עבודת ועדות הפטור

תיק מספר כך וכך

ובו מסופר על בית שעזב ילד

ועל ילד שעזב בית

על שכנה שראתה ושתקה

ופקידה שראתה ולא שתקה

ומדינה שרואה

איך בית עוזב ילד

וילד עוזב בית

ומניחה את התיק עב הכרס

על גבי התיק המונח על השולחן

שם רשום שמו של ילד אחר

שהחיים עזבו אותו לאנחות

(עידית ברק)

בפתח יום דיונים של ועדת פטור ניצבת טבלה ובה מספר הבקשות, לעיתים עשרות בקשות, ועדכונים אשר יידונו ביום הזה. העומס רב, המלאכה מרובה והיום ארוך – אך לא מדובר רק במספרים. בעת הדיון נפתח התיק (הדיגיטלי), ולפני הוועדה נפרשים עולמות, משפחות וילדים מכל המגזרים, בכל הגילים – נפגעי עבירות מין, אלימות והתעללות. הדיונים עוסקים בטובת הקטין ובהגנה עליו ככל שניתן.

ועדות הפטור הוקמו מכוח חוק – סעיף 368ד לחוק העונשין.(1) חברי הוועדה הם פרקליט בכיר שמונה על ידי שר המשפטים, עו"ס מחוזי לחוק נוער וקצין נוער מחוזי. מטרת הוועדות – לבחון את בקשת עו"ס לחוק נוער, שאליו הגיע דיווח על פגיעה בקטין בידי אחראי או במוסד חינוכי, להימנע מהעברת דיווח למשטרה ומפתיחה בחקירה.

הסיבות השכיחות למתן פטור הן: חשש לשלומו של הנפגע אם ייפתחו הליכי חקירה; חוסר עניין של נפגע הנתון בטיפול לדווח על מקרה ישן; חשש שהליכי חקירה יגרמו לפגיעה בקטין ובמשפחה הנתונה בתהליך שיקום; סירוב של הנפגע לשתף פעולה עם גורמי החקירה.

בשנת 2020 הופץ נוהל עבודת ועדות פטור, המתווה את נוהלי העבודה ואת שיקול הדעת של הוועדה.(2) 

ועדות הפטור מתכנסות בכל אחד מהמחוזות אחת לחודש (לכל הפחות) ודנות בסך הכול ביותר מ-1,500 בקשות מדי שנה. ברבים מהמקרים טיפול הוועדה אינו מתמצה בדיון יחיד. הוועדה מחליטה על מתן "פטור זמני" לצורך מעקב אחר ההליך הטיפולי, ותשוב ותדון בעניינם לאורך תקופה, עד למיצוי ההליך הטיפולי.(3) תפקיד הוועדה לוודא כי הקטין הנפגע מוגן ומטופל.

תהליך העבודה בוועדת פטור

עם הגעת דיווח לעו"ס לחוק נוער על פגיעה בקטין המקימה חובת דיווח, העו"ס שוקל אם יש מקום להעביר את הדיווח למשטרה לחקירה ולהליך פלילי או שמא יש נימוקים המצדיקים פנייה לוועדה כדי לבקש פטור מדיווח, בדרך כלל – תוך החזקת הטיפול וליווי של המחלקה לשירותים חברתיים.

שיקול הדעת נתון בידי העו"ס לחוק הנוער, והוא רשאי לערוך בירורים בטרם יקבל החלטה על פנייה לוועדה. הוא יכול וצריך לשוחח בזהירות עם הקטין ולהבין את אשר אירע ואת עמדתו בעניין פנייה להליך פלילי, לשוחח עם הוריו ככל שאינם הפוגעים, עם האחאים, ולקבל מידע ממסגרות חינוכיות וטיפוליות של הקטין כדי לקבל החלטה מושכלת על הטיפול המיטבי בדיווח.

אם העו"ס מחליט לפנות לוועדת פטור, עליו להגיש בקשה מנומקת (בטופס קיים ומובנה) לפטור. הבקשה מתקבלת אצל ועדת הפטור ומועברת לדיון הקרוב האפשרי.

