תוכנית יהב

יש רגעים בעבודה עם משפחות, שבהם אנשי המקצוע נדרשים לקבל החלטות הרות גורל עבור ילדים – בזמן שהמציאות המשפחתית עצמה עדיין נתונה בתנועה ובאי־ודאות. אחת השאלות המאתגרות בעבודה עם הורים במצבי סיכון היא – כיצד ניתן לשמור על מחויבות ברורה להגנה על ילדים, ובו בזמן להותיר מקום וזמן לאפשרות של תיקון, צמיחה ושיקום משפחתי לשם הבטחת בית מיטיב לילד?

בין סיכון לתקווה

תוכנית יהב[1] פועלת לחיזוק משפחות וילדים במצבי סיכון, הזנחה ועוני, כדי להבטיח את שלומם של הילדים ואת טובתם בבית מיטיב וקבוע, ככל שניתן – בבית הוריהם. התוכנית מכוונת להתערבות מערכתית־משפחתית אינטנסיבית, והיא נמשכת עד שנתיים וחצי.

התוכנית הציבה לה מטרה: ליישם את מדיניות משרד הרווחה והביטחון החברתי, אשר קובעת שלכל ילד הזכות למשפחה מיטיבה וקבועה (משרד הרווחה והשירותים החברתיים, 2020). ההנחה היא שבראש ובראשונה יש לסייע להורים ולילדים ליצור היקשרות בריאה ביניהם, ולאפשר למשפחה הזדמנות תחומה בזמן לחזק ולשקם את יכולותיה – בעזרת מענים מגוונים שיושקעו בה ויאפשרו לילד מוגנות וקרקע לגדילה ולהתפתחות תקינה. במצבים ששיקום המשפחה אינו צולח, התוכנית מהווה כר נרחב למציאת חלופה לבית מיטיב וקבוע עבור הילדים, בהתאם לגילם ולמצבם ועל פי המלצת הוועדה לתכנון טיפול והערכה.

התוכנית מתמקדת במשפחות שבהן נשקף לילדים סיכון המאיים על התפתחותם התקינה במישור הרגשי, הפיזי, הבריאותי, החינוכי והחברתי, בחלקן – עם מעורבות על פי חוק הנוער או לאורו, ונדרשת הכרעה בנוגע לביתם הקבוע של הילדים. היא פועלת עם משפחות על פני רצף של מצבי סיכון, סכנה והזנחה (משרד הרווחה והביטחון החברתי, קרן רש"י, 2019) — הן במצבים שבהם נשקלת הוצאה של ילדים מהבית והן כאשר נבחנת אפשרות לחזרתם הביתה.

בתוכנית יהב[2] ניכרת צמיחה גדולה מאוד בשנים האחרונות – היום היא פרוסה ב־63 רשויות ברחבי הארץ ופועלת ב־103 מוקדים במחלקות לשירותים חברתיים. נכון להיום מתאפשר מתן טיפול במסגרתה לכ־1,200 משפחות, ובאפשרותה להציע מענה באיוש מלא לכ־4,500 ילדים.

התפיסה המקצועית

התוכנית מתבססת על שלוש תפיסות התערבות מקצועיות: עבודה סוציאלית מודעת־עוני, עבודה מוכוונת טראומה והיקשרות, ועבודה ממוקדת משפחה:

עבודה סוציאלית מודעת־עוני מבקשת להבין את מצבם של אנשים שחיים בעוני כנובע מנסיבות חיים חברתיות־כלכליות ולא רק מפתולוגיה אישית, וכהפרה של זכויות אדם (קרומר־נבו, 2022). בהתאם, תוכנית יהב מתבססת על תפיסה שלפיה חיוני להבין את מצבם של הילדים אשר חיים בעוני בתוך הקשר זה, את ההשלכות של היעדר הזדמנויות, מחסור וחוסר כבוד, את הסיכון שנשקף להתפתחותם התקינה וליחסיהם עם הוריהם, ואת הדחיפות במציאת פתרונות מיטיבים עבורם. התוכנית מבקשת לזהות גם את שאיפתם של הוריהם להיטיב עימם, את מאבקם היומיומי במצוקה ובעוני, להכיר בקשיים ההוריים ובידע שלהם ביחס לילדיהם, ולהתייצב לצידם כדי לחזק את הורותם.

