עבודת ועדות הפטור

חובת הדיווח עוגנה בתיקון לחוק העונשין משנת 1989, והיא מטילה על כל אדם, ובייחוד על אנשי מקצוע (כגון רופאים, מורים ועובדים סוציאליים), את החובה לדווח למשטרה או לעובד סוציאלי לחוק נוער בכל מקרה שבו מתעורר "יסוד סביר להניח" כי נעברה עבירה בקטין על ידי האחראי עליו. מטרתו העיקרית של החוק היא להוציא את הפגיעה בקטינים מרשות הפרט אל המרחב הציבורי, ובכך להבטיח הגנה מיידית לקטינים הנפגעים ממעשי אלימות, הזנחה או התעללות גופנית ונפשית. הפרת חובה זו על ידי מי שידע על פגיעה בקטין נחשבת לעבירה פלילית שדינה עלול להגיע אף לכדי מאסר.

ועדת הפטור היא גוף סטטוטורי שהוקם מכוח סעיף 368ד לחוק העונשין, והוא מורכב מנציגי הפרקליטות, המשטרה ומשרד הרווחה והביטחון החברתי. תפקיד הוועדה הוא לדון בבקשות של עובדים סוציאליים לחוק הנוער לפטור מחובת הדיווח למשטרה במקרים שבהם התעורר חשד לפגיעה בקטין על ידי האחראי לו. הוועדה הוקמה כדי לגשר על המתח שבין המסלול הפלילי למסלול הטיפולי.  במקרים מסוימים דיווח למשטרה עלול להוביל להפסקת שיתוף הפעולה של המשפחה עם גורמי הרווחה, לגרום להחמרה במצבו הנפשי של הקטין או לפגוע בסיכויי השיקום שלו ושל המשפחה. השיקול העיקרי לפנייה לוועדת הפטור הוא עמדתו וטובתו של הקטין הנפגע.

לפיכך הוועדה בוחנת אם טובת הקטין והגנתו יושגו בצורה יעילה יותר באמצעות מעקב טיפולי הדוק ומקיף, ללא פתיחה בהליכים פליליים נגד הפוגע.

המורכבות המרכזית בעבודת ועדת הפטור נובעת מהרכב חברי הוועדה: פרקליט בכיר, עו"ס מחוזית לחוק נוער וקצין נוער מחוזי. השפות השונות של כל פרופסיה מתנגשות לעיתים, ויוצרות עמדה שונה בהתייחסות של כל אחד מחברי הוועדה לבקשות. קיים צורך לאזן בין האינטרס הפלילי )אכיפת החוק ומיצוי הדין( ובין האינטרס הטיפולי (הגנה על הקטין ושיקום המשפחה).

השיקולים העיקריים שבוחנת הוועדה:

• חומרת העבירה ונסיבותיה: בחינת סוג הפגיעה, תדירותה, משך הזמן שחלף ואם מדובר באירוע מתמשך או חד־פעמי.
• הערכת סיכון מול הגנה: בדיקה אם הדיווח למשטרה עלול לסכן את הקטין או לגרום לו לנזק נפשי נוסף, לעומת היכולת להגן עליו באמצעים טיפוליים.
• קיומה של חלופה טיפולית: הוועדה בוחנת אם קיימת תוכנית טיפולית מקיפה ומוגנת, שיכולה להבטיח את שלום הקטין ולמנוע הישנות של הפגיעה גם ללא הליך פלילי.
• עמדת הקטין ומידת בגרותו: התחשבות ברצונו של הקטין ובמידת יכולתו להבין את משמעות הדיווח והשלכותיו.
• שיתוף פעולה של המשפחה ושל החשוד בפגיעה: הערכת הנכונות של הפוגע ושל המשפחה להכיר בחומרת המעשים ולהתחייב לתהליך שיקומי משמעותי.

במאמר זה נתמקד בטיפול בהורים אשר עניינו של ילדם נידון בוועדת הפטור, בין אם הם עצמם חשודים בפגיעה בו ובין אם ילדם הוא החשוד בפגיעה (למשל, במצבי פגיעה מינית בין אחים או במסגרת לימודית).