כאמור, הוועדה מתכנסת לכל הפחות אחת לחודש ודנה בכלל הבקשות החדשות אשר התקבלו. במהלך הדיון מעיינים חברי הוועדה יחד בבקשה של העו"ס על נספחיה ומקבלים החלטה תוך דיון, ליבון ומחשבה משותפת.

הרכב ועדת הפטור הוא רב-תחומי, ולא בכדי. נראה כי העיקרון המגולם בהרכב הוועדה הוא שבעניינם של קטינים נדרשת חשיבה מורכבת, מזוויות שונות המשלבות בין התפיסה המשפטית והאכיפתית ובין התפיסה הטיפולית. המטרה – להגיע להחלטה הנכונה עבור הקטין הנפגע אשר עומד תמיד במוקד ההחלטה – מה טוב ונכון עבורו, מהו הטיפול המיטבי בו. ההחלטה מתקבלת תוך שקילת מרב השיקולים הדרושים ועריכת איזונים מתאימים ביניהם. 

נוהל העבודה של ועדות הפטור מתווה את שיקול הדעת של הוועדה.

"הוועדה תחליט על מתן פטור מלא מחובת דיווח במקרים בהם סברה כי מאזן האינטרסים מצדיק הימנעות מהעברת הדיווח למשטרה, ולאחר ששקלה, בין היתר, את הדברים הבאים:

• חומרת העבירה וחומרת פגיעתה בקטין או בחסר הישע.
• מידת החשש להישנותה של העבירה כלפי נפגע העבירה או כלפי אחרים, וחומרת הפגיעה הצפויה בקטין או בחסר הישע אם העבירה תשנה. בהמשך לכך, ככל שבגיליון הרישום הפלילי של הפוגע קיים מידע רלוונטי, יהווה הדבר שיקול כבד משקל בקבלת ההחלטה.
• מידת החשש לפגיעה בקטין או בחסר הישע או באחרים כתוצאה מהעברת הדיווח למשטרה, וטיבה של הפגיעה האפשרית.
• קיומה של דרך פעולה חלופית, טיפולית או אחרת (ולצורך כך גם הבאה בחשבון של נכונות הפוגע לקבל טיפול), שבאמצעותה ניתן למנוע, או להקטין באופן ממשי, את הסיכון להישנותה של העבירה; ומאידך, מידת החשש מפני פגיעה באפשרות הטיפולית אם יועבר הדיווח למשטרה.
• עמדת הקטין או חסר הישע בשאלת העברת הדיווח למשטרה (לרבות חשש למעשה אובדני כתוצאה מכך)."

הקווים המנחים לשיקול הדעת הם "מעט המחזיק את המרובה", והם מתווים עקרונות אשר יש ליישמם במקרים הפרטניים תוך עריכת איזונים והפעלת שיקול דעת. חומרת הפגיעה ומוגנותו של הקטין נשקלות אל מול האפשרות ששלום הקטין ייפגע בעקבות הליך פלילי, וכן האפקטיביות של ההליך הטיפולי, מסוכנותו של הפוגע אל מול החלופה הטיפולית – כל אלה נמדדות ונשקלות שוב ושוב.

בתוך מערכת השיקולים שתוארה לעיל חשובה במיוחד עמדת הקטין ביחס לדיווח.

מאחר שוועדת הפטור עוסקת בקטין שנפגע על ידי אחראי או בן משפחה או במוסד, ראוי ונכון לשקול את עמדתו של הקטין ביחס לדיווח למשטרה. הוועדות מקפידות לבקש מעו"ס חוק הנוער לברר את עמדת הקטין, בהתאם לגילו וליכולותיו, לזקק את מה שהיה רוצה שיקרה בעקבות הדיווח ולבדוק מה עמדתו ביחס לפנייה למשטרה.

