דבר העורכות
הגיליון שלפנינו הוא גיליון מיוחד, והוא יוצא לאור עם ציון שנה למתקפת הטרור החמורה בתולדות המדינה, שהתרחשה ב-7 באוקטובר והביאה למלחמת חרבות ברזל, מלחמה שהשפעותיה הדרמטיות ניכרות על כל מישורי חיי האזרחים בישראל.
הגיליון כולל היבטים שונים של התמודדות אנשי מקצוע עם המצב שנוצר – ההתמודדות בפן האישי ובפן המקצועי וכן ההתמודדות המערכתית.
המלחמה עודנה איתנו, אבל התובנות והכלים שנאספו בתקופה זו עשויים לשמש את אנשי המקצוע גם בהמשך – במצבי משבר וחירום וחלקם גם במצבי שגרה.
בשל האופי הקיצוני של האירועים, שלחלקם אין אח ורע, נוצר לעיתים קרובות מחסור בכלים מקצועיים מתאימים לעבודה ולעזרה, הן בקרב אנשי מקצוע והן בקרב המערכות המטפלות. רבים מהמודלים, שיטות הטיפול והמתווים השונים נלמדו, נכתבו ושוכתבו תוך כדי עשייה. מי שהיה להם ידע מוקדם והוכשרו בנושאים של טראומה ועבודה בחירום יכלו לעשות בכלים אלה שימוש, אולם רבים מהם (כגון צוותי הוראה ואחרים) נדרשו, ועודם נדרשים, לתת מענים למצבים לא מוכרים ומאתגרים במיוחד. דבר זה מחדד ומחזק בעינינו את ההכרה בצורך בהכשרות לאנשי מקצוע בתחום הדחק והטראומה ובחשיבותן. מתחדד גם הצורך הדחוף בהיערכות מוקדמת של הרשויות להתמודדות עם מצבים אקוטיים כפי שחווינו במלחמה זו, ובשילוב ידיים ושיתוף פעולה שוטף של הרשויות השונות לקידום מעטפת הגנה מקצועית לילדים.
שני מדורים מיוחדים בגיליון שלפנינו:
הראשון, העוסק בהתערבות מערכתית, נכתב בידי נציגות משרדי ממשלה שונים, והן מתארות את פעילות המשרדים שהן מייצגות כדי לספק מענה בעת החירום. אפשר לראות כיצד התובנה בדבר הצורך בהתאמות הדחופות ובהתגמשות חלחלה והוטמעה בקרב המערכות בשלבים שונים של המלחמה.
הכותבות: עו"ד מיכל גולד, עו"ד קרן בייסרמן וחושן סטרובינסקי – הוועדה הבין-משרדית ומשרד המשפטים; גב' אתי קיסוס – משרד הרווחה והביטחון החברתי; אינה זלצמן – משרד החינוך; משרד הבריאות – ד"ר עירית ליאור צדקה, לילך גולדברג קטן, טלי שגב, שרון רוטשילד, יפעת פולק-כהן, נועה אלרון בדש, ד"ר זהר לביא-סהר וד"ר יעל גור קול – משרד הבריאות; רפ"ק סיון שחר – המשרד לביטחון לאומי.
המדור השני – הצצה לרגע – נותן בקצרה ביטוי לחווייתן האישית של נשות מקצוע, מארגונים שונים, במפגש בין האישי למקצועי ב-7 באוקטובר. אנשי מקצוע שנקלעו, שלא בטובתם, למצב שבו מרחב הטראומה שבו הם מטפלים ביום-יום הפך להיות משותף להם ולמטופליהם.