להלן נבחן את המורכבויות הטיפוליות בעבודה עם הורים במצבים שונים הנידונים לפני הוועדה.

טיפול בהורים החשודים בפגיעה בילדיהם

חובת הדיווח חלה על פגיעות פיזיות, מיניות, רגשיות והזנחה קשה על ידי מי שהחוק מגדיר כ"אחראי על קטין" אם הנפגע מתחת לגיל 18.

כאשר מדובר בפגיעה מינית של הורה בילדו, נדירים המקרים שבהם הוועדה תאפשר קבלת פטור. לעיתים ניתן פטור זמני לצורך הכנת הנפגע לתהליך החקירה במשטרה. גם במקרים שבהם ההערכה היא שנשקפת סכנת חיים לנפגע או התנגדות נחרצת שלו להליך הפלילי, תישקל הפנייה לוועדת הפטור.

כאשר הדיווח הוא על הורים פוגעים, על עו"ס חוק נוער לבחון את מידת קבלת האחריות, את הרצון והיכולת לשיתוף פעולה בהליכים טיפוליים, ואת המוגנות במשפחה.

ההורים יופנו להדרכת הורים ייעודית המקובלת על גורמי הרווחה ומותאמת למאפייני הקטינים (לדוגמה, טיפול בילד עם הפרעת תקשורת, ילדים עם הפרעת קשב וריכוז וכדומה).

לעיתים הדרכת הורים בלבד מאפשרת טיפול בסימפטומים ובהתנהלות ההורית, אך היא אינה מספקת מענה אינטרה־פסיכי להורה עצמו. הורים רבים שפוגעים בילדיהם היו בעברם קורבנות התעללות, פגיעה או הזנחה, ויש לשים דגש גם על טיפול רגשי פרטני מותאם כדי ששורש הבעיה יטופל ותתאפשר עבודת עומק.

לדוגמה, דיווח שהגיע בנוגע לנ', נערה בת 15, שסיפרה שאימה מכה אותה כאשר היא יוצאת לבלות ללא רשות או חוזרת בשעות מאוחרות של הלילה. בשיחה עם האם מתברר שכשהייתה בעצמה נערה נאנסה על ידי כמה נערים שאיתם נהגה להסתובב בשעות מאוחרות וללא רשות הוריה. האם לא שיתפה מעולם איש ולא טיפלה בפגיעה שהייתה מודחקת שנים רבות, וכשבִּתה הגיעה לגיל שבו היא החלה לצאת ולבלות ללא רשותה, הטראומה צפה ועלתה וייצרה מצוקה וחוסר אונים בהורות שלה וביכולת להתמודד באופן מותאם עם התנהגויות בִּתה המתבגרת. לאחר קבלת הדיווח ושיחה עם האם, היא הסכימה להתחיל בטיפול ייעודי ובהדרכת הורים, והוחלט לפנות לוועדת פטור.

במקרה זה נתנה ועדת הפטור פטור זמני כדי לאפשר למחלקה לשירותים חברתיים כלי סמכותי מול האם, לוודא המשך טיפול ולוודא שהאם מבינה כי אם לא תשתף פעולה או אם מעשיה יישנו, הוועדה תורה על פנייה למשטרה.

לאחר פרק זמן שבו ניתן פטור זמני, כאשר ועדת הפטור התרשמה כי חל שינוי משמעותי בגישת האם – היא משתפת פעולה באופן מלא בטיפול ובהדרכת ההורים, ואף הנערה מדווחת כי האלימות פסקה והיחסים השתפרו במידה מסוימת – הוחלט על מתן פטור מלא.

במקרה זה, מכיוון שמדובר באלימות ברף הנמוך, שיתוף פעולה וקבלת אחריות מצד האם, לא הייתה מחלוקת בין חברי הוועדה לגבי ההחלטה.