עבודה מוכוונת טראומה והיקשרות מתבססת על הכרה בהשלכות הנרחבות של טראומה ועל פעולה למניעת רה־טראומטיזציה ולהחלמה (SAMHSA, 2014). טראומה התפתחותית היא פגיעה רגשית מתמשכת בילדות, הנובעת מיחסים לא בטוחים עם דמויות מטפלות, מהתעללות, מהזנחה או מחוסר הגנה, אשר משפיעה על ההתפתחות ועל ההיקשרות לסביבה, ואף יכולה להוביל להיווצרות טראומה מורכבת (van der Kolk, 2005). בהתאם לכך תוכנית יהב מניחה כי מרבית הילדים וההורים המטופלים בשירותי הרווחה בהקשר של סיכון והגנת הילד חוו טראומות בעברם, וכך גם בחייהם בהווה, ועל כן יש לעבוד עימם בגישה רגישה, שתאפשר התהוות של קשר בטוח ושתגביר מוגנות. ההנחה היא שטראומות עבר של הורים עלולות להשפיע על יכולתם לוויסות רגשי, לזיהוי צורכי הילד ולבניית קשר בטוח עימו, ולעיתים – להוביל לשחזור דפוסים בין־דוריים. מכיוון שהפגיעה נוצרה בתוך מערכות יחסים, ההנחה היא שהריפוי חייב לבנות אמון מחודש בתוך קשר אנושי מיטיב.

עבודה ממוקדת משפחה רואה במשפחה את מסגרת החיים המרכזית של הילד, ומתוך כך ניתנת חשיבות לשיפור מצבה כדי להביא לשינוי משמעותי בחייו (Allen & Petr, 1998). היא מבוססת על הכרה בזכויות הילד לצד הכרה בזכויות המשפחה, ופועלת מתוך מחויבות לזכותה לנגישות למשאבים הנחוצים לתפקוד תקין ולגידול ילדים. תוכנית ההתערבות ביהב מתייחסת לצרכים האישיים, לרצונות ולכוחות של כל אחד מבני המשפחה וליחסי הגומלין ביניהם. חשוב לזכור שלכל משפחה יש מצבי חיים וצרכים ייחודיים לה, ולכן ההתערבות מותאמת בגמישות לכל משפחה, מתוך כבוד לערכיה ולתפיסת עולמה.

עקרונות העבודה בתוכנית נשענים על שלוש התפיסות שהוצגו, והם מכווינים את הצוותים בעבודתם עם המשפחות:

• שותפות מומחיות הידע – שילוב מומחיותם המקצועית של אנשי הצוות עם הכרה במומחיות הייחודית של המשפחה לגבי חייה, כדי לגבש מענה הוליסטי מותאם לצרכים, מענה המחזיק בעת ובעונה אחת את הדאגה לילדים לצד תקווה ומחויבות לשיפור מצבם.
• הכרה בקשיי המשפחה וההורות בתוך הקשר – חברתי, כלכלי ותרבותי, והתייצבות לצידה במאבקה לחיים בכבוד וברווחה.
• הנגשת שירותים והתערבות בסביבה הביתית.
• התערבות אינטנסיבית, גמישה ויצירתית, מתוך מאמץ לזמינות ולנגישות לבני המשפחה, נכונות להתאים ולפתח מענים שאינם טיפוסיים ולשנות את התוכנית לאורך הדרך – בדיאלוג מתמשך עם ההורים והילדים (בהתאם לגילם).
• התערבות קצובה בזמן, מבוקרת ומוכוונת תוצאות, בייחוד לאור חשיבות הזמן בהחלטה על הבית הקבוע.
• התערבות מותאמת למשפחה כיחידת התערבות ולכל אחד מבני המשפחה כפרטים, מתוך ראייה של עולמם הפנימי ולא רק של התנהגותם ותפקודם.

