כשהפגיעה אינה נראית לעין

מהי התעללות רגשית וכיצד היא באה לידי ביטוי?

אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד (United Nations, 2011) מכירה בהתעללות רגשית כסוג של "אלימות פסיכולוגית" או "אלימות נפשית", הכולל פגיעה מילולית והתעללות והזנחה רגשית. האמנה מציבה אותה בשורה אחת עם סוגי אלימות אחרים (כגון אלימות פיזית ואלימות מינית), מה שמעיד על המחויבות למניעת הפגיעה ולטיפול בה. לפי האגודה האמריקאית המקצועית למניעת התעללות בילדים (APSAC, 2019) (1), התעללות רגשית מוגדרת כדפוס חוזר או אירוע קיצוני של התנהגות של דמות מטפלת, המונע מהילד את צרכיו הפסיכולוגיים הבסיסיים (כגון ביטחון, חברות, תמיכה רגשית וחברתית, גירוי קוגניטיבי וכבוד), התנהגות המשדרת לו שהוא חסר ערך, פגום, לא אהוב, לא רצוי, בסכנה, משמש בעיקר למילוי צורכיהם של אחרים, או לא חיוני.

התעללות רגשית שונה מהורות לקויה או לא מתפקדת בכך שהיא כוללת דפוס של התנהגויות כרוניות קשות ומזיקות של הדמות המטפלת כלפי הילד, שעלולות להתגבר ולהחריף עם הזמן. לרוב היא אינה מתרחשת לבדה, אלא מלווה בהתנהגויות פוגעניות נוספות, כגון אלימות פיזית או פגיעות מיניות. פגיעה רגשית עשויה לבוא לידי ביטוי הן במעשה כגון תקיפה מילולית מצד דמות מטפלת, והן במחדל כגון חוסר תגובתיות רגשית מצידה. אם מתוך כוונה לפגוע ואם לאו, מעשים אלו עלולים לגרום נזקים משמעותיים להתפתחות הרגשית, הקוגניטיבית והחברתית של הילד (APSAC, 2019; Hibbard et al., 2012).

דפוסים עיקריים המייחדים התעללות רגשית

לפי APSAC, התעללות רגשית בילדים באה לידי ביטוי בשישה דפוסי התנהגות עיקריים:

1. דחייה – מתבטאת בפעולות מילוליות ולא מילוליות של השפלה וביזוי. דפוס זה כולל לעג לתכונות פיזיות ופסיכולוגיות של הילד והעדפה שיטתית של ילדים אחרים במשפחה, לדוגמה – בחלוקת משאבים כגון מזון וביגוד.

2. הטלת אימה – כוללת איומים בפגיעה או נטישה וחשיפה למצבים מסוכנים ומפחידים, לרבות אלימות במשפחה. לעיתים היא מלווה במניעת צרכים בסיסיים כגון שינה ומזון, וכן בהצבת ציפיות נוקשות ולא מציאותיות בליווי איום בפגיעה.

3. ניצול והשחתה – מתבטאים בעידוד התנהגויות אנטי-חברתיות או הרסניות, כגון פעילות פלילית ושימוש בחומרים ממכרים, והם כוללים גם חשיפה להשפלת אחרים וכפיית כניעה באמצעות שליטה מוגזמת וניהול-יתר של חיי הילד, תוך יצירת בלבול ועיוות המציאות.

4. אי-היענות רגשית – מתאפיינת בניתוק רגשי מוחלט ובהתעלמות מצורכי הילד באינטראקציה, בהבעת חום, חיבה ודאגה והתייחסות לצורכי הילד להיות בטוח ומוגן, עד כדי אי-יכולת לזהות פגיעה בו על ידי אחרים.

5. בידוד – כולל הגבלות לא סבירות על חופש התנועה של הילד ועל יכולתו ליצור קשרים חברתיים עם בני משפחה, בני גילו או מבוגרים בקהילה, לעיתים – עד כדי כליאה ממשית.

6. התעלמות מצרכים בריאותיים (פיזיים ונפשיים) וצרכים חינוכיים – דפוס זה מתבטא בכישלון במתן טיפול הולם לבעיות רגשיות, התנהגותיות, בריאותיות או חינוכיות של הילד, בהתעלמות מצרכים אלו או בסירוב לספקם, מה שעלול לפגוע בהתפתחותו התקינה של הילד לאורך זמן.

תחומי השפעה של התעללות רגשית

להתעללות רגשית השלכות משמעותיות על ההתפתחות הפסיכולוגית, החברתית והפיזיולוגית של הילד. לרוב החשיפה אליה ממושכת ואינה מוגבלת לאירוע יחיד, מה שגורם להשפעות מצטברות ומתמשכות לאורך החיים. היא מתאפיינת בהיבטים של טראומה מורכבת ו/או התפתחותית, לעיתים קרובות – כבר בשלבי החיים המוקדמים, כאשר מתרחשת התפתחות קריטית של המוח והאישיות. נוסף על כך, מאחר שהפגיעה היא בין-אישית והיא באה מדמויות שתפקידן לספק לילד ביטחון והגנה, נפגעת יכולתו לפתח התקשרות תקינה וכן תחושת הביטחון הבסיסית שלו. מחקרים רבים מראים כי להתעללות רגשית יש השפעה נבדלת, והיא עלולה להוביל לתוצאות חמורות גם כאשר היא מתקיימת בנפרד מסוגי התעללות אחרים, כגון הזנחה או התעללות פיזית. לפי APSAC, להתעללות הרגשית השלכות נרחבות, המתפרסות על פני תחומי חיים שונים:

השפעה רגשית נרחבת – התעללות רגשית משפיעה עמוקות על עולמו הפנימי של הילד, השפעה המתבטאת ברגשות שליליים מתמשכים כגון דיכאון, חרדה ודימוי עצמי נמוך. מחקרי אורך מצביעים על קשר מובהק בין התעללות רגשית בילדות ובין נטייה למחשבות והתנהגויות אובדניות בבגרות ולפגיעה עצמית. חשיפה מוגברת להתעללות מעלה במידה ניכרת את הסיכוי להופעת נטיות אלה.

שינויים במבנה המוח ובתפקודו – נוסף על ההשפעות הנפשיות, ייתכנו גם שינויים במבנה המוח ובתפקודו. מחקרים נוירו-ביולוגיים מצאו כי בקרב מבוגרים שדיווחו על חוויות התעללות רגשית בילדות נמצא נפח מופחת של הקורטקס הקדם-מצחי המדיאלי, אזור המעורב בעיבוד רגשי ובוויסות רגשי. כמו כן נמצא כי לאנשים אלו תגובות אמיגדלה מוגברות במצבי לחץ, מה שעשוי להסביר את סיכוייהם לחוות חרדה ודיכאון.

דפוסי התנהגות – התעללות רגשית בילדות קשורה גם להופעת תחושות והתנהגויות לא מותאמות בנסיבות רגילות, המתבטאות בקושי בוויסות רגשי, חוסר יציבות רגשית, התפרצויות זעם, בעיות שליטה בדחפים ונטייה לדפוסי חשיבה שליליים, כגון חשיבה קטסטרופלית והאשמה עצמית. ממצאים מראים כי ילדים שחוו התעללות רגשית נתונים בסיכון מוגבר לפתח הפרעת אישיות גבולית, התמכרויות והפרעות נפשיות נוספות המאופיינות בקושי בוויסות רגשי. לדוגמה, מחקר שבחן בני נוער עם בעיות התמכרות מצא כי בין כל סוגי ההתעללות, התעללות רגשית והזנחה רגשית היו המנבאות החזקות ביותר לחומרת השימוש בחומרים ממכרים.

התעללות מסוג זה קשורה גם לעלייה בתסמינים דיסוציאטיביים, הכוללים ניתוק רגשי, תחושות חוסר ממשות ואף תופעות פסיכוטיות קלות. במחקר בקרב 554 מבוגרים נמצא כי התעללות מילולית של הורים בילדות קשורה במידה רבה לדיסוציאציה, דיכאון וכעס. השפעתה של ההתעללות הרגשית הייתה חזקה יותר משל סוגי התעללות אחרים, והיא החמירה מאוד לצד חשיפה לאלימות במשפחה.