טיפול בהורים במקרה של פגיעה מינית בין אחים

במקרה של פגיעה מינית בין אחים, כשהנפגע מתחת לגיל 18, חלה על הפגיעה חובת דיווח.

פגיעה מינית בין אחים מורכבת מאוד עבור ההורים, בעיקר בשל הקונפליקט המובנה. מדובר בילדיהם, ועליהם לראות את טובת כל אחד מהם בזמן שטובת האחד עלולה לפגוע בשני ומייצרת מציאות כמעט בלתי אפשרית. הפגיעה מייצרת משבר אמון קשה במשפחה, מצוקה קשה של בני המשפחה וצורך משמעותי בסיוע ותמיכה מגורמי מקצוע.

לדוגמה, במשפחת כ' סיפר הנער ר', בן 17, להוריו כי מזה שנתיים בערך הוא פוגע מינית בשני אחיו, בני 12 ו־9, והוא חש בושה ואשמה ומבקש סיוע. התגובה הראשונה של ההורים הייתה כעס רב על ר' והרחקתו המיידית לבית הסבתא. האב אף הפסיק לדבר איתו וניתק קשר. בד בבד התייעצו עם עורך דין וזה הנחה את ההורים להנחות את ר' שלא לשתף פעולה בחקירה – אם ייפתח הליך פלילי.

ההורים מבולבלים, נסערים, מעוניינים בסיוע טיפולי, וכשפנו למטפל פרטי עבור בנם, הוא הבהיר להם שעליהם לפנות למחלקת הרווחה ולדווח על הפגיעה טרם תחילת הטיפול.

כאשר עו"ס חוק הנוער פנתה לקבלת פטור זמני עבורו, קצין הנוער בוועדה העלה חשש שההורים ממזערים את הפגיעה ומגבים את הבן הפוגע כדי שלא יפליל את עצמו, מתוך חשש שייגרם לו נזק בעתיד. קצין הנוער המחוזי ציין כי בשל כך הוא חושב שיש להעביר דיווח למשטרה, וכי חקירת משטרה תחקור את האירועים באופן יסודי ומלא. לאחר דיון ארוך בוועדה טענה עו"ס מחוזית לחוק הנוער כי מדובר בדיווח עצמי, וכי גם אם יהיה מזעור בתחילת הדרך – ההליך הטיפולי יביא לפתיחת האירועים ולטיפול משמעותי עבור המשפחה. הוחלט בדעת הרוב כי יתקבל פטור זמני קצר לבחינת שיתוף הפעולה בטיפול, תוכנית מוגנות וקבלת אחריות של הקטין ושל ההורים.

כאשר ההורים פונים לסיוע הרווחה, על עו"ס חוק הנוער לוודא כי במסגרת הפנייה לוועדת הפטור הטיפול במשפחה ובהורים יתבצע על ידי אנשי מקצוע מומחים ויתמקד במתן מוגנות בבית ובמתן תוקף לכעס, לבושה ולצורך לשקם את היחסים במשפחה.

בתהליך הטיפולי להורים, על המטפל לתת מקום לתחושות עמוקות של אשמה, בושה וסוגיות של זהות הורית. יש לבחון גם את נושא התשומות ההוריות כלפי הילדים במשפחה וכן את נושא הזוגיות.

יש כמה תמות מרכזיות שניתן לצפות במקרים של פגיעות בין האחים:

– ילדים הוריים – במקרים של הורים נעדרים, רגשית או פיזית, אחד הילדים עלול לתפוס את מקום ה"אחראי" על ילדים אחרים, ויכול להיווצר בלבול בין הורות, אחריות, אהבה ומיניות.

– הורים בעלי ריחוק רגשי – הילדים מחפשים חום ואהבה, ומחפשים אותם זה אצל זה, מבלבלים בין מיניות לחום ואהבה.

– סקרנות מינית וחוסר ידע מיני שלא מקבל מענה, הדרכה או תיווך על ידי ההורים.