מה מאפשר לעבוד אחרת עם משפחות?

משרד הרווחה והביטחון החברתי מפעיל רצף מענים למשפחות עם ילדים במצבי סיכון והזנחה. תוכנית יהב היא מודל אינטנסיבי והוליסטי לעבודה עם משפחות וילדים במצבי סיכון מורכבים, והיא מציעה הזדמנות לעבודה חדשנית עם המשפחות:

• חדשנות טיפולית
  • מיקוד ייעודי בתופעת ההזנחה ובהשלכותיה על התפתחותם של ילדים, לנוכח אופייה ה"חמקמק" והקושי לזהותה (תורג'מן וראובן, 2022), ויצירת מענה מותאם לצורכי ילדים ומשפחות במצבים אלה.
  • התערבות אינטנסיבית המתמקדת בו בזמן בארבעה צירים, שווים בערכם, כביטוי לעקרון העבודה הממוקדת במשפחה:
    • ההורה כפרט בעל צרכים בפני עצמו
    • התפקוד ההורי ויחסי הורה–ילד
    • הילד
    • המערכת המשפחתית כולה
  • נוכחות מתמדת בסביבה הביתית, קיום פגישות קבועות בתדירות שבועית בבית המשפחה מתוך עיקרון של הנגשת השירות ולאור המטרה להקל על בני המשפחה להשתתף, להרוויח את הפוטנציאל במפגש המתקיים בטריטוריה של המשפחה עצמה, וככלי ליצירת אמון וקרבה שעשויים להיווצר באופן מפגש ייחודי זה.
  • התערבות קצובה בזמן – עד שנתיים וחצי, כדי להבטיח כי תהליך השיקום המשפחתי ייעשה מתוך מחויבות ל"זמן ילד" ולגיבוש המלצה בתוך שנה וחצי בנוגע לבית מיטיב וקבוע עבור ילדי המשפחה.
• חדשנות תקציבית ומערכתית
  • הפניית תקציבים ומשאבים ציבוריים משמעותיים ומתוגברים להשקעה בתהליכי שיקום משפחתיים, כדי להביא לשיפור במצב הילדים.
  • שילוב מענים רגשיים לצד מענים חומריים וקונקרטיים: לרשות כל משפחה בתוכנית עומד סל מענים גמיש ודיפרנציאלי, המייצר הזדמנות ייחודית לשיפור מצב הילדים, ההורים ותנאי החיים בבית, ולקידום תהליך השיקום המשפחתי. גובה הסל והשימוש הגמיש בו, בתכנון משותף עם המשפחה, מאפשרים להעניק מענים לא שגרתיים, גמישים ויצירתיים, שעל פי רוב אינם עומדים לרשות העובדים הסוציאליים במחלקות לשירותים חברתיים. נוסף על כך, צוות התוכנית פועל למיצוי זכויות אקטיבי ולהסרת חסמים מול המערכות.
  • תקן ייעודי לעו"ס, עם היקף משפחות מוגדר (18 משפחות, במשרה מלאה), מאפשר להעמיק בתהליכי התערבות אינטנסיביים עימן וכך להגיע להישגים.
  • תפקיד מלוות משפחות – דמות משמעותית העובדת לצד העו"ס, מלווה באופן אישי את המשפחות ונוכחת בקביעות ומתוך גמישות בחייהן ובביתן. המלווה מסייעת להורים בהתארגנות הביתית ובטיפול בילדים, ברכישת מיומנויות הוריות, בליווי מול מערכות ושירותים ובקידום מיצוי זכויותיהם.
  • פיתוח מקצועי – הפעלת מערך הכשרה והדרכה אינטנסיבי לעובדים בתוכנית, כדי לפתח מסוגלות מקצועית ומיומנויות, ליצור חוסן בעבודה אינטנסיבית עם ילדים ומשפחות במצבי סיכון והזנחה, למנוע שחיקה וטראומטיזציה משנית, לאפשר מקום לעיבוד השאלות והמתחים המלווים את אתגרי העבודה ברוח עבודה מודעת־עוני ועבודה מוכוונת טראומה והיקשרות, ולהטמיע את מדיניות הבית הקבוע.