קבלת עמדת הקטין, מתוך סינון ה"רעשים" (של עמדת ההורים, המטפלים ואפילו העו"ס), חשובה, והיא מגלה היבט ערכי של מתן מקום לקטין להשמיע את קולו ואת רצונו כשיקול משמעותי. לעיתים, גם במקרים של  פגיעה חמורה המצדיקה דיווח והליך פלילי, לעמדתו הנחרצת של הקטין יינתן משקל בהתחשב בגילו ובבגרותו הנפשית. עמדתו משמעותית עבור הוועדה – כמובן, מותנה באפשרות לייצר עבורו מוגנות יחד עם השיקולים האחרים.

נוסף על כך, במקרים שבהם ניתן "פטור זמני" לצורך טיפול, הוועדה מקפידה לקיים כעבור זמן שיח נוסף עם הקטין כדי לקבל באופן בלתי אמצעי את המידע על התהליך הטיפולי שנעשה, לברר אם חל שינוי בעקבות מתן הפטור והטיפול ואת עמדתו.

נקודת המוצא היא שהקטין הוא חלק ממשפחה, ובמרבית המקרים נכון לשמרה, לשפרה ולטפל בה  ככל שניתן וככל שאפשרי עבור הקטין. זאת, מתוך ראייה רחבה ושמירה על מוגנותו. ההורה, גם אם הוא אלים, יישאר ההורה, האח, גם אם פגע, הוא אח ובן להוריו. הסב, הדוד, הגיס – כולם חלק ממארג משפחתי חברתי ותרבותי משמעותי, ועל כן יש לנהוג בהם זהירות רבה, בד בבד עם הקשבה לצרכיו ולטובתו של הקטין.

אחלק את שיקולי הוועדה בעת קבלת החלטותיה לכמה קטגוריות: מאפייני הפגיעה וחומרתה, מוגנות ופוטנציאל טיפולי.

מאפייני הפגיעה

חומרת העבירה והפגיעה, תדירותה, הזמן שחלף מעת הפגיעה, גיל הפוגע ומעמדו, יחסי הכוחות. אלה משמעותיים בהיבט האכיפתי, הן מבחינת המסוכנות הנשקפת מהפוגע והן מבחינת האפשרות לבחור בהליך שאינו במסגרת ההליך הפלילי. בהקשר זה חשובה האבחנה בין פוגע קטין בהתחשב בגילו ובין פוגע בגיר, וחשובים סוג הקרבה המשפחתית ויחסי הכוחות.

כך, אין דומה אינוס למעשה מגונה מינורי, אלימות קלה אינה דומה לאלימות חמורה או מתמשכת, אין דומה רצף פגיעות אלימות לאירוע חד-פעמי ופגיעה מינית בידי פוגע קטין בן 14 אינה דומה לפגיעה מינית בידי פוגע בגיר.

כמו כן ישנה משמעות למרחק מזמן הפגיעה – אם זו נפסקה לפני שנים או חודשים או התרחשה עד לאחרונה. למאפייני הפגיעה על מורכבותם יש ללא ספק מקום משמעותי וכבד משקל בשיקולי הוועדה.

מוגנות

הבחירה בהליך טיפולי על פני הליך פלילי מהווה ויתור על "סל הכלים" שמספק ההליך הפלילי בהגנה על הקטין (מעצר, הרחקה, מאסר רישום פלילי ועוד). במקרים אלו יש לוודא כי הקטין יהיה מוגן ולא ייפגע שוב, וכן לספק לו מוגנות נפשית ורגשית. 

זהו שיקול כבד משקל. במקרים שבהם לא ניתן לייצר מוגנות פיזית או נפשית עבור הקטין, גם אם מאפייני הפגיעה מתאימים למתן פטור, תתקשה הוועדה ליתן פטור, וההיפך – במקרים שדווקא דיווח והליך פלילי הם שעשויים לפגוע בקטין ובמוגנותו כך שסביבתו תפנה לו עורף והוא לא יזכה לתמיכה או שהוא עשוי להיקלע למצב נפשי קשה – יישקל מתן הפטור.

לשם כך נדרש העו"ס לחוק הנוער לייצר "תוכנית מוגנות" ברורה, לעיתים תוך יצירת הסדרי התנהלות משפחתית (או במוסד) יומיומית (כגון הסדרי לינה, הרחקה מהבית, הימנעות מהותרת קטינים לבד בבית והימנעות מביקורים) ופיקוח עליהם כדי לאפשר מתן פטור. החשש שקטין ייפגע לאחר מתן פטור מדיווח הוא חשש כבד שעומד לנגד עיני הוועדה, ועל כן היא מוודאה כי תיבנה עבור הקטין תוכנית מוגנות מספקת, אמינה ומפוקחת.

פוטנציאל טיפולי 

במרבית המקרים הבקשה לפטור נובעת מכך שהעו"ס סבור כי תהליך טיפולי מלווה ומפוקח עדיף על הליך פלילי. לשם כך הוועדה תבחן אם יש פוטנציאל טיפולי – אם הפוגע מקבל עליו או קיבל עליו אחריות, אם הוא יכול להתמיד ולהתגייס לטיפול לאורך זמן מבחינת כוחות ומשאבים, אם אפשר לזהות אצל הפוגע או המשפחה דפוסים של הסתרה ומזעור, שאינם מהווים כר מתאים לטיפול וליווי של הוועדה.

לעיתים, גם אם מאפייני הפגיעה והמוגנות מתאימים למתן פטור – היעדר פוטנציאל טיפולי או, בהמשך, אי התגייסות ואי התמדה בהליך טיפולי עשויים להכריע את הכף לאי מתן פטור או להפסקתו.   

יש לזכור כי בכל שלב הן העו"ס לחוק הנוער והן הוועדה יכולים להחליט להפסיק את הפטור מדיווח, כך שלפוגע יש תמריץ להתגייס לטיפול ולהתמיד בו לאורך זמן הליווי של הוועדה. האפקט של "אם-אז" שבליווי הוועדה הוא משמעותי, ובכוחה של הוועדה להביא להתמדה בטיפול בשל החשש מביטול הפטור. ואולם, כאמור, מלכתחילה מבקשת הוועדה לבחון את הפוטנציאל הטיפולי. 

וכמובן, כפי שהזכרנו, נשקלת עמדת הקטין הנפגע: ככל שהקטין בוגר יותר, כך לעמדתו יש משקל משמעותי יותר ואף מכריע. כך לעיתים, גם במקרים חמורים המצדיקים פנייה לדיווח למשטרה, אם עמדת נערה או נער בוגרים מבטאת התנגדות עיקשת לדיווח או לשיתוף פעולה עם חקירה משטרתית, תשקול הוועדה את עמדתה מתוך הקשבה לעמדה זו. במקרים שכאלו הוועדה תיתן לעיתים פטור זמני, כדי לאפשר לקטין "מרווח זמן" לשם התחזקות וקבלת החלטה בנחת ולא תחת סערת החשיפה וחובת הדיווח. היא תבקש לקבל את עמדתו השקולה כעבור כמה חודשים כדי לקבל החלטה מושכלת עבורו.

קבלת החלטת הוועדה

לאחר שקילת המרכיבים השונים של המקרה, יש לקבל החלטה.

אף על פי שלעיתים יש חילוקי דעות ונקודות מבט שונות באשר למשקלם של כל אחד מהשיקולים, ההערכות והמסקנות, בסופו של הדיון הוועדה צריכה להגיע להחלטה (פה אחד או ברוב קולות).

האפשרויות העומדות לפני הוועדה הן החלטה על דחיית הבקשה והעברת דיווח למשטרה, החלטה על פטור מלא או החלטה על מתן פטור זמני וליווי של הוועדה לאורך הליך טיפולי בד בבד עם בחינה של הצדקת הפטור מעת לעת.

עם מתן ההחלטה היא נשלחת לעו"ס לחוק הנוער המבקש, להמשך טיפולו.

במרבית המקרים ההחלטה היא על מתן פטור זמני, תוך שימוש בכוחה של הוועדה בהחזקת ההליך הטיפולי עד סיומו, בשמירה על מוגנותו של הקטין ובמעקב אחר מצבו.