קושי בניהול יחסים בריאים – התעללות רגשית משפיעה לא רק על עולמו הפנימי של הילד אלא גם על יכולתו לנהל מערכות יחסים בריאות. ילדים שחוו התעללות רגשית נוטים לחוות קשיים במיומנויות חברתיות, חוסר אמפתיה, התנהגויות תלותיות או נמנעות, ולעיתים אף התנהגות תוקפנית.

הישגים אקדמיים נמוכים – ישנן עדויות לכך שהתעללות רגשית עלולה להוביל לירידה בהישגים אקדמיים ולבעיות בשליטה עצמית בכיתה. לדוגמה, מחקר בקרב תלמידים מערב הסעודית הראה כי דיווח על התעללות רגשית מצד הורים היה קשור ישירות להישגים נמוכים בבית הספר. נוסף על כך, מחקרים מראים כי מאחר שהתעללות רגשית פוגעת ביכולת הוויסות הרגשי וההתנהגותי, היא עלולה להקשות על הנפגע בהתמודדות עם מצבי לחץ ולפגוע במוטיבציה הלימודית. מחקר אורך שנערך במינסוטה מצא כי תינוקות שטופלו על ידי מטפלים שאינם זמינים רגשית הראו בגיל 18 חודשים כעס רב יותר, חוסר שיתוף פעולה ורמות נמוכות יותר של רגשות חיוביים בעת התמודדות עם משימות. בגיל הגן, ילדים אלה הראו פחות התמדה בלמידה, פחות התלהבות כלפי אתגרים חדשים, והפגינו בעיות התנהגות רבות יותר על פי דיווחי מורים ומטפלים.

שכיחות גבוהה יותר של בעיות בריאותיות – התעללות רגשית בילדות נמצאה קשורה גם לשורה של בעיות בריאות, החל בעיכובים בהתפתחות פיזית ועד למחלות כרוניות בגיל מבוגר. כך למשל, מחקרים הראו שמבוגרים שחוו התעללות רגשית בילדותם דיווחו על שיעורים גבוהים יותר של הפרעות שינה בבגרותם. מחקר אחר מצא שהתעללות רגשית בילדות היא מנבא משמעותי לתחלואה פסיכוסומטית, לרבות חרדה, דיכאון ועלייה במספר הביקורים הרפואיים בבגרות, מה שמעיד על ההשלכות הרחבות של התופעה על מערכת הבריאות.

מדוע התעללות רגשית אינה זוכה להכרה מספקת?

הקושי בהכרה בהתעללות רגשית כתופעה הדורשת התייחסות מיוחדת נעוץ בכך שהיא נתפסת לעיתים קרובות כמעורפלת וקשה לזיהוי, מה שמקשה על הציבור ועל אנשי המקצוע להתייחס אליה באופן חד-משמעי. אחד המכשולים הגדולים ביותר הוא האופי הבלתי נראה של ההתעללות הרגשית – היא אינה מותירה סימנים פיזיים, מה שיוצר עוד קושי בזיהויה ובהוכחתה. אתגר חשוב נוסף הוא ההבחנה בינה ובין הורות לקויה או לא מתפקדת – התנהגויות הוריות שעלולות להזיק לילד אך לא בהכרח מגיעות לכדי התעללות. רבים מההורים גם חוששים שאם התנהגותם תזוהה כהתעללות רגשית, ילדיהם יילקחו מהם, חשש שעלול להוביל להכחשה ולהתנגדות לזיהוי הבעיה. בנוסף, אנשים מתקשים לחשוב על הוריהם או על קרובי משפחתם כמתעללים, וקושי זה יוצר התנגדות רגשית להכרה בכך שהתעללות רגשית היא תופעה נפוצה. יתר על כן, בתרבויות מסוימות רווחת גישה שלפיה הורות "קשוחה" מכינה ילדים טוב יותר להתמודדות עם העולם, גישה שעלולה להצדיק או לטשטש התנהגויות פוגעניות.

כיצד ניתן לזהות התעללות רגשית?

ישנן שתי דרכים לזהות התעללות רגשית: על ידי כך שאנחנו עדים לה, או על ידי כך שמבחינים במופעים ובסימפטומים הנלווים לה אצל ילדים. לשתי הדרכים האלה יש חסרונות: לראשונה – לרוב ההתעללות אינה מתרחשת בפומבי, ולשנייה – לעיתים קרובות אין רואים סימפטומים ייחודיים לפגיעה הרגשית.

אחד הגורמים המשפיעים על זיהוי התעללות רגשית הוא טיב הקשר בין הילד לדמות המטפלת. אפשר לבחון אותו בדרכים האלה:

– תצפית ישירה (2) על האינטראקציות בין הילד להורה לזיהוי דינמיקות מזיקות ביניהם.

– שיחות עם הילד ועם הדמות המטפלת.

– עיון במסמכים רלוונטיים (כגון דוחות מבית הספר ומידע רפואי).

– התייעצות עם מומחים המכירים את הילד.

יש לזכור כי ילדים שחוו התעללות רגשית עשויים להגן על הדמות הפוגעת, להכחיש את הפגיעה ואף לקבל עליהם אחריות להתנהגויות בעייתיות שלה, מה שמדגיש את הצורך בשילוב מקורות מידע שונים.

התבוננות בהתפתחות הילד יכולה גם היא לשמש אינדיקציה להתעללות רגשית. יש לבדוק אם קיימים עיכובים התפתחותיים או חריגות בתפקוד הרגשי, החברתי או הקוגניטיבי של הילד. סימפטומים כגון חרדה, דיכאון או בעיות התנהגות עשויים להצביע על פגיעה רגשית, אך חשוב לזכור כי הם אינם מעידים בהכרח על התעללות רגשית.

חשוב לבדוק גם את המסוגלות ההורית של הדמות המטפלת ואת ההקשר המשפחתי הרחב. לצורך זה יש להתייחס למאפיינים האלה:

– יכולת הדמות המטפלת להפגין אמפתיה, להכיר בילד כישות אוטונומית ולספק לו תמיכה רגשית – מרכיב עיקרי בהערכת הסיכון להתעללות רגשית.

– משאביה האישיים של הדמות המטפלת, כגון אינטליגנציה, שליטה עצמית, יציבות רגשית ופתיחות לשינוי, אשר משפיעים על תפקודה כהורה.

– תמיכה חברתית ומשפחתית, שכן הורים הנהנים ממערכות תמיכה חזקות עשויים להיות עמידים יותר בלחצים המובילים להתנהגות פוגענית.

– הקשרים משפחתיים רחבים ומצבי חיים מאתגרים – כגון קשיים כלכליים, בעיות בריאותיות או התמכרויות – אשר עלולים להגביר את הסיכון להתעללות רגשית.

לכן בחינת המאפיינים האישיים והסביבתיים של הדמות המטפלת חיונית לא רק לזיהוי ההתעללות, אלא גם להבנת הפוטנציאל לשיפור הקשר בינה ובין הילד ולתכנון צעדי התערבות מתאימים.

כיצד מטפלים בהתעללות רגשית?

אין שיטת התערבות אחת מוסכמת לטיפול בהתעללות או בהזנחה רגשית, שכן מדובר בתופעה מורכבת שיש לה היבטים שונים. לכן, השילוב בין סוגי התערבות שונים נחשב ליעיל יותר משימוש בגישה אחת. שילוב זה עשוי לכלול תמיכה בהתפתחות הילד באמצעות מרכזי יום או מסגרות משפחתיות, הכשרת דמויות מטפלות בגישת הורות חיובית ומתן תמיכה קבוצתית. כמו כן, דמויות מטפלות רבות זקוקות לעזרה בתחומים חומריים, כגון סיוע כלכלי, מציאת דיור מתאים, גישה לשירותי בריאות והתמודדות עם בעיות נפשיות, ולכן הטיפול בהן צריך להיות הוליסטי ולכלול התייחסות להיבטים אלה (Iwaniec, 2003).

מה דמויות מטפלות צריכות כדי לסייע להן בטיפול בילדיהן?

שיפור ההורות של הדמות המטפלת – נדרש לפתח יכולות שיאפשרו לה להבין את צורכי ילדיה, למשל באמצעות מידע על שלבי ההתפתחות התקינה. מידע זה יסייע לה לפרש התנהגויות שכיחות מתוך אמפתיה ולא לזהותן כמרדנות. יש להקנות לה כלים להגיב ברגישות ולחזק את אמונתה בכך שהורות עקבית, גם אם אינה מושלמת, יוצרת התקשרות בטוחה. נוסף על כך, יש צורך בהדרכה בהצבת גבולות עקביים היוצרים סביבה יציבה ובטוחה. לבסוף, יש לעודד פתרון קונפליקטים מכבד בין הדמות המטפלת, הילדים ומבוגרים אחרים, מתוך הימנעות מהתנהגויות פוגעניות.

רשת ביטחון רגשית – גם תמיכה חברתית היא גורם חיובי בהקשר של הורות מיטיבה. משפחה, חברים וקבוצות תמיכה מספקים לדמות המטפלת רשת ביטחון רגשית.  

אסטרטגיות להתמודדות עם לחצי החיים – החל בבעיות כלכליות ותעסוקה, דרך מתחים בזוגיות ובמשפחה, ועד לניהול הבית וההורות עצמה. לעיתים יש צורך בטיפול בבעיות נפשיות או בהתמכרויות כדי שהדמות המטפלת תוכל להיות זמינה רגשית עבור הילדים.

מה ילדים צריכים כדי לגדול בסביבה מיטיבה?

מבוגר אחד מיטיב – לילדים נפגעי התעללות רגשית יש צורך של ממש בתחושת ביטחון ובקשר עם מבוגר מיטיב אחד לפחות, שיספק להם תמיכה עקבית ויעזור להם לפתח התקשרות בטוחה. מבוגר זה – הורה, קרוב משפחה, מורה או מטפל – משמש עוגן רגשי ומסייע לילד לבנות אמון במערכות יחסים ולחוות תחושת שייכות.  

סביבה יציבה – ילדים אלו זקוקים לסביבה יציבה, שיש בה מבוגרים שיגנו עליהם ויסייעו להם. הידיעה שיש מי שידאג להם מפחיתה חרדה ומאפשרת התפתחות מיטיבה.

להשמיע את קולם – הם זקוקים למקום שיוכלו להשמיע בו את קולם ולהשתתף בהחלטות הנוגעות לחייהם, בייחוד בתוכניות טיפול, כדי לחזק את תחושת השליטה והמסוגלות שלהם.

מודלים של תקשורת בריאה – ילדים זקוקים למודלים של תקשורת בריאה, שיש בה פתרון קונפליקטים והבעת צרכים באופן מכבד. חשיפה לתקשורת חיובית בסביבה המשפחתית, החינוכית או הטיפולית תסייע להם לשקם את יכולתם ליצור מערכות יחסים בריאות. כדי שיוכלו להתמודד עם אתגרי החיים, חשוב לטפח אצל אותם ילדים את חוסנם האישי באמצעות חיזוק הכוחות, הכישרונות ותחושת המסוגלות העצמית שלהם. יצירת הזדמנויות להצלחה ועידוד קבלת החלטות יכולים לסייע בכך.  

לסיכום, התעללות רגשית היא תופעה משמעותית המשפיעה על רווחתם של ילדים רבים, עם השלכות ארוכות טווח על התפתחותם הרגשית, החברתית והנפשית. למרות השפעותיה העמוקות, היא לא תמיד מזוהה ואינה זוכה להתייחסות מספקת. על כן יש להרחיב את המודעות אליה, בין היתר באמצעות הכשרת אנשי מקצוע – עובדים סוציאליים, מחנכים ואנשי מערכת הבריאות – כדי לזהות סימנים מוקדמים, להגיב באופן מותאם ולספק תמיכה הולמת לילדים שנפגעו. נוסף על כך, נדרשת פעולה אקטיבית לקידום מדיניות אפקטיבית למניעה ולהגנה על ילדים: חקיקה משמעותית, תוכניות התערבות מותאמות ושירותי תמיכה נגישים. שילוב מאמצים אלו, לצד מעורבות של כל הגורמים הרלוונטיים, עשויים לשפר במידה ניכרת את רווחת הילדים ולמנוע מהם נזקים שיכולים להשפיע עליהם שנים רבות.