"חממה" לתהליך קבלת החלטות מיטיב

ההתערבות בתוכנית יהב מתחילה בוועדה לתכנון טיפול והערכה (או במנגנון פנימי ייעודי[3]), ובה מוצגות הדאגות בנוגע לילדים, הן מצד אנשי המקצוע והן מצד ההורים, ונבחנת האפשרות לקיים תהליך שיקום משפחתי תחום בזמן. תהליך זה מבקש לשמש כ"חממה" לקבלת החלטות על עתידו של הילד. ברוח "התכנון המקביל" (Renk et al., 2025) נבנות, בד בבד, תוכנית שיקום משפחתית לטווח המיידי ותוכנית חלופית לקביעת מסגרת חיים קבועה ומיטיבה לילדים מחוץ לבית ההורים אם השיקום לא יצלח – בשילוב שיח שקוף עם ההורים.

עם קבלת החלטה על כניסה לתוכנית מתחיל תהליך אינטייק מעמיק להיכרות עם המשפחה, בראייה מודעת עוני וטראומה ולהגדרה משותפת של מטרות התהליך, לצד תכנון ותִעדוף השימוש בסל המענים לצרכים קונקרטיים ורגשיים. תהליך ההתערבות מלווה בניטור ובמעקב רציף באמצעות ועדות מעקב תקופתיות, שמטרתן לבחון את ההתקדמות, "להיות עם אצבע על הדופק" בהערכת מידת הסיפוק של צורכי הילדים והתפקוד ההורי והמשפחתי, ולהתאים את תוכנית הטיפול לנדרש.

ניסיון השיקום המשפחתי בתוכנית יהב מהיר, אינטנסיבי, עתיר משאבים ותחום בזמן, ומצופה כי בתוך שנה וחצי מהשתלבות המשפחה בתוכנית יגובשו המלצות בנוגע לביתם הקבוע של הילדים. אם מתברר כי אין ביכולתם של ההורים לגדל את ילדיהם בהווה ובעתיד – תימצא חלופה לבית קבוע עבור הילדים. ההמלצה על בית קבוע לילד בדרך של אימוץ תיעשה לאחר שנשלל הסיכוי להשיבו בהווה ובעתיד לבית הוריו, בעיתוי המתחשב בקריטיות של "זמן ילד". לאחר גיבוש ההמלצה, הצוות הטיפולי ימשיך ללוות את המשפחה ואת הילדים בהתמודדות עם יישום ההחלטות ועם האתגרים שבדרך.

בתהליך ההתערבות בתוכנית עולים מתחים ומורכבויות שהצוות המקצועי נדרש להתמודד עימם: כיצד מאפשרים מרחב לתהליך שיקום משפחתי, שמצריך זמן, מתוך מחויבות ל"זמן ילד" ולהתפתחותו התקינה? כיצד מאזנים בין פיקוח וסמכות ובין התמקמות כגורם מטפל ומדריך למשפחה? איך נכון להתייחס הן לעקרון "טובת הילד" והן למחויבות לשיפור יחסיו עם הוריו (במחויבות גם ל"טובת היחסים") בעת ובעונה אחת? אנשי הצוות בתוכנית ניצבים לפני שאלות ומתחים שהעבודה עם המשפחות מזמנת להם, ועליהם לרקום שותפות עם בעלי תפקידים במחלקה ומחוצה לה, כגון העו"ס לחוק הנוער, המדריך ראש הצוות, עו"ס השירות למען הילד, צוותי הפנימיות והאומנה ובתי המשפט – לטובת תהליך קבלת החלטות מיטיב בעניינה של כל משפחה ומשפחה.

עדות לשינוי

דוגמה מהשטח – המקרה של משפחת לוי (שם בדוי)

זוג הורים לתינוקת בת חודשיים הופנו אל המחלקה לשירותים חברתיים בעקבות דיווח מבית החולים מייד לאחר הלידה, בשל דאגה עמוקה למצבם וליכולתם לטפל בתינוקת. עם כניסת עו"ס המשפחה לליווי המקרה, היא התרשמה כי האם סובלת ממצב דיכאוני ומאלימות מצד בן זוגה המתמודד עם התמכרויות להימורים ולמין, וכי התינוקת נחשפת לאלימות בבית וצרכיה אינם נענים. נוסף על כך התברר כי האם מנותקת ממשפחתה עקב התנגדותם לבן הזוג.

