אנחנו שמחות להציג את הגיליון הרב־נושאי החדש של כתב העת נקודת מפגש. הגיליון הנוכחי מזמין אתכם להביט בהתעללות בילדים ובהזנחתם מבעד למגוון רחב של עדשות  – טיפוליות, מערכתיות ומחקריות.

לפגיעה והתעללות בילדים בילדוּת יש השפעה דרמטית על חייהם, על מערכות היחסים, על תחושת הערך והביטחון שלהם. כל אלה נצבעים מחדש בעקבות הפגיעה – בטווח הקצר, ובטווח הארוך.
בשנים האחרונות מתחזקת ההבנה המקצועית שלא נכון להסתפק עוד אך ורק בזיהוי הפגיעה ובלימוד דרכי התערבות נקודתיות, אלא שעלינו להתבונן בתמונה הכוללת של רווחתם של ילדים ובני נוער בכל תחומי חייהם. עוד ועוד מחקרים ופרקטיקות מקצועיות מצביעים על הקשר ההדוק בין טראומה בילדות ובין מגוון רחב של ביטויים נפשיים וגופניים, זאת, לצד הבנה מגובשת יותר של גורמי חוסן, של דרכים לשיקום ושל האחריות המשותפת, ולהטמעתה של גישה מודעת טראומה בתוך מערכות החינוך, הבריאות, הרווחה והמשפט.

הגיליון שלפניכם בוחן סוגיות מרכזיות ברווחתם של ילדים נפגעי התעללות והזנחה – מההתמודדות עם פגיעה מינית ועם קולות הנפגעים, דרך התערבות מערכתית ותהליכי טיפול ועד לממשק המורכב עם מערכת המשפט וזכויות ילדים.

אנו מקוות שקריאת הגיליון תעמיק את ההבנה, תעודד חשיבה מחודשת ותהווה מקור השראה לעבודה יומיומית מודעת טראומה ומבוססת ידע עם ילדים נפגעי התעללות ומשפחותיהם, מתוך מחויבות למניעת פגיעה ולשיפור מצבם בכל מערכות חייהם.

פרקטיקות התערבות

המאמר של ד"ר יערה שילה מציג את המשחק ככלי מרכזי לעיבוד רגשי ולבניית חוסן אצל ילדים שחוו התעללות או הזנחה, כלי המאפשר להם לשמר שליטה, לבטא רגשות ולבנות דימוי עצמי חיובי. המשחק הסימבולי והקבוצתי מספק מרחב בטוח לשחזור חוויות טראומטיות וליצירת נרטיב של מסוגלות ותקווה. אנשי חינוך וטיפול הם מתווכים חשובים המסייעים ביצירת סביבה עקבית, תומכת ובטוחה, שבה הילד יכול להתנסות, ליצור ולבנות קשרים משמעותיים.

מאמרה של דקלה בומש מציג את הקשר בין התעללות והזנחה בילדות ובין כאבים נוירופלסטיים במהלך ההתבגרות ובבגרות, ומסביר כיצד טראומה מוקדמת מעצבת את מערכת העצבים ועשויה ליצור כאב אמיתי ומתמשך. המאמר מציע גישות טיפול המשלבות עיבוד רגשי, חיזוק ביטחון ושיקום הגוף ומזמין מטפלים לראות בכאב אות לסיפור חיים הדורש הכרה וריפוי.

תמר צ'רקה מדגישה במאמרה את חשיבות חלקה של קלינאית התקשורת בצוות רב־מקצועי המטפל בילדים נפגעי טראומה, התעללות והזנחה. המאמר מתאר כיצד טראומה פוגעת בהתפתחות השפה והתקשורת של ילדים אלה וכיצד טיפול עשוי לסייע להם לפתח מיומנויות שפתיות וחברתיות, ומתייחס לקווים מנחים להתערבות מודעת טראומה בתהליכי התערבות של קלינאיות תקשורת.

ילדים שמגיעים למסגרות אומנה חווים טראומה ופגיעה בהתקשרות.
ד"ר שמרית פרינס־אנגלסמן מדגישה במאמרה את חשיבות שיתוף הפעולה בין אנשי מקצוע בטיפול בילדים אלה ואת חשיבות הקשר בין מנחת האומנה למטפלת הרגשית. קשר זה מאפשר ליצור רצף טיפולי, לחזק תחושת ביטחון ושייכות ולתמוך בעיבוד חוויות קשות של הילד. תיאום, אמון והבנה הדדית בין הגורמים המטפלים הם בסיס ליצירת מרחב טיפולי יציב ותהליך תיקון משמעותי לילד.

בריאיון עם שוש תורג'מן מתארת לי לוי כיצד מרכזי ההגנה "בתי לין" מספקים מענה משולב לקטינים נפגעי התעללות ולבני משפחותיהם. ריכוז גורמי רווחה, משטרה, בריאות וחינוך תחת קורת גג אחת נועד לייעל את התהליך ולמנוע פגיעה משנית בילד ובמשפחתו.

פגיעות מיניות

מאמרן של שירה מאיר ופרופ' דפנה טנר עוסק בחווייתם של בני נוער המשמשים "מקבלי סוד" של פגיעות מיניות מחבריהם – תפקיד מורכב, כואב ובודד. הוא מציג ממצאים, קולות מהשטח ומענים ראשוניים שנבנו כדי להעניק להם הכרה, ליווי וכלים מעשיים.

מאמרה של גל פרידמן-האוזר מציג את הגל השני של "הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בילדות" שיצא לאחרונה לדרך. הוא ממוקד הפעם באיסוף עדויות של אנשים עם מוגבלויות שנפגעו מינית בילדותם, ובעיקר של אנשים אוטיסטים ואנשים עם מוגבלות שכלית־התפתחותית – אוכלוסייה שקולה מושתק בדרך כלל. באמצעות מחקר שיתופי וחדשני, בליווי חוקרים עמיתים מהקהילה, שואפת הוועדה להנגיש את תהליכי החשיפה, להרחיב את הידע הציבורי והמקצועי, ולסלול דרך לשינוי מדיניות מותאם ונגיש יותר.

מאמרה של ד"ר בלה קלבנוב מכוון זרקור אל אחד ההיבטים החשובים ביותר של פגיעות מיניות בילדים: נוכחותם של אחרים משמעותיים בזמן הפגיעה – הורים, אחים, בני משפחה מורחבת, שכנים, וגם דמויות פורמליות (כגון אנשי חינוך או טיפול) – אלה שראו, שמעו או ידעו על הפגיעה, אך לא עצרו אותה ולא דיווחו עליה. המאמר קורא לתיקון חברתי ומקצועי: לפתח תרבות של ראייה, הכרה ותוקף – כבסיס לריפוי אישי של הנפגעים ולשינוי מערכתי עמוק.

התערבות מערכתית

טל סולומוניקה מציגה במאמרה את יישום העקרונות של טיפול רגיש טראומה מינית במערכת הבריאות בישראל. המאמר מדגיש את חשיבות ההתייחסות הרגישה לילדים ולבני נוער שחוו פגיעה מינית, תוך כדי יצירת מרחב בטוח, מתן שליטה ומודעות לתגובות רגשיות של המטופלים ושל הצוות המטפל. הוא מציג את האתגרים הייחודיים בעבודה עם ילדים, את תרומתן של הדרכות מקצועיות רחבות היקף להטמעת הגישה במערכות הבריאות, ואת השפעתה על רווחת המטופלים והצוותים כאחד.

מאמרן של ד"ר בלה קלבנוב, ד"ר שולמית פינצ'ובר ויעל גאולה מדגיש את חשיבותן הקריטית של מסגרות החינוך לגיל הרך כקו הגנה ראשון על רווחתם של ילדים בעיתות משבר. השגרה, היציבות והקשר האנושי הם תנאי בסיס להתמודדות נפשית וחברתית עבור הילדים הפגיעים ביותר.

ד"ר הדס יחיעם מציגה במאמרה את מצבה המורכב של רפואת הגנת הילד בישראל – תחום רפואי חיוני שאינו מוסדר, חסר תקינה ואחידות, מה שפוגע באיתור ילדים נפגעי התעללות והזנחה ובטיפול בהם. המאמר מראה כיצד היעדר תשתיות מוביל את הרופאים לפעול בעיקר מתוך מסירות אישית. הכותבת מציעה מתווה להסדרה לאומית של התחום, אשר תבטיח הגנה, טיפול וריפוי מיטביים לכל ילד.

מאמרן של יולי שם טוב וד"ר חניתה קושר נוגע בבעיה יסודית וחמורה ההולכת ומחריפה במערכת הרווחה בישראל – המחסור באיוש תקנים של עובדים סוציאליים בשירותי הרווחה לילדים ובני נוער בסיכון. מחסור זה מוביל לפגיעה באיכות הטיפול, לחוסר רציפות טיפולית, לעומס כבד על העובדים ושחיקה, ולעיתים – גם לצמצום או לסגירה של תוכניות חיוניות בקהילה. המחברות מציגות נתונים עדכניים על היקף המחסור והשלכותיו על איכות השירות הניתן ועל העובדים ומציעות צעדים להתמודדות עם הבעיה.

מערכת המשפט

מאמרה של ד"ר איריס עדניה נץ מציג תמונה מורכבת של פגיעות מיניות בין בני נוער, על מאפייניהן הייחודיים, מגבלות ההליך הפלילי והצורך הדחוף ברפורמה מבוססת זכויות ילדים. המאמר מציע חלופה בדמות מודל "מעגלים של צדק", המציג גישה משלבת וכוללנית המציבה במרכזה את עקרון טובת הילד, את תפיסת הצדק של ילדים ואת תפיסת הצדק של נפגעי ונפגעות פגיעה מינית.

עו"ד יובל שר משתף מניסיונו בייצוג ישיר של ילדים במחלקה לזכויות נוער בניו יורק, ומציג את ההבדלים בין המודל הניו יורקי ובין המודל המקובל בישראל. המאמר מביא דוגמאות לייצוג ילדים במסגרת המודל הניו יורקי שלפיו עורך הדין חייב לפעול לפי רצונות הילד – גם אם הם מנוגדים לדעתו. הכותב מציע תובנות מעשיות שניתן להפיק מהמודל הניו יורקי, בדגש על הבנה עמוקה של הילד, הקשבה לרצונותיו ושילובו כאדם פעיל בתהליך קבלת ההחלטות המשפטיות.

במדור "מה חדש", שערכו אביה ארליך, רעות שפיגלמן וד"ר חניתה קושר, הן מדגישות את החשיבות של מתן קול לילדים שחוו התעללות והזנחה, ומציגות את הפערים בין זכותם החוקית להשתתפות ובין מימושה בפועל. ממצאים מרחבי העולם מראים שילדים מסוגלים להביע את חוויותיהם ודעותיהם, ושקולם תורם להבנה טובה יותר של מצוקותיהם ולשיפור ההתערבות המקצועית. זאת, בד בבד עם הצורך בהגברת ההדרכה המקצועית, ביצירת מפגשים פרטיים ותומכים, ובפיתוח גישות דיאלוגיות שמאפשרות השתתפות משמעותית לכל הילדים.

קריאה מעשירה ומועילה,

שלכן

טלי ויפה