מה חדש?

האימפקט של קמפיין תקשורתי הכולל הצעת סיוע בהרתעת צרכנים של תמונות פוגעניות של ילדים ברשת: המקרה של קמפיין 'Stop It Now!' בבריטניה

קמפיינים ציבוריים הם דרך מקובלת, מאז שנות השבעים, לקדם מודעות, שינוי מדיניות ואף שינוי התנהגות אצל פרטים בתחומים רבים של רווחה ובריאות הציבור ומניעת פשע, ובכללם התעללות בילדים והזנחתם. קמפיינים בתחום ההתעללות המינית בילדים, כמו הקמפיין שבו עוסק מחקר זה (Newman et al., 2023), פונים בדרך כלל אל קהל הילדים או העומדים מן הצד – עדים שקטים לתופעה. לעומת זאת, הקמפיין הנסקר במחקר זה, קמפיין 'Stop It Now!' שנערך בבריטניה בשנים 2018-2015, פנה אומנם לילדים ולעדים מן הצד, אך התרכז בעיקר באוכלוסיית הפוגעים עצמם, ובמקרה זה – צרכנים של תמונות פוגעניות של ילדים ברשת. הקמפיין פעל בתקופה הנזכרת לעיל בשלוש פעימות, שכללו חשיפה תקשורתית במגוון המדיות וקידום ממומן ברשתות חברתיות, והציע לפונים אתר וקו סיוע טלפוני (https://www.stopitnow.org.uk).

תאוריית ההגנה-מוטיבציה של הפסיכולוג החברתי רוג'רס (Rogers, 1983) טוענת כי קמפיינים לשינוי התנהגות יהיו אפקטיביים יותר אם בצד שלילתה של ההתנהגות המזיקה תוצג גם חלופה יעילה. בהתאם לכך, קמפיין 'Stop It Now!' הציע לצרכנים של תוכן מיני פוגעני של ילדים ברשת גם אפיקי סיוע – באמצעות קו פתוח, צ'אט אנונימי באתר ובדוא"ל, וכן אתר המכיל תוכני עזרה עצמית, מידע והדרכה. המחקר הנוכחי מתמקד באופן השימוש של הפוגעים באפיקי סיוע אלו, ובמאפיינים שלהם ושל התנהגותם הפוגענית כפי שעלו מהממשקים השונים של הקמפיין. הקמפיין הציג ארבעה מסרים עיקריים הנוגעים לצריכה של תמונות ילדים פוגעניות ברשת: (1) צפייה בתמונות של קטינים היא פשע המזיק לקטינים אלו; (2) ההשלכות של צריכה קבועה של תמונות אלו על הצרכן וסביבתו קשות; (3) קיימות דרכים יעילות ובטוחות לסייע בהפסקת התנהגות זו, והן מונגשות במסגרת הקמפיין.

המחקר העוסק בקמפיין התייחס לנתוני שלושה ממשקים של הקמפיין עם צרכניו: נתוני הקו הטלפוני הפתוח של הקמפיין, נתוני הכניסות לאתר הקמפיין, ונתוני סקר שהמבקרים לראשונה באתר הקמפיין הוזמנו למלא. בשלוש השנים שבהן עקב המחקר אחרי הקמפיין נרשמו יותר מ-20,000 שיחות לקו הסיוע, של יותר מ-11,000 אנשים שונים. רוב הפונים לקו הסיוע היו גברים, כמחציתם היו מודאגים מההתנהגות הפוגענית שלהם עצמם, וכשליש מהם היו עדים מהצד לפגיעה. בתקופה המוזכרת נרשמו יותר מ-100,000 כניסות לאתר הקמפיין, גם במקרה זה רוב הנכנסים היו גברים, וקבוצת האוכלוסייה הגדולה ביותר הייתה של בני 34-25. כצפוי, הייתה עלייה בפניות לאתר ולקו הסיוע בפעימות הפעילות של הקמפיין. ההשתתפות בסקר הייתה מצומצמת הרבה יותר, וענו עליו כ-250 אנשים, רובם הגדול גברים (כ-90%) המודאגים מההתנהגות שלהם עצמם.

למרות המדגם הקטן של הסקר, ואף שהוא מתבסס על דיווח עצמי בלבד, תוצאותיו מעניקות מבט מעניין על הדינמיקה של צריכת תמונות פוגעניות של ילדים ברשת ועל דרכי פעולה מתאימות מול צרכניהן. קצת יותר ממחצית המשיבים לסקר היו כבר לאחר מעצר עקב פוגענות מינית ברשת, והגיעו אל הקמפיין דרך המשטרה. בין שני שלישים לשלושה רבעים מהמשיבים דיווחו כי בעקבות הקמפיין עלתה המודעות שלהם להשלכות של צפייה בתמונות פוגעניות של ילדים על המצולמים עצמם ועליהם, וכשני שלישים מהם דיווחו כי בעקבות הקמפיין הם "עושים דברים אחרת", כלומר – נמנעים מצפייה בתוכן פוגעני או פורנוגרפי ברשת, או מטפלים בעצמם באופן פעיל. הדיווח על שינוי התנהגות היה גבוה יותר בקרב פוגעים לא רשומים, כלומר – כאלו שדיווחו שלא נעצרו עדיין עקב פגיעה בילדים ברשת.

המסה של פוגעים פעילים שפנו לעזרת הקמפיין, כפי שעולה מסקר זה בצד נתוני הקו הפתוח, מעידה על הצורך להשקיע מאמצי מניעה מותאמים בפוגעים עצמם או בפוגעים פוטנציאליים, לפחות כאשר מדובר בצריכה של תמונות פוגעניות ברשת. פנייתם של הצרכנים עצמם לקמפיין מאתגרת הנחת יסוד רווחת בציבור, ואף בקרב רשויות, שאוכלוסיית הפוגעים בילדים היא אוכלוסייה של "חסרי תקנה", ומעידה כי לפחות בתחום הפגיעה ברשת, מסרים נכונים מדברים אל הפוגעים ויכולים להועיל בשינוי התנהגות ובמניעה. גם לגבי אוכלוסיית העומדים מן הצד נוכח אירועי פגיעה ברשת, המחקר מראה כי למרות התפיסה שאוכלוסייה זו אינה ממלאת תפקיד מספק במניעה, בממשק המציע פנייה אנונימית בצד סיוע, אוכלוסייה זו בהחלט מודעת ופעילה, והיא יכולה להיות מטרה למאמצי מניעה.

לסיכום

מחקר זה, על קמפיין 'Stop It Now!' בבריטניה למניעת צריכת תמונות פוגעניות של ילדים ברשת, מעלה את הצורך – בקמפיינים העוסקים בפגיעה ברשת, פגיעה מינית והתעללות בילדים והזנחתם ככלל – להציע, בצד העלאת מודעות להתנהגות המזיקה, גם אפיקי סיוע לאוכלוסיות שונות: ילדים, עומדים מן הצד ואף פוגעים. נראה כי קמפיינים אלו עשויים לסייע בניטור התופעה ובמניעתה במגוון רמות והיבטים.

מהו פרופיל הרשת של נערות שנפגעו מינית בילדותן? מחקר תצפיתי במתודה חדשנית

מחקרים רבים בתחום הפגיעה המינית בילדים מצביעים על הנטייה של בני נוער שעברו פגיעה מינית בילדותם לרה-ויקטימיזציה: כלומר, נטייתם למצוא עצמם פעם נוספת בסיטואציה של פגיעה מינית; מחקרים על התנהגות מינית מסכנת ברשת מצביעים על נטייתם של בני נוער שעברו התעללות והזנחה בילדות להתנהגות מסוג זה, יותר ממי שלא עברו התעללות והזנחה בילדות. המחקר התצפיתי המובא כאן (Noll & Roitman, 2023) בוחן זאת באופן חדשני – על ידי רישום ותיעוד הפרופיל הרשתי של נערות אמריקאיות. במחקר השתתפו 460 נערות בנות 12 עד 16, והן קיבלו מחשבים ניידים שהפעילות הרשתית בהן תועדה, נרשמה וקוטלגה. המחקר אומנם נערך בשנים 2015-2012, שאז הטלפונים החכמים עדיין לא היו הממשק העיקרי עם רשת האינטרנט כפי שהם היום, אך בהחלט אפשר לשאוב ממנו השראה ברמה האמפירית והמתודולוגית.

התנהגות פוגענית כלפי בני נוער היא תופעה רחבה, ונראה כי שכיחותה בעלייה, בוודאי מאז מגפת הקורונה. במושג זה נכללים שליחה של תמונות ומסרים, שידול וניצול מיני, ולעיתים היא אף "זולגת" אל מפגשים אמיתיים בחוץ. נראה כי הלימוד של גלישה בטוחה ומיטיבה הוא משימה התפתחותית עיקרית של בני נוער היום. מתוך תפיסה זו, מחקר TechnoTeens הנתמך על ידי המכון הלאומי האמריקאי לבריאות שואף להבין את השפעתו של האינטרנט והרשתות החברתיות על בני נוער ככלל, על ידי בחינה תצפיתית של הרגלי הגלישה שלהם. המחקר נוקט גישה המבקשת לתעד את הפעילות הרשתית של בני נוער באופן "אובייקטיבי", כלומר לא באופן המבוסס על דיווח עצמי. מחקר TechnoTeens שימש מסגרת למחקר הנסקר כאן, שעסק בפרופיל הרשתי של נערות שנפגעו מינית בילדותן.

במחקר השתתפו נערות עם היסטוריה רשומה של פגיעה מינית בילדות, שגויסו בסיוע רשויות להגנת הילד, בצד קבוצת ביקורת בעלת מאפיינים דמוגרפיים דומים. בראשית המחקר התקיים עם כל נערה מפגש, ובו היא קיבלה במתנה מחשב נייד, השתתפה בריאיון, ומילאה שאלונים העוסקים בחשיפה לטראומה, במאפיינים קוגניטיביים, בהערכה עצמית ובאיכות יחסים. הפעילות הרשתית של הנערות במחשב הנייד – כתובות URL שאליהן גלשו – תועדה אונליין וסווגה לקטגוריות שונות: בידור, מדיה חברתית, גיימינג, פורנוגרפיה וחינוך. נוסף על כך נערך חיפוש מבוסס AI של מילות מפתח הקשורות לפעילות מסכנת, כדי לדייק עוד את סיווג התוכן שהנערות צורכות. כמו כן התקיימו שני מפגשי מעקב עם הנערות המשתתפות.

ניתוח תוצאות המחקר העלה שלושה פרופילים שונים של אופן השימוש של נערות ברשת: הפרופיל הראשון אופיין בגלישה מופחתת בכל הקטגוריות שהוזכרו לעיל, בצד מאפיינים הקשריים ותכונתיים של סיכון פסיכו-סוציאלי נמוך וריבוי גורמים מגינים. הפרופיל השני אופיין בשימוש מוגבר ברשת בכלל ובמדיות חברתיות בפרט, ובצריכה מוגברת של תוכן למבוגרים בלבד, בשילוב עם סיכון פסיכו-סוציאלי בינוני וכמות פחותה של גורמי מגינים. הפרופיל שלישי כלל שימוש נרחב ביותר ברשת – בפרט בקטגוריות של פורנוגרפיה וגיימינג, בצד מאפיינים של סיכון פסיכו-סוציאלי גבוה ומיעוט גורמים מגינים בסביבת הנערה. 55% מהנערות שסווגו בפרופיל השלישי היו בעלות היסטוריה רשומה של פגיעה מינית, והסיכוי של נערות שעברו פגיעה מינית להיות שייכות לקבוצה זו היה גבוה בהרבה. כפי שעלה מהראיונות וממפגשי המעקב, נערות שעברו פגיעה מינית היו גם נוחות יותר להעביר את מפגשי האונליין הפוגעניים אל העולם האמיתי.

לבד מההשראה המתודולוגית שאפשר לשאוב מהמחקר, אשר עוסק במרחב חיים מרכזי ובעל חשיבות רבה ביותר אצל בני נוער, התמונה העולה ממנו, של שלושה פרופילים של פעילות מקוונת של נערות, מזמנת מסקנות גם בתחום המניעה. כותבי המאמר מציעים מודל תלת-שכבתי של מניעה, בהתאם לשלושת הפרופילים: השכבה הראשונה היא פעילות פסיכו-חינוכית רחבה; השכבה השנייה כוללת מאמצים ממוקדים של חינוך והגברת מודעות לפעילויות מסכנות ברשת ומחוצה לה, בצד לימוד כישורי חיים ומיניות בריאה; השכבה השלישית פונה באופן ממוקד לאוכלוסיות הדורשות טיפול וליווי ממוקד טראומה. לנוכח ממצאי המחקר, נראה כי מענה מגוון ומרובד כזה יכול להיות תגובה הולמת לתופעה הנפוצה והמתרחבת של פגיעה מינית בבני נוער ברשת.