בוועדה לתכנון טיפול הובעה דאגה עמוקה לשלום התינוקת, ובית המשפט אישר את השמתה במשפחת אומנה כסידור זמני. בד בבד הוחלט על ניסיון טיפולי־שיקומי – כדי לבחון אם התינוקת תוכל לשוב לביתה או שיהיה צורך לבחון הפניה לאפיק של אימוץ.

האם, שהייתה בודדה מאוד והתקשתה לתפקד, כעסה על הניתוק וסירבה לקבל עזרה. בתקופה זו התחולל במשפחה משבר ובני הזוג נפרדו; האב יצא מהתמונה, והקשר של האם עם התינוקת הצטמצם למפגשים מפוקחים אחת לשבוע במרכז קשר.

בשלב הזה הוצע לאם להשתלב בתוכנית יהב. נוכח כעסה וחשדנותה, נדרשו תחילה מאמצי חיזור מרובים, אך בהדרגה נוצר קשר והיא הסכימה לקבל סיוע. ההתערבות הטיפולית והמעשית הייתה אינטנסיבית: העו"ס והמלווה נפגשו עם האם בביתה פעמיים בשבוע, המלווה סייעה במיצוי זכויות, בתמיכה רגשית ובהתארגנות בבית, והעו"ס החלה בטיפול רגשי באם. הטיפול פתח טראומות לא מעובדות שחוותה בילדותה ובבגרותה, ואִפשר מקום לעיבוד הפרידה מהתינוקת. ההתערבות כללה גם סיוע חומרי לשיפור תנאי המגורים, להצטיידות בסיסית ולסגירת חובות, סיוע ששיפר את תנאי החיים בבית וחיזק את אמונה של האם באנשי הצוות ובאפשרותה להיעזר בהם. נוסף על כך נעשתה עבודה ליצירת מעטפת תמיכה משפחתית עבורה, בדגש על חידוש וחיזוק הקשר עם אחותה הגדולה. בד בבד גילתה האם מוטיבציה גבוהה להשתלב בתעסוקה, וקיבלה מימון להכשרה מקצועית וליווי בקליטה במקום עבודה, עד למצב שבו החלה להתפרנס בכוחות עצמה. לצד זאת נעשתה עבודה לחיזוק הקשר בינה ובין בִּתה באמצעות טיפול דיאדי, שבו הקפידה להשתתף באופן סדיר, והיה אפשר להבחין באינטראקציה חיובית שנוצרה בינה ובין התינוקת.

אנשי המקצוע התרשמו עמוקות ממחויבותה של האם ומהשינוי היסודי שחוללה בחייה. בוועדה לתכנון טיפול, שהתקיימה כעבור כשנה וחצי מתחילת ההתערבות, גובשה המלצה להחזרת הילדה. ההמלצה אושרה בבית המשפט כשהתינוקת הייתה בת שנתיים. לאחר תקופת הכנה, שכללה ביקורים בבית המשפחה האומנת, שהות הדרגתית של התינוקת בבית האם וליווי משותף של מנחת האומנה ועו"ס התוכנית, חזרה התינוקת לבית אימה – כארבעה חודשים לאחר קבלת ההחלטה. האם המשיכה לקבל הדרכה הורית, וגם לאחר סיום התוכנית המשיכה להסתייע בעו"ס המשפחה במחלקה. באותה עת התקבלו דיווחים חיוביים מטיפת חלב וממעון היום שבו שולבה התינוקת, הן ביחס להתפתחותה התקינה והן ביחס לקשר החיובי שניכר ביניהן.