הכותבות: עינת לוי – מרכז ענב"ל – על התמודדותה כמנהלת של מרכז טיפולי שספג אבדות של מטפלת ונפגעים רבים במעגלי היכרות שונים; אירית מילנר – משרד החינוך – על פיקוח וליווי של מערך הכולל מאה יועצות במצב משתנה של חוסר ודאות, אובדן וכאב, עם מציאה והמצאה של פתרונות יצירתיים למצב; אביטל פייביש – משרד הבריאות – על תפקוד הצוות הסוציאלי במערכת הבריאות בתוך 7 באוקטובר ובימים שלאחריו, במתן מענה רגשי וסיוע ראשוני; הדס רוחם – איחוד הצלה – על עזרה ראשונה נפשית לנפגעי חרדה, לאזרחים ולצוותים רפואיים.
מאמרה של פרופ' כרמית כץ מתאר את השבר שחוו הילדים בישראל ואת הסיכון הכפול שילדים נפגעי התעללות נתונים בו לנוכח החשיפה לתכנים קשים בתקשורת ולניצול. פרופ' כץ מציעה התבוננות על מצבם של הילדים דרך מושגים של טראומה מצטברת, סביבה רעילה לילדים וטראומה אקוטית מתמשכת – בד בבד עם שימוש בכוחות שעשויים לסייע בתמיכה ושיקום.
אמצעי התקשורת מילאו תפקיד משמעותי בסיקור האירועים שבהם היו מעורבים גם ילדים. מעבר לבעיית חשיפתם של ילדים לתכנים הקשים בעת הטבח, התמודדנו עם מציאות שבה ילדים נחטפו, חזרו מהשבי ונחשפו לתכנים דומים באמצעי התקשורת השונים – לא תמיד באופן התואם את גילם או את מצבם. בריאיון שערכה ד"ר שירלי בן-שלמה עם הכתבת מיכל פעילן, היא מספרת על התלבטויות וסוגיות שעלו במהלך עבודתה במלחמה ובראיונות עיתונאיים שקיימה עם ילדים חטופים ועם כאלה שנפגעו בטבח.
ענת אופיר, מיכל אביעד ואופיר אסולין כותבות על המפגש בין הטראומה האישית לטראומה הקולקטיבית וחולקות איתנו תובנות שנלמדו ממשתתפים בפרויקט מומחים מניסיון חיים של מכון חרוב. במאמר מובאים מסרים ודגשים המיועדים לאנשי מקצוע שעובדים עם ילדים ועם בוגרים שחוו את הטראומה הכפולה.
מייד לאחר אירועי 7 באוקטובר הוקמה עמותת "מדברים ביחד – הורים וילדים", כדי לתת מענה טיפולי מניעתי לילדים צעירים שנפגעו בקו הראשון של האירועים. מודל חדש זה גובש בעקבות הטבח, לשם התערבות מניעתית קצרת מועד, ממוקדת חוויה ומבוססת התקשרות, עבור ילדים צעירים שעברו טראומה המונית. נעמה קרויזר, עינת שקד ונטע עופר כותבות על מודל של התערבות המגייסת את כוחות הריפוי הטבעיים הקיימים בנפשו של הילד ובמערכת ההתקשרות, כדי לאפשר לו להמשיך בהתפתחות תקינה ובחיים רגשיים מלאים ובריאים. המודל נותן מענה לשתי סוגיות שנדרשו למענה דחוף וייחודי בעקבות הטבח – רגשות האימה של הילדים בעקבות הסכנה המוחשית שחוו וערעור הביטחון ההתקשרותי שלהם עם סביבתם – תוך כדי שמירה על עקרונות מבוססי מחקר שהנחו את המטפלות בשיטת CPP.
ד"ר רונית שלו כותבת במאמרה על אובדן ושכול אצל ילדים שהתייתמו בעקבות טבח 7 באוקטובר, כפי שהם נתפסים על ידי ילדים. היא מציגה מודלים שונים להתמודדות ומציעה כלים לתמיכה בהם.
בלב הסערה שעוברת על אנשי מקצוע נמצאים גם אנשי ונשות החינוך. שגיב אלבז, מנהל בית הספר העל יסודי "יחד" במודיעין, מספר על הטלטלה שחוו הוא, צוות המורים ותלמידיו בעקבות המלחמה. על מותם של בוגרי ובוגרות בית הספר ושל בני משפחה של צוות התיכון, ועל ההתמודדות שלו עם הרצון לתת מקום לאבל ולאובדן האישי והקהילתי בד בבד עם החזרת בית הספר לשגרת לימודים ולעשייה חינוכית.
מאות אלפי תושבים ועשרות קהילות פונו מבתיהם בשל המלחמה בדרום ובצפון. מאמרם של פרופ' אשר בן-אריה ויולי כתאין מאיר עוסק בהיבטיה הייחודים של הטראומה הנוכחית עבור קהילות מפוזרות ומציע דרכים להתמודדות עימה.
מאמרו של ד"ר עינב לוי מתייחס לילדים שנמצאים במצבי חירום הומניטריים ובמצבי הגירה כפויה (עקירה), ובמקרה הישראלי – ילדים מפונים. הוא סוקר את תמונת המצב בעולם ומתייחס בהקשרים השונים גם למצבם של הילדים בישראל.
מרחבים בטוחים לילדים (child friendly spaces) הם פרקטיקה מקובלת בעולם ההומניטרי מאז סוף שנות התשעים. פרקטיקה זו גורסת שבעת משבר יש להגן על הילדים בקהילה הנפגעת ולייצר עבורם מרחב בטוח שיאפשר לתת להם מענה נפרד ומותאם גיל. ד"ר יערה שילה ויולי חרומצ'נקו כותבות על עקרונות של מודל מרחב חינוכי-טיפולי בטוח לגיל הרך כמענה לטראומה ראשונית, מודל שהופעל לראשונה במולדובה, שאליה נמלטו ילדים מאוקראינה, והופעל מאוחר יותר בישראל בעת המלחמה, בהתאמות מקומיות.
אנשי מקצוע רבים, שבעצמם נחשפו לאירועי הטבח הקשים, נאלצו להתפנות מביתם בזמן שעליהם לתת מענה למטופלים שלהם ולנסות להפיק מכך תובנות מקצועיות. בריאיון עם ד"ר איילת נועם-רוזנטל משתפת אותה עדי בן יהודה בניסיונה האישי כאשת טיפול מכפר עזה – בהקשר הייחודי של עבודה במרחב של טראומה משותפת.
בזמני מלחמה או סכסוך מזוין ילדים הם אחת הקבוצות החשופות ביותר לפגיעה מינית:. במדור "מה חדש בעולם המחקרי", נוי ישראלי, אילאיל לוין ופרופ' כרמית כץ בוחנות כמה היבטים מרכזיים של סוגיה זו: אונס ופגיעה מינית בילדים ככלי מלחמה; הסיכון המוגבר לאלימות מינית בתוך הקהילה לאחר סכסוך מזוין וההשלכות של פגיעה מינית בהקשר של סכסוך כזה.
0
אל לנו לשכוח לעולם, שנוכל למצוא משמעות לחיים גם אל מול מצב ללא מוצא, אל מול גורל שאין לשנותו. שכן זו ההזדמנות להגשים במיטבו את הנעלה בערכים, משמע להמיר טרגדיה אישית בניצחון, להפוך קושי עז להישג אנושי.
(ויקטור פרנקל)(1)
0
נסיים בתקווה לסיום המלחמה ולהשבת כל החטופים במהרה. בתקווה שהחברה הישראלית – ובתוכה ילדים, משפחות ואנשי מקצוע – תשכיל לגייס את תעצומות הנפש האנושית כדי להתאושש מהמשבר הגדול שחוותה ולמנף את הטרגדיה האישית והחברתית ואת הקשיים – לצמיחה, התפתחות והתקדמות.
אנו מקוות שתמצאו בכתוב עניין, תועלת ומשמעות.
בתקווה לימים טובים ושקטים,
טלי ויפה
1. ויקטור פרנקל (2022). האדם מחפש משמעות, מבוא ללוגותרפיה. הוצאת דביר.