כמה ממנגנוני ההתמודדות של הורים, עם גילוי הפגיעה ובמהלך הטיפול, עשויים להיות הכחשה, מזעור, או תגובתיות והגנתיות יתר והתייחסות אל הנפגע באופן לא מותאם לצרכיו. תגובות לא מותאמות של הורים עלולות לכלול מוגנות יתר או הקטנת מידת הפגיעה, וגם רגשות רחמים וחמלה כלפי הפוגע, או כעס קיצוני ודחייה כלפיו. יחד עם התייחסות לתחושות אלו, הטיפול יתמקד בצורך של ההורים להחזיק את העובדה שבנם פגע, לתת מקום לפגיעה ולספק מוגנות מלאה לילד הנפגע.

התהליך הטיפולי חייב להתקיים בד בבד עם שמירה על מוגנות מלאה, טיפול בנפגע ושיתוף פעולה מלא של הפוגע עם תוכנית הטיפול והמוגנות. לעיתים, בעיקר כשמדובר בנפגע או פוגע צעירים מאוד, ההדרכה ההורית היא לב הטיפול ואין צורך בטיפול ישיר בילד – בהתאם להמלצת גורמי המקצוע.

טיפול בהורים לילד פוגע מינית

חובת דיווח חלה גם במקרה של פגיעה מינית בין קטינים בתוך מסגרת חינוכית או בלתי פורמלית (בית ספר, פנימייה, חוג, תנועת נוער וכדומה), אם הנפגע בן פחות מ־18.

החוויה ההורית של הורים לילד פוגע היא חוויה קשה עד בלתי נסבלת. חוויה זו מייצרת לעיתים רבות תגובות קיצוניות כלפי הפוגע וכלפי עצמם כהורים. התגובות נעות על הרצף בין כעס והאשמה כלפי הפוגע, כלפי עצמם או זה כלפי זה, ובין מזעור, הכחשה וכעס כלפי הגורם המדווח ותחושה שמעלילים על הילד שלהם. עם זאת, יש הורים שלמרות החוויה הקשה מצליחים להתגייס באופן מותאם לטובת הילד ולקידום התהליך הטיפולי.

יש צורך לגייס את ההורים לתוכנית המוגנות ולהליך הטיפולי כדי לאפשר פנייה לוועדת פטור. במקרים נדירים, שבהם הפוגע מקבל אחריות וההורים אינם מכירים בפגיעה או אינם מקבלים אחריות עליה, תישקל בכל זאת פנייה לוועדת הפטור. כאמור, הפטור ניתן כאשר ועדת הפטור משוכנעת כי תתקיים מוגנות והפגיעה תיפסק, וכי יהיה שיתוף פעולה בטיפול, כך שגם אם רק הפוגע מקיים את התנאים, גם ללא שיתוף פעולה של ההורים, ניתן לשקול פטור ולוודא כי אכן הפוגע מצליח לעמוד בהתחייבות זו.

הדרכת ההורים תתמקד בראש ובראשונה בהכרה בפגיעה, במימוש תוכנית המוגנות ובשמירה עליה. גם אם ישנו מזעור משמעותי, מספיקה הכרה מינימלית כדי להתחיל בתהליך. התהליך מסייע להורים להכיר בכך שבנם פגע מינית, להבין את התהליכים שהביאו אותו לכך, ותפקידם ההורי היום לסייע לו רגשית ולמנוע הישנות פגיעות בעתיד.

הדרכת ההורים מעלה ומציפה תכנים אישיים של ההורים, תחושות קשות לגבי הורות שהולידה ילד פוגע, מה המשמעות לגבי המשך הדרך ומה אפשר לשנות כדי להביא לשיקום הילד הפוגע, אך גם במה שנוגע לשאר הילדים במשפחה ולזוגיות.

במסגרת תהליך ועדת הפטור, וכתנאי למתן פטור מחובת הדיווח, על עו"ס חוק הנוער לעקוב אחר התהליך הטיפולי שההורים והילד עוברים, לוודא את מימוש תוכנית המוגנות והפנמתה באופן כזה שהפגיעה לא תישנה.