במקרה של פטור זמני קוצבת הוועדה זמן ומועד לדיון מעקב. עד אז על העו"ס לשלוח עדכון מפורט על ההליך הטיפולי (הכולל לעיתים הערכת צרכים וסיכון, הפניית נפגע לטיפול, הפניית פוגע לטיפול, הדרכת הורים ועדכון בעניינם), תוכנית המוגנות ומעקב אחריה ופעמים רבות – שיח נוסף עם הקטין הנפגע על המצב, על שינויים שחלו ועל עמדתו. 

ביום הדיונים הוועדה מקדישה זמן רב לדיון בעדכונים, למעקב ולבחינת הארכת הפטור הזמני לצורך המשך הטיפול. זאת, נוסף על הדיון במקרים חדשים. בדיונים האלה עולה לעיתים כי אין שמירה מספקת על תוכנית המוגנות וכי יש הפסקה או חריגה בטיפול, והוועדה מקבלת החלטה אם להפסיק את הפטור או להמשיכו תוך דרבון ומתן אזהרה כי הפטור יופסק בלא התגייסות ועמידה בהחלטות הוועדה.

במקרים חריגים מתגלה מתוך הטיפול שהפגיעה חמורה יותר או נוספת. או אז יתבקש העו"ס לעדכן את הוועדה מייד, לבחון מחדש את המלצתו לפטור, והוועדה תדון בהתפתחות ותשקול את הדברים בכובד ראש. במקרים אלו, לעיתים בד בבד עם עדכון הוועדה, העו"ס יעביר ביוזמתו דיווח למשטרה כדי להבטיח לקטין מוגנות (שלא הושגה במסגרת ליווי הוועדה).

ליווי ההליך הטיפולי על ידי הוועדה עשוי לארוך בין כמה חודשים לכמה שנים (במקרים חריגים). סיום הליווי ומתן הפטור המלא נעשה בהמלצת עו"ס לחוק נוער, אם ההליך הטיפולי מוחזק, המוגנות נשמרת לאורך זמן ונראה שאין צורך עוד בליווי הוועדה. 

העדכון האחרון לוועדה הוא, לעיתים קרובות, מרגש וממלא בסיפוק: אח שהתנצל בפני אחותו, מכתב מרגש שנשלח לנפגע לאחר טיפול ארוך בגין פגיעה מינית, ילדים שמדווחים על רגיעה משמעותית בבית והפסקת אלימות לאורך זמן, נערה שבגרה ויכולה להחליט בעצמה על הגשת תלונה לאחר שניתן מקום לרצונה וליכולותיה לגייס כוחות להליך, טיפול מיטבי בפגיעה מינית בבית הספר ועוד.

יום דיונים של הוועדה, המסתיים לאחר שעות רבות, לאחר טיפול בעשרות בקשות, הוא יום מתיש וכבד. לנגד עיני הועדה עומדים הקטינים, הפגיעות, המצוקות והמורכבות הרבה בעקבות הפגיעה. אין מקרה הדומה למשנהו, אין מערך שיקולים זהה בכל המקרים. בכל דיון בבקשה נכנסת הוועדה לעולמו של הילד, הקטין שדנה בעניינו, ומנסה לזקק את הטוב והנכון עבורו, לשמוע את קולו ולקבל עליה אחריות להגנתו, לרווחתו העכשווית והעתידית וגם להגנת הציבור ככל שניתן, מתוך איזון האינטרסים. החשיבה המשותפת והשפה המשותפת והייחודית שנוצרות בין חברי הוועדה והמחלקות לשירותים חברתיים – כולן נועדו לזקק את ההחלטה הטובה ביותר עבור הקטין בתוך המרחב המשפחתי והחברתי שבו הוא חי.

הסיפורים שאליהם נחשפים חברי הוועדה מלווים אותם גם לאחר סיום הדיונים – מתוך תחושת אחריות כבדה לשלומם של כל ילד וילדה ולדיוק שנתנו במענה לפגיעה בהם.