העו"ס סיכמה בהערכה רבה: "להצדיע לאישה הזאת, שעשתה שינוי אדיר. מבחורה שבירה, חלשה וחסרת אמון, לבחורה שמתקשרת, מתייעצת, משתפת, חזקה, עצמאית ועובדת – ושמבקשת את מה שמגיע לה. מעל הכל, אני רואה שהן מאושרות יחד". סיפור זה מדגים כיצד תוכנית יהב מאפשרת שיקום משפחתי בהתאם למדיניות הבית הקבוע.

כעדות להזדמנויות שגלומות בתוכנית, מובאים מדדי תוצאה ממחקרי הערכה של תוכניות הפיילוט:

• אפקטיביות בקביעת בית קבוע לילדים: במחקר "משפחה מיטיבה קבועה" (שורק ואח', 2021), ל־68% מהילדים נמצא בית קבוע בזכות ההשתתפות בתוכנית אינטנסיבית, תחומה בזמן ועתירת משאבים – מהם 49% בבית ההורים ו־19% באימוץ. לגבי 32% מהילדים הוחלט שישהו בסידור חוץ־ביתי זמני, ללא החלטה על בית קבוע, משום שהחלופות לבית קבוע לא היו אפשריות, למשל – בשל אומנת קרובים אצל סבים וחסם לאימוץ בדת המוסלמית.
  • ברכת הדרך – הסכמה הורית: עוד עולה ממחקר זה, שבמצבים שבהם התקבלה החלטה על יציאה מהבית לאומנה, לפנימיות ולאימוץ, הושם דגש על קבלת הסכמה של ההורים, ככל שהתאפשר, ומתוך תשעה מקרי אימוץ, שישה נעשו בהסכמת ההורים (66%). הדבר שיפר את החוויה של הילד ושל הוריו מהמהלך וקידם את קליטת הילד במקומו החדש.
  • קביעת בית קבוע בבית ההורים: במחקר אחר, "משפחה בשביל הצמיחה" (סבו־לאל ואח', 2020) – בזכות תהליך השיקום המשפחתי, שהתבטא בשיפור מובהק ומשמעותי במצבם של הילדים – ל־84% מהילדים בפיילוט התאפשר להמשיך ולגדול בבית הוריהם, והוא הוגדר כביתם הקבוע.
  • שיפור מובהק ברוב המדדים – ממצאי מחקר זה הצביעו על עלייה ברוב המדדים שנמדדו ביחס לילדים ולהורים שהשתתפו בתוכנית, למשל – במצב הכלכלי ובתנאי הדיור, בתפקוד ההורי, בתפקוד ההורה כמבוגר, בתפקוד הרגשי, החברתי והלימודי של הילדים, ביחסים המשפחתיים ובמקורות התמיכה למשפחה, וכן בהכרה במוגבלות נפשית לאחר אבחון לצורך מיצוי זכויות.

עם הפנים להמשך

לפני התוכנית ניצבים כמה אתגרים מערכתיים ומקצועיים:

• חיזוק תהליכי ההטמעה של מדיניות הבית הקבוע ויישומה בשטח, כבסיס לתהליכי העבודה ולקבלת ההחלטות בעניינם של ילדים. בעיקר לנוכח החסמים המערכתיים שסומנו על ידי מבקר המדינה (2023), מזוהה תפקידה של תוכנית יהב – לשמש מעבדה ליישום המדיניות וללמידה ממנה, בשל הפוטנציאל הקיים בה בזכות משאבים מוגדלים, תפיסותיה המקצועיות והעבודה האינטנסיבית והגמישה עם המשפחות בסביבת חייהן הממשית.
• הגברת המעורבות ושיתופי הפעולה סביב תוכנית יהב ברמות השונות (במטה המשרד, במחוזות ובמחלקות לשירותים חברתיים) ועם גורמים שונים – אומנה, אימוץ, פנימיות, חוק הנוער, ועדת תכנון טיפול, מענים בקהילה, בתי המשפט, מערכת החינוך, מערכת הבריאות ועוד. זאת, מתוך ההנחה ש"צריך כפר שלם" כדי לטפל בילדים בסיכון ובמשפחותיהם, ובהתאם לתפיסת תוכנית יהב כמעבדה ליישום מדיניות הