מה הביא אותך להוביל את אורשינא?

אני מטפל בטראומה מינית כבר עשור. עבדתי בתחום בריאות הנפש והתנדבתי במרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. הייתי הגבר היחיד בקורס. בסיום התואר השני טיפלתי בילדים וליוויתי משפחות במרכז לטיפול בפגיעות מיניות בעלם בצפון הארץ. נחשפתי לפער הגדול בטיפול בנערים לעומת בנערות: מגיל 13-12 רק 10%-15% מהמטופלים הם בנים, בעוד עד גיל 12 אחוז המטופלים בקרב בנות ובנים הנו זהה כשניהלתי את קו הסיוע לגברים דתיים וחרדים הודגש הפער; מספר פניותיהם של גברים לקווי סיוע הוא נמוך. אחוז הנשירה מטיפול בקרב בנים הוא גבוה וקשה לגייס אבות לטיפול.

את היחידה לטיפול באלימות במשפחה באגף הרווחה בגוש עציון הקמתי עם שותפה. כ־90% מהגברים שטופלו היו פוסט־טראומטיים בעקבות פגיעות (ביניהן מיניות) שחוו בילדותם. הרגשתי כאילו פגשתי בזמן עתיד את הנערים שטיפלתי בהם בעבר. הבנתי שיש להגיע אל הבנים הנפגעים בשלב מוקדם ולהנגיש ליווי וטיפול שיאפשרו שינוי וימנעו העברה בין־דורית של אלימות וטראומה. אז עלם הציעו לי לנהל את מיזם אורשינא. הרגשתי שזהו האתגר המקצועי המתאים ביותר עבורי בצומת זו

מהם תוכניותיכם לעתיד?

להרחיב את הפעילות למזרח ירושלים בשיתוף אנשי מקצוע דוברי ערבית.

לפתוח קבוצות ייעודיות לבני 23-18 ולנערים שנפגעו וגם פגעו מינית.

למצוא מענה מתאים לנערים עם צרכים מיוחדים או על הרצף המגדרי.

אורי מסכם כי בחצי השנה הראשונה לעבודתם גויסו רק נערים בודדים לטיפול. מטרתם להגיע ל־50 מטופלים בתוך שלוש שנים. "אני מקווה שבזכות עבודה שיטתית וחשיפה, מטופלים פוטנציאליים ואנשי מקצוע בשטח ידעו על קיומנו, יפנו אלינו ונצליח להגדיל את השירות".