מדור מה חדש

הקשר בין התעללות רגשית בילדות להפרעות אכילה: בחינת מנגנונים פסיכולוגיים מתווכים

 (Barone et al., 2024)

הפרעות אכילה הן הפרעות נפשיות מורכבות, הכוללות מחשבות והתנהגויות הקשורות לאוכל, לגוף ולמשקל, ועלולות להוביל לפגיעה בריאותית חמורה ולסבל רב. הספרות המחקרית בתחום זה מראה כי חוויות טראומטיות בילדות, ובייחוד התעללות על כל סוגיה בילדות, מהוות גורם סיכון משמעותי להתפתחות הפרעות אכילה.

ברון ואחרים (Barone et al., 2024) ביקשו לבחון במחקרם, באופן ממוקד, את הקשר בין התעללות רגשית בילדות ובין סימפטומים של הפרעות אכילה, בפרט אנורקסיה נרבוזה ובולמיה נרבוזה. החוקרים ביקשו להבין את המנגנונים הפסיכולוגיים הפנימיים הייחודיים (משתנים מתווכים) שקושרים בין החוויה הרגשית של התעללות בילדות ובין ההפרעה הנפשית בבגרות. לשם כך הם בחנו ארבעה גורמים מתווכים אפשריים:

1. אלקסיתימיה – קושי להרגיש, להביע או לזהות רגשות.

2. ערך עצמי נמוך – תחושה פנימית של "אני לא שווה", תחושת נחיתות, חוסר יכולת וחוסר ביטחון עצמי.

3. נטייה לאימפולסיביות – נטייה להגיב במהירות, בלי שליטה וללא מחשבה מראש.

4. רגישות גבוהה לעונש – חרדה גדולה מממצבים שעלולים להיות כרוכים בביקורת או דחייה.

במחקר השתתפו 374 נשים: 151 נשים מאובחנות עם אנורקסיה, 115 נשים מאובחנות עם בולימיה ו-108 ללא הפרעות אכילה מאובחנות, שהיו קבוצת ביקורת. כולן מילאו שאלונים תקפים על טראומה בילדות, אלקסיתימיה, ערך עצמי, רגישות לעונש, אימפולסיביות וסימפטומים של הפרעות אכילה, ונעשתה השוואה בין הקבוצות השונות.

ממצאי המחקר

המחקר מצא כי התעללות רגשית בילדות קשורה בהתפתחות סימפטומים של הפרעות אכילה, וכי קשר זה מתווך באמצעות מנגנונים פסיכולוגיים ייחודיים. חלק מהמנגנונים שנמצאו הם כלליים, כלומר, הם קיימים בקרב נשים עם אנורקסיה וגם בקרב נשים עם בולימיה, ואחרים תלויי-אבחנה וייחודיים לסוג ההפרעה.

שני מנגנונים בולטים חזרו בקרב מרבית המשתתפות עם הפרעות אכילה, הן באנורקסיה והן בבולימיה. הראשון הוא אלקסיתימיה, שכן כאשר אדם מתקשה לזהות או להבין את הרגשות שהוא חווה, עולה הסיכון שהוא ישתמש בהתנהגויות אכילה לא מווסתות או בהימנעות מאכילה כדרך להתמודדות וליצירת ויסות רגשי. השני הוא תחושת חוסר ערך עצמי, אשר עשויה להוביל לרצון עז לשלוט בגוף ובמשקל, מתוך ניסיון לייצר תחושת ערך פנימית דרך שליטה חיצונית.

נוסף על כך, המחקר זיהה שני מנגנונים ייחודיים לאבחנה הספציפית של הפרעת האכילה. בקרב נשים עם אנורקסיה, ובייחוד בקרב אלו עם התנהגויות של טיהור עצמי (כגון הקאות יזומות), נמצא כי אימפולסיביות משמשת כמתווך בין התעללות רגשית לסימפטומים. התגובה האימפולסיבית והלא נשלטת מכוונת להקל מצוקה רגשית, והיא עשויה להתבטא בהתנהגויות קיצוניות כלפי הגוף. לעומת זאת, בקרב נשים עם בולימיה נמצא תיווך של מנגנון הרגישות לעונש, אשר מתבטא בפחד מוגבר מדחייה או ביקורת מצד אחרים, בייחוד סביב נושאים של מראה ודימוי גוף, והוא עשוי להוביל להתנהגויות אכילה לא מווסתות.

בקרב קבוצת הנשים ללא הפרעות אכילה, אשר הייתה קבוצת ביקורת, לא נמצאו קשרים מובהקים של המשתנים המתווכים. עם זאת, נמצא קשר ישיר בין חוויות של התעללות רגשית בילדות ובין דימוי גוף שלילי, מה שמעיד שהתעללות רגשית משפיעה על הדימוי העצמי גם בהיעדר אבחון של הפרעה קלינית.

התרומה המרכזית של המחקר היא בהצגת מודל תיווך מרובה, שבוחן בו-זמנית כמה מנגנונים פסיכולוגיים המתווכים את הקשר בין התעללות רגשית בילדות ובין סימפטומים של הפרעות אכילה – גישה חדשנית לעומת מחקרים קודמים שהתמקדו בכל מנגנון בנפרד. המודל מאפשר להבין טוב יותר את התמונה המלאה והמורכבת של השפעת התעללות רגשית בילדות על סימפטומים של הפרעות אכילה בבגרות. כמו כן, באמצעות מודל זה המחקר מראה שיש מנגנונים משותפים למגוון הפרעות האכילה (כגון אלקסיתימיה וערך עצמי נמוך), לצד מנגנונים ייחודיים לכל הפרעה (כגון אימפולסיביות או רגישות לעונש). ממצא זה תורם להבנה שאף על פי שלאנורקסיה ולבולימיה יש מאפיינים שונים, ייתכנו גם שורשים רגשיים דומים שנדרש לתת עליהם את הדעת. עם זאת, ההבדלים בין שתי התופעות דורשים התאמה אישית של טיפול בהתאם למנגנונים הפסיכולוגיים הייחודיים המשפיעים.

לסיכום, המחקר הנוכחי מביא איתו הבנה מדויקת יותר של השפעותיה של התעללות רגשית בילדות על הפרעות אכילה ולהבנה שהפרעות אכילה אינן רק עניין של אוכל או משקל – אלא יש להן קשר  עמוק למנגנונים פסיכולוגיים פנימיים. תובנות אלה מהותיות לפיתוח התערבויות טיפוליות מדויקות יותר, מותאמות אישית ובעלות רגישות למאפיינים הרגשיים והקוגניטיביים של נשים שחוו התעללות רגשית בילדות ונאבקות בהפרעות אכילה בבגרות.

מעגלי הגנה: תפקידם של בתי הספר והקהילות בקידום חוסן בקרב ילדים שחוו התעללות רגשית (DiMarzio et al., 2025)

להתעללות רגשית בילדות השלכות עמוקות ורחבות היקף על מגוון היבטים התפתחותיים, רגשיים, חברתיים ולימודיים. נוכח ההשלכות הללו, עולה חשיבותן של מסגרות החיצוניות למסגרת המשפחתית — ובראשן בית הספר והקהילה. מסגרות אלה יכולות לשמש מקור תמיכה מרכזי לחוסן והגנה לילדים החווים הזנחה או התעללות רגשית.

במציאות היום ילדים מבלים את רוב זמנם מחוץ לבית, בעיקר במסגרת הבית ספרית, המהווה סביבה עשירה בגורמים התומכים בהתפתחות חיובית. מחקרים מצביעים על כך שקשרים חיוביים עם מורים ותחושת תמיכה מהסביבה הבית ספרית מסייעים בבניית חוסן נפשי, קשורים לרווחה הרגשית-חברתית, למעורבות לימודית גבוהה ולתחושת איזון נפשי. נוסף על כך, נמצא קשר בין תמיכה זו ובין הצלחה לימודית, המשפיעה בהמשך גם על בריאות נפשית ופיזית, על תעסוקה ועל הכנסה בבגרות.

גם הקהילה ממלאת תפקיד חשוב בבניית חוסן. קשרים חברתיים, תמיכה, לכידות שכונתית ומעורבות קהילתית עשויים להגן על ילדים מפני השפעות של התעללות רגשית. כך למשל, ילדים החיים בשכונה מלוכדת נוטים להפגין פחות מופעים של חרדה ודיכאון.

מחקר אורך, שנערך בארצות הברית על ידי דימרציו ואחרים (DiMarzio et al., 2025), ביקש לבדוק אם מסגרת בית ספרית ו/או קהילתית תומכת משפיעה על הקשר בין הזנחה או התעללות רגשית ובין רווחתו הפסיכו-סוציאלית של הילד. המחקר גייס משפחות מסביבות שונות ברחבי ארצות הברית, ואסף נתונים מהאימהות או המטפלים העיקריים ומהילדים בנקודות זמן שונות – בלידה ובגילים: 1, 3, 5, 9, 15 ו-22. במחקר הנוכחי השתמשו בנתונים מהסבב החמישי והשישי, כאשר הילדים היו בני 9 ו-15. דגימת המחקר המקורית כללה 4,898 משפחות, והמחקר הנוכחי השתמש בנתונים של 3,475 משפחות.

המחקר השתמש במדדים מגוונים להערכת הקשר בין התעללות רגשית בילדות ובין תוצאות פסיכו-חברתיות בגיל ההתבגרות, תוך בחינת תפקידן הממתן של תמיכה מבית הספר ותמיכה מהקהילה. בסבב החמישי (גיל 9) נמדדו התעללות והזנחה רגשית באמצעות דיווח של ההורה או של המטפל העיקרי בשאלון מתוקף, אשר כלל שאלות על התנהגויות פוגעניות מבחינה רגשית ועל כאלו המעידות על הזנחה רגשית, כגון פגיעה מילולית, הפחדה, התעלמות מצרכים רגשיים והיעדר השגחה מצד ההורה או המטפל. בסבב השישי (גיל 15) נמדדו תמיכה קהילתית ותמיכה בית ספרית. התמיכה הקהילתית הוערכה באמצעות מדד ללכידות שכונתית ומדד למעורבות בפעילויות חוץ-לימודיות. התמיכה הבית ספרית נמדדה על פי תחושת שייכות לבית הספר ותפיסת האקלים הבית ספרי, הכוללת תחושות של אכפתיות מצד המורים ויחסי כבוד בין תלמידים למורים. נוסף על כך, בשני הסבבים נמדדה הרווחה הפסיכו-סוציאלית של הילדים באמצעות שאלון התנהגותי שמילא ההורה או המטפל. השאלון כלל שמונה תתי-סולמות (כגון תוקפנות, חרדה, בעיות קשב ועוד), ומהם גובשו שני מדדים עיקריים: מופעים מופנמים (כגון חרדה, דיכאון, הסתגרות רגשית) ומופעים מוחצנים (כגון תוקפנות והפרת כללים).

ממצאי המחקר

מבין 3,475 המשפחות שהשתתפו במחקר, כ-11% דיווחו על התנהגויות המזוהות עם הזנחה רגשית. מהמחקר עלה כי תחושת שייכות לבית הספר נמצאה קשורה ישירות לרמות נמוכות יותר של מופעים רגשיים מופנמים ושל מופעי התנהגות מוחצנים בקרב הילדים שחוו הזנחה רגשית. שני מאפייני תמיכה קהילתית שנבדקו – לכידות קהילתית ומעורבות בפעילויות חוץ-לימודיות – נמצאו אף הם קשורים לרמות נמוכות יותר של בעיות רגשיות והתנהגותיות בקרב ילדים אלו.

מעבר להשפעות הישירות של תחושת שייכות ותמיכה קהילתית, המחקר הדגיש ממצא מרכזי נוסף: תפקידו של אקלים בית ספרי תומך כמנגנון מגן ייחודי. נמצא כי אקלים בית ספרי חיובי — המאופיין באווירה תומכת, ביחסים מיטיבים עם מורים ובמעורבות אקדמית — מיתן את הקשר בין הזנחה רגשית ובין בעיות התנהגות מוחצנות. כלומר, ילדים שחוו הזנחה רגשית אך תפסו את אקלים בית הספר כתומך נטו להציג פחות מופעי התנהגות מוחצנים בהשוואה לעמיתיהם בסביבה פחות תומכת. לבסוף, ממצאים נוספים הצביעו על כך שגם אקלים בית ספרי חיובי, לכידות קהילתית ומעורבות חוץ-לימודית נקשרו באופן כללי לרמות נמוכות יותר של בעיות רגשיות והתנהגותיות בקרב כלל הילדים במדגם, מה שמצביע על תרומתם האפשרית לקידום רווחת ילדים גם מעבר להקשרים של פגיעה רגשית.

לסיכום, ממצאי המחקר מדגישים את חשיבותם של גורמי תמיכה חיצוניים, ובעיקר של הסביבה הבית ספרית, כמקור משמעותי להגנה ולקידום רווחה פסיכו-סוציאלית של ילדים ובני נוער בכלל, ושל מי שחוו הזנחה או התעללות רגשית בפרט. ממצאים אלו מדגישים את הפוטנציאל של בתי הספר והקהילה לזהות ילדים פגיעים, לתמוך בהם ולעצב עבורם סביבות מיטיבות. עם זאת, נדרש להמשיך ולחקור את הדרכים שבהן התמיכה החברתית פועלת – ובעיקר באילו תנאים והקשרים היא מצליחה למתן את השפעותיה השליליות של התעללות רגשית. הבנת מנגנונים אלו חיונית לצורך פיתוח התערבויות אפקטיביות שיאפשרו לתמוך בילדים באופן רגיש, מותאם ומבוסס ראיות.