "דרופ אימפקט" – שמטרתה לספר את הסיפור האישי ולעשות עיבוד רגשי ראשוני. בריאיון עם נעמי גוטמן מספרת היזמית על הרקע להקמת הכלי ואיך הוא משמש את המשתמשים, וכן על הסדנאות שפיתחה בעקבותיו.
מאמרים אחרים בגיליון, העוסקים בטכנולוגיה חדשנית, מלמדים אותנו כיצד אפשר לרתום אותה לטובת ילדים נפגעי התעללות וטראומה:
ד"ר חוה דורון כותבת על הכלי שבנתה ועל כוחם של המדיום האינטרנטי ושל הרשתות החברתיות להביא לשינוי חיובי מיידי – בהיקף נרחב – באמצעות למידת מכונה ועיבוד שפה טבעית לאיתור מצוקות ברשתות חברתיות. לדבריה, יש הזדמנות אדירה לאתר ילדים במצוקה באמצעות הכלי המתקדם שבנתה.
כלים עוצמתיים אחרים, שהשימוש בהם גובר והולך בשנים האחרונות, הם כלי הביג דאטה (נתוני עתק). בריאיון עם רותי גבע מתאר ד"ר רוברט ג'ורג' כיצד רתם את נתוני העתק להגנה על ילדים וילדות. בשיחה הוא פורס לפנינו את "אחורי הקלעים" של מחקרים מבוססי ביג דאטה, ואת האתגרים שניצבים לפני החוקרים בתחום זה. הוא מתאר כיצד שיתוף פעולה של קובעי המדיניות ושל אנשי השטח, עם איסוף המידע וניתוחו, יכולים לכוון אותנו לפתרון נכון יותר של תופעת ההתעללות בילדים.
בהקשר זה של הצורך הקריטי בשיתוף פעולה להקמת מערכת מידע משותפת למשרדי הממשלה לשם איתור ילדים נפגעי התעללות והזנחה כותב עו"ד עמית אשכנזי. הנושא נידון חדשים לבקרים אך לא התקדם הרבה, בעיקר כי לא צלח את סוגיית הזכות לפרטיות של הילד. עו"ד אשכנזי מנסה במאמרו לפזר את הערפל במפגש בין טכנולוגיות מידע ובין הפגיעה בזכויות יסוד לאור דיני הפרטיות בישראל.
אושר ברנע ופרופ' כרמית כץ ממשיכות בסקירה מקיפה המאפיינת את התחומים שבהם תרמו מחקרי "קישור נתונים" לעולם המחקר של התעללות בילדים והזנחתם עד כה. הן משרטטות אפיקי התפתחות של מחקרים מסוג ביג דאטה בהמשך, מעלות שאלות ודילמות, הנוגעות לתופעת ההתעללות וההזנחה, שמחקרי ביג דאטה עדיין לא טיפלו בהן, ומציעות כיצד מחקרים של קישור נתונים עשויים לתרום להן.
מאמר העוסק בפן אחר של ביג דאטה הוא של ד"ר אביב לנדאו ופרופ' מקסים טופז. הם כותבים כיצד התהליך המתפתח של מחשוב מידע רפואי אומנם פתח לפני חוקרים ערוץ חדש של מחקר ופיתוח טכנולוגי מתקדם, כגון AI לזיהוי התעללות והזנחה, אך בד בבד הוא העלה גם שאלות אתיות. החוקרים עוסקים כאן בסוגיה זו.
אריאל פלג כותבת במאמרה על יתרונות "המלאך הכחול" – כלי המשתלב במשחק מחשב וירטואלי ומטרתו לאתר ילדים בסיכון. הכלי פוּתח בזמן הקורונה, עת ילדים רבים היו ספונים בבתיהם והמערכות התקשו לאתר ילדים נפגעי התעללות. בעקבות הפרויקט פנו מאות ילדים ודיווחו על פגיעה.
מיקה נטוביץ' מנצור כותבת על "קולמילה", שירות ייחודי של 1202, ועל "קול הקיץ" שהתפתח בעקבותיו – שניהם כלֵי סיוע מקוונים אנונימיים לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, המתבססים על כתיבה מודעת טראומה. שני השירותים מאפשרים פנייה שקטה ודיסקרטית לסיוע והתכתבות מוגנת, לעיתים בזמן הפגיעה עצמה.
כלי ייעודי אחר לאיתור ילדים נפגעי התעללות שעליו כותבות יעל סבג וד"ר טל ארזי הוא השאלון הדיגיטלי "איתותים", שמטרותיו לסייע לאנשי מקצוע הפוגשים ילדים במסגרת עבודתם לזהות ולאתר ילדים בסיכון; להעריך את מידת הסכנה לחייהם, לבריאותם ולהישרדותם; לתמוך בתהליכי קבלת החלטות ולהציע המשך הערכה והתערבות מתאימות עם הילד ומשפחתו.
בעבר דובר רבות על הצורך הקריטי בשיתוף פעולה בין מערכות מידע שונות במשרדי הממשלה לשם איתור ילדים נפגעי התעללות והזנחה. הנושא נידון חדשים לבקרים אך לא התקדם הרבה, בעיקר כי לא צלח את סוגיית הזכות לפרטיות של הילד. עו"ד עמית אשכנזי מנסה במאמרו לפזר את הערפל במפגש בין טכנולוגיות מידע ובין הפגיעה בזכויות יסוד לאור דיני הפרטיות בישראל.
בלקט מחקרים עדכני במדור "מה חדש", אושר ברנע ופרופ' כרמית כץ מביאות שני מחקרים חדשים: האחד – על האימפקט של קמפיין תקשורתי שמטרתו לסייע בהרתעת צרכני תמונות פוגעניות של ילדים ברשת, והשני – על מחקר תצפיתי במתודה חדשנית בבריטניה, העוסק בפרופיל הרשת של נערות שנפגעו מינית בילדותן.
לסיום, מהמאמרים בגיליון זה עולה כי הטכנולוגיה מסוגלת לסייע להגיע אל ההמונים, אבל היא כלי בלבד ואינה בגדר תחליף לאדם ולקשר הבין-אישי, לתקשורת שכה חשובה בתחום זה של מניעה וטיפול בילדים נפגעי התעללות. ראוי לתת את הדעת על האתגרים שהיא מעלה, להפחית את הסכנות וההטיות הכרוכות בה אך בד בבד למנף אותה לשם צמצום תופעת ההתעללות בילדים והזנחתם, ולמנוע את השלכותיה של הטראומה הלאומית והאישית.
אנו תקוה שתרמנו כאן, ולו מעט, לקידום ההבנה של הפוטנציאל הגלום בכלי הטכנולוגיה החדשה ובאפשרויות לגייסם לצמצום תופעת ילדים נפגעי התעללות על ידי מי שאמונים על איתור ילדים אלה ועל הטיפול בהם.
קריאה נעימה ומועילה
נעמי, יפה ורותי