הורים לילד שנפגע מינית

חובת הדיווח חלה גם במקרה של חשד לפגיעה בילד בידי אחראי (כגון הורה, מורה, מדריך או כל דמות סמכות אחרת) או פגיעה מינית בידי קטין אחר, לפי אותו החוק.

כאשר ילד נפגע, לצד ההלם הראשוני של ההורים עולות לעיתים תחושות עמוקות של אשמה – תחושה של ההורים שלא הצליחו להגן על ילדם או שלא הבחינו בזמן בסימנים. רבים חווים כעס עז כלפי הפוגע, ולעיתים אף רצון לנקמה, לצד בלבול וחוסר אונים נוכח המצב. יש הורים שהאירוע עשוי לעורר אצלם זיכרונות אישיים של פגיעות מהעבר, אם חוו בעצמם טראומה, ובכך להעצים את העומס הרגשי ולהקשות עליהם את ההתמודדות.

בתוך מציאות זו, תפקיד ההורה הוא תפקיד מורכב – מצד אחד עליו לעבד את רגשותיו שלו, ומצד שני להישאר מקור יציב ובטוח עבור הילד. תגובות הוריות של חרדה קיצונית, האשמה עצמית או התמקדות בכעס עלולות, גם אם באופן לא מודע, להשפיע על הילד ולהכביד עליו בתהליך ההחלמה.

מבחינה טיפולית יש חשיבות רבה לליווי מקצועי של ההורים, לחיזוק תחושת המסוגלות ההורית ולבניית תחושת מוגנות מחודשת עבור הילד. העבודה עם ההורים מתמקדת בהעברת מסר של תמיכה, אמון והקשבה לילד, לצד הימנעות מהאשמת הילד או הפניית כעס כלפיו. כמו כן יש לעודד את ההורים לפעול מתוך עמדה מחזקת ומעצימה – כזו הרואה בילד לא רק נפגע, אלא גם בעל כוחות ויכולת התאוששות. לכן חשוב לסייע להורים לזהות את רגשותיהם, לתת להם מקום ולגיטימציה, אך גם לאפשר להם לא להישאב לתוכם באופן שישתק את תפקודם ההורי.

תהליך זה כולל גם סיוע להורים בוויסות רגשי, בהבנת צורכי הילד לאחר הפגיעה ובבניית סביבה משפחתית בטוחה, מוגנת ויציבה ככל האפשר. כאשר ההורים מצליחים לשמור על נוכחות רגישה, עקבית ולא שיפוטית, הם הופכים לגורם משמעותי בתהליך הריפוי, ומסייעים לילד לשקם תחושת ביטחון, אמון וערך עצמי.

לסיכום

ועדת הפטור היא חלופה חיונית למסלול הפלילי, כשהיא מציבה את טובת הקטין במרכז ובוחנת אותה דרך ראייה מערכתית עמוקה. התהליך נותן מקום לחוויה ההורית המטלטלת, הנעה בין הלם, אשמה ובושה להתמודדות עם טראומות עבר שצפות ועולות נוכח הפגיעה.

מתוך הכרה בכאב הזה, הוועדה מאפשרת בניית חלופה טיפולית הדוקה המפיחה תקווה לשינוי. הליווי המקצועי אינו מסתפק רק בפיקוח אלא חותר לשיקום עמוק של היחסים בתוך משפחה, לחיזוק המסוגלות ההורית ולבניית תחושת מוגנות מחודשת. כך הופכים ההורים מגורמים הנתונים במשבר למקור של ביטחון וריפוי עבור ילדם, ונסללת הדרך להחלמה ארוכת טווח ולמניעת הישנות הפגיעה בעתיד.

סיומו של התהליך יהיה בבקשה לפטור מלא מוועדת הפטור, מתוך ההבנה שהתהליך הטיפולי והמוגנות הופנמו, והליווי של ועדת הפטור כגורם חיצוני סמכותי מתייתר.