ילדים במצבי חירום הומניטריים ובמצבי הגירה כפויה (עקירה)

סיכון של ילדים במצבי הגירה כפויה הומניטריים

ככלל, מצבי הגירה כפויה הומניטריים הם מצבים שבהם אנשים נאלצים לעזוב את בתיהם בגלל עימותים נרחבים כדוגמת מלחמות אזרחים, פחד מרדיפה, הפרות חמורות של זכויות אדם, אסונות טבע או משברים אחרים. מצבים אלו מאופיינים בהיעדר יציבות, בגישה מוגבלת לשירותים בסיסיים ובסיכון גבוה לחיים ולביטחון אישי. יש אזורים שבהם נפגעי האירוע נאלצים לחצות גבולות בין-לאומיים, ויש אזורים שבהם הנפגעים נשארים בתוך גבולות מדינתם.

במצבים אלה, הגם שחלק ממאפייני הפגיעויות כוללים בתוכם אוכלוסיות רחבות, ילדים הם בין הקבוצות הפגיעות ביותר. נכון לשנת 2024, ההערכה היא שבעולם יש כ-200 מיליון ילדים הנתונים תחת איום וסכנה עקב מצבי חירום אשר הובילו לעקירה לא רצונית מבתיהם, בכללם העקורים הישראלים ממתקפת 7 באוקטובר – עקורים בתוך ארצם. אלה חשופים לסיכונים בעלי השלכות קשות על בריאותם, התפתחותם וביטחונם האישי. עבור ילדים מפונים, אובדן תחושת הבית, אשר אמור להיות המקום המגונן והבטוח, טומן בחובו מורכבויות, בין השאר – לנוכח האופי הברוטלי והעצים של אירועי 7 באוקטובר.

כאשר בוחנים את האתגרים העומדים לפני הילדים, ההפרעה לחיים הרגילים והשגרתיים היא האתגר המשמעותי ביותר עבור הילדים. למבוגרים לרוב יש מודעות, הבנה, ניסיון וכלים להתמודדות עם שינויים, אך ילדים הם לעיתים נטולי הבנה של הסיבות להפרעה בחייהם. בעוד מחקרים מראים כי יציבות היא הכרח לילדים, לצד צורך בבסיס יציב, תומך ומעצב, הרי שהמציאות ההומניטרית מקפלת בתוכה מציאות הפוכה, ומתחולל בה כאוס אובייקטיבי סביב הילדים. כאוס כזה בא לידי ביטוי בין השאר באובדן בית, אובדן מסגרת חינוכית, אובדן חברים ומשפחה, לצד דמויות מיטיבות שלעיתים נפגעו בעצמן ממציאות העקירה הכפויה. דמויות אלו, שבעת שגרה הן מעין עוגן עבור ילדים, עלולות להפוך לכאלו שכבר אינן עוגן ודאי עבורם, ובכך עלול להיפגע גם אמון הילדים בסדר הקיים ובוודאות הנדרשת לנפשם.

המרכיב המהותי במציאות כזאת, אשר עלול להשפיע באופן המשמעותי ביותר על ילדים, הוא אובדן הורה או בני משפחה. אובדן הורה בגיל צעיר הוא אחד מגורמי הסיכון לפיתוח תסמיני דחק וקושי ככל שהאדם מתבגר – גם במצבים שבהם נסיבות אובדן ההורה אינן תוצאה של הגירה כפויה. אובדן הורה מיטיב ומציאות שאין בה מי שיעדיף את טובת הילד, דווקא בעת שהילד זקוק לתמיכה המשמעותית ביותר, עלולים להוביל לרצף אירועים המסכנים את הילד. לצד פיתוח תסמיני דחק, עם פוטנציאל להתפתח לפתולוגיות ככל שהילד יתבגר, נמצא כי בהיעדר הורה מיטיב ילדים עלולים למצוא עצמם במצבי סיכון כדוגמת סחר וניצול. תופעה זו, אשר קשה לאמוד את גודלה מטעמים רבים, נצפתה במקרי בוחן רבים בעולם.

ילדים אלו, הנתונים בסיכון גבוה לניצול ולאלימות, ובכלל זה ניצול מיני, עבדות ילדים וגיוס בכפייה לכוחות חמושים, חשופים גם לאלימות בתוך המשפחה. לפיכך חשוב לספק להם הגנה מיוחדת ותמיכה משפטית ופסיכולוגית. ארגונים בין-לאומיים, כגון UNICEF וUNHCR-, פועלים להגנת ילדים במצבים אלה באמצעות הקמת מסגרות חינוכיות ותמיכה משפטית, אך המצב עדיין מאתגר.

מקרי בוחן מהעולם

בבואנו לבחון מקרי בוחן מהעולם נוכל לראות שברפובליקה המרכז-אפריקאית, למשל, ילדים רבים מגויסים בכפייה לצבאות ולמיליציות מקומיות. תופעות דומות של ניצול ילדים דווחו גם במלחמת רוסיה-אוקראינה, שם התקבלו דיווחים על כך שאוטובוסים, ובהם ילדים אשר חולצו מאזורי הקרבות וחצו את הגבול לפולין, נלקחו על ידי גורמים לא ידועים וגורל הילדים לא נודע. דיווחים אחרים העלו כי עשרות ילדים בני 3 ומעלה נמצאו משוטטים ביערות אוקראינה עם כיתוב על גבם המציין את שמם, שם הוריהם, מספר טלפון וכתובת. לעיתים קרובות לא ניתן להשיג את מי שכתב זאת על גב הילד.

דיווחים זהים הועברו גם במסגרת תהליך ההגירה הכפויה שיצרה המלחמה בעירק ובסוריה בשנים 2016-2014. משפחות שנמלטו ממדינות אלה, דרך טורקיה ויוון לתוך אירופה, מכרו את ילדותיהן לסוחרי אדם בתמורה לכסף אשר יאפשר למשפחות אלו להמשיך במסען. דיווח מסרביה העלה כי נערות אפגניות נמכרו תמורת סכומים המוערכים ב-90 דולר.

אתגר נוסף הוא חוסר הביטחון התזונתי המהווה בעיה חמורה בקרב ילדים במצבי הגירה כפויה. ילדים עקורים סובלים לעיתים קרובות מתת-תזונה עקב גישה מוגבלת למזון מגוון ומזין.

מחקר שנערך במחנות הפליטים בדרום סודאן מצא שילדים רבים סובלים מתת-תזונה חריפה, ו-20% מהילדים בני פחות מ-5 סובלים ממשקל נמוך לגילם. נוסף על כך, תנאי הצפיפות וההיגיינה הירודה במחנות עקורים או בתהליכי ההגירה מגבירים את הסיכון למחלות מידבקות ולמחלות הקשורות למים מזוהמים. שירותי הבריאות המוגבלים מתקשים לטפל במחלות אלה, מה שמוביל לתמותה גבוהה יותר בקרב ילדים.

שבירת המבנה המוכר כוללת גם שבירה של מערכות החינוך אשר במקומות רבים הן משמשות לילדים עוגן. זאת, לא רק מתוך היותן מסגרות המקדמות את החינוך, שהוא לעצמו בעל משמעות, אלא שלעיתים הן גם מאפשרות הזנה של הילדים וגישה למים במקומות רבים בעולם. קיומן של מערכות כאלו מייצר נרטיב חיובי עבור הקהילה וגם מפנה את ההורים לעסוק בפרנסת המשפחה. מצב העקירה מוביל לכך שילדים רבים נאלצים להפסיק את לימודיהם, בגלל העקירה והמעברים התכופים, ובמקרים רבים אין להם גישה לבתי ספר במחנות פליטים או באזורים עניים. במחנות פליטים ברחבי העולם, כמו במחנות של האו"ם בירדן עבור פליטים סורים, ילדים רבים לומדים באוהלים או במבנים זמניים אחרים. התנאים הללו אינם אידיאליים ומקשים לקיים למידה איכותית. על פי נתוני ארגון האומות המאוחדות, כמחצית מהילדים הפליטים אינם לומדים בבית ספר יסודי, ושני שלישים מהם אינם לומדים בבית ספר תיכון. חינוך חיוני להתפתחות האישית ולשיקום החברתי, והוא גם מספק תחושת נורמליות וביטחון.

כלל האירועים והמשמעויות אשר פורטו לעיל מובילים בהכרח להבנה של השפעתם הניכרת על נפשם והתנהגותם של ילדים. האירועים הטרגיים עלולים להוביל לטראומות נפשיות בקרב ילדים, פתולוגיה אשר עלולה להשפיע על בריאותם הנפשית בטווח הארוך. תמיכה נפשית וחברתית חיונית לשיקומם ולשילובם מחדש בחברה. תוכניות פסיכו-סוציאליות נועדו לסייע לילדים להתמודד עם הטראומות שחוו, ולספק להם כלים להתמודדות עם מצבי לחץ. עם זאת, משאבים מוגבלים וחוסר מומחים יוצרים קושי ביישום נרחב של תוכניות אלה. במערכת הפליטות העולמית ארגונים כגון רופאים ללא גבולות, Doctors Without Borders, מספקים תמיכה פסיכו-סוציאלית במחנות פליטים, ובכלל זה סדנאות טיפול באומנות ותמיכה קבוצתית. בישראל תוכניות טיפול נפשי לילדים שנעקרו מבתיהם כוללות מפגשי ייעוץ פרטניים, קבוצות תמיכה ומשחקי טיפול, כדי לסייע לילדים לעבד את הטראומה ולהשתקם.

ילדי המפונים בעקבות אירועי 7 באוקטובר

בחינת השפעתם של אירועי הפינוי בעקבות 7 באוקטובר עדיין נחקרים ונבדקים, וניתן להעריך שהשפעות הפינוי ילוו אותנו עוד שנים רבות. לפיכך עלינו ללמוד ממקרי עבר אלו על אירוע ילדי המפונים הישראלים.

המרכיב הראשון אשר יש להביאו בחשבון הוא התרסקות המסגרות המוכרות וניצול הילדים. כמה ארגונים העוסקים במיגור התופעה מצאו כי שילוב המציאות הטראומטית של אובדן השגחה הורית והיעדר מסגרת או קהילה תומכת הובילו לתופעות של סחר וניצול, בעיקר של נערות אשר שהו במלונות. נכון להיום, גורמי רווחה ושירותים חברתיים פועלים בשיתוף עם כוחות הביטחון והמשטרה להבטחת הגנה על הילדים ולמניעת ניצול ופגיעה. תוכניות כגון "ניידות רווחה" מספקות תמיכה ישירה ונגישות למשפחות ולילדים במצוקה, כדי למנוע מקרים של ניצול ואלימות.

לצד התרופפות המערכות מסביבם, אורח החיים החדש עלול לטמון בחובו תזונה לקויה, ולא בהכרח מתוך היעדר מזון. הגם שחלק מהמשפחות דרות במלונות המספקים את מזונן, הרי שאורח החיים במלון מוביל ללחץ נפשי ופיזי ומגביר את הסיכון למחלות. משרד הבריאות וארגוני סיוע פועלים לספק שירותי בריאות ותמיכה תזונתית לאוכלוסייה המושפעת.

לצד המערכות המשפחתיות והקהילתיות, גם היעדרה של מערכת חינוך מסודרת הוא גורם סיכון. הילדים נאלצו לעזוב את בתיהם ולמצוא מקלט באזורים אחרים, מה שהוביל להפרעה של ממש בלימודיהם ובשגרת חייהם. כראיה לכך, דווח כי בני נוער רבים לא ניגשו למבחני הבגרות, עובדה שתשפיע מן הסתם על המשך חייהם הבוגרים. הממשלה וארגונים שונים פועלים להקמת מסגרות חינוכיות חלופיות ולהבטחת גישה לחינוך איכותי גם בתנאים אלה. מערכות חינוך חירום הוקמו כדי לתת מענה לילדי המפונים, ובכלל זה כיתות זמניות ובתי ספר ניידים, כדי להבטיח שהילדים יוכלו להמשיך את לימודיהם ולהישאר במסגרת חינוכית יציבה.

כל האמור לעיל מחזק את ההבנה שיש לתת את הדעת על כך שילדי מפונים זקוקים לתמיכה נפשית וחברתית משמעותית. קווי חירום פסיכולוגיים, שירותי ייעוץ ותמיכה נפשית זמינים לסייע לילדים ולמשפחותיהם להתמודד עם הטראומה ולשקם את חייהם. נוסף על כך, מערכות חינוך ובריאות מתאמצות לספק תמיכה פסיכו-סוציאלית במסגרת תוכניות החירום.

גורמי חוסן של ילדים

כשמדובר בילדים ישנם גם מאפיינים ייחודיים המהווים עבורם גורמי חוסן. דמיון, יכולת הסתגלות, יצירתיות ומשחקיות הם אמצעים משמעותיים עבור ילדים באירועים מעין אלו. מחקרים שנעשו בקרב ילדים במצבי עקירה מצאו כי בעוד למבוגרים יש תפיסה סכמתית לעיתים, הרי שכוח הדמיון של ילדים מאפשר להם לראות את המציאות באור אחר. יש להדגיש שלעיתים כלי הדמיון מהדהד מעט דיסוציאציה אשר מהווה גורם סיכון, אך לעיתים היא עשויה גם להוות גורם מגן. בהמשך לכך, כוח החיות שילדים מעניקים להוריהם משפיע על הצורך של ההורים להיות יעילים, קוהרנטיים ובעלי מסוגלות – מה שמוביל את כל המשפחה להתחזקות.

לאור כל האמור לעיל, ישנם כמה מהלכים העשויים להשפיע על התמודדותם של ילדים עם אתגרי העקירה ולחזק התמודדות זו. יכולות התמודדות נבנות מהכישורים והאסטרטגיות שילדים משתמשים בהם במצבים מאתגרים. אלה כוללים את היכולת לווסת רגשות, לפתור בעיות ולתקשר ביעילות. ילדים שמפתחים יכולות התמודדות חזקות יכולים למצוא דרכים חיוביות להתמודד גם עם הלחץ והחרדה שנוצרים במצבי חירום.

תחושת מסוגלות עצמית היא האמונה של הילד ביכולתו להתמודד עם אתגרים ולהשיג מטרות. כאשר ילדים מרגישים שהם מסוגלים להתמודד עם המצבים שהם נתקלים בהם, הם נוטים להיות עמידים יותר במצבי לחץ. תחושת מסוגלות עצמית נבנית דרך חוויות הצלחה ולמידה מהכישלונות. לפיכך, ככל שהמערכת העוטפת את הילד תפעל לחיזוק תחושת המסוגלות, נפשו של הילד תוכל להתמודד טוב יותר עם מצב העקירה, והתנהגותו האקטיבית עשויה לחולל אדוות אשר תשפענה לחיוב על כל סביבתו.

המעגל המרכזי הוא המשפחה – מקור חשוב לתמיכה רגשית ופיזית עבור ילדים במצבי חירום ואסון. הורים ובני משפחה אחרים יכולים להעניק תחושת ביטחון, אהבה וחום, ולעזור לילדים להתמודד עם הפחד והלחץ. תמיכה משפחתית חזקה יכולה לשפר את החוסן של הילדים ולסייע להם לחזור לשגרה במהירות רבה יותר. נוסף על מעגל המשפחה, תמיכה חברתית מקבוצת השווים, מורים, מדריכים ומבוגרים אחרים חשובה מאוד גם היא לחיזוק חוסנם של ילדים. קשרים חברתיים חיוביים יכולים לספק תחושת שייכות וביטחון, ולעזור לילדים להרגיש שהם לא לבד במצבים קשים. מערכות יחסים תומכות מחזקות את התחושה של הילדים שהם מקובלים ואהובים. המעגל הקהילתי הרחב – גם לו יש יכולת להעניק תמיכה ומשאבים אשר בכוחם לחזק את החוסן של הילדים. כאשר הקהילה כולה נרתמת לתמוך בילדים במצבי חירום, הילדים מרגישים שהם חלק ממערכת תומכת, מה שמעניק להם, כאמור, תחושת ביטחון ושייכות.

כפי שהוצג, אובדן מערכות חינוך משפיע על בריאותו ורווחתו של הילד, ויצירת מערכת כזאת היא כלי חשוב לפיתוח חוסן. ילדים שלומדים על אסונות טבע ומצבי חירום, וכיצד להתמודד עימם, מפתחים כישורי התמודדות טובים יותר. יוזמות קהילתיות, כגון תוכניות חינוכיות והסברה על התמודדות עם מצבי חירום, תורמות לבניית חוסן קהילתי. יוזמות אלו יכולות לכלול פעילויות חוסן לילדים, סדנאות להורים ולמורים, הכשרות ייעודיות לאנשי מקצוע ושיתופי פעולה בין מוסדות קהילתיים וארגונים. נוסף על אלה, גישה למידע אמין ועדכני יכולה להפחית את תחושת החרדה והבלבול, ולעזור לילדים להבין את המצב שהם נתונים בו.

הסביבה הפיזית שבה הילדים חיים משחקת תפקיד חשוב בחוסן שלהם. סביבה בטוחה ויציבה מאפשרת לילדים להרגיש מוגנים ומפחיתה את תחושת האיום שהם עלולים לחוות במצבי חירום. גישה למשאבים בסיסיים כגון מזון, מים ומחסה תורמת גם היא לתחושת הביטחון של הילדים. בתוך הסביבה הפיזית, פעילויות פנאי ותרבות, כדוגמת משחקים, אומנות וספורט, יכולות לספק לילדים דרך לבטא את רגשותיהם ולשחרר מתח. פעילויות אלו יכולות לשמש כלי לתמיכה רגשית, ולעזור לילדים לפתח תחושת חוסן דרך חוויות חיוביות ותחושת הישג.

חיבור למורשת ולתרבות האישית והקהילתית של הילדים יכול לסייע להם לפתח תחושת שייכות וגאווה. ילדים שמרגישים מחוברים לזהות התרבותית שלהם נוטים להיות עמידים יותר במצבי לחץ ומשבר. ערכים תרבותיים יכולים לשמש משאב להתמודדות, להעניק תחושת משמעות ולחזק את החוסן האישי והקהילתי. פרקטיקות תרבותיות ומנהגים, כגון טקסים, פולקלור וסיפורים מסורתיים, יכולים לספק לילדים כלים רגשיים להתמודדות. פרקטיקות אלו מחברות את הילדים למקורות של חוכמה עממית, והן מספקות דרכים נוספות לביטוי רגשי ולעיבוד של חוויות טראומטיות.

לסיכום, החברה בישראל נתונה במשבר אשר בא לידי ביטוי גם בהיעדרותה של המדינה מחלק נרחב של תפקידיה. לתופעה זו משמעויות רבות במצבי חירום, שלא זה המקום לדון בהן. חובה עלינו כחברה לפעול מייד למען הפגיעים ביותר – והילדים הם הפגיעים, אולם הם גם גורמי הכוח שאין לנו הפריווילגיה להתיש באמצעות ויכוחים עקרוניים על הפער בין תפקיד המדינה לתפקיד החברה האזרחית. במצבים מעין אלו יש חשיבות מכרעת למעשי החברה האזרחית, ובתוכה הקהילה והתא המשפחתי העוטפים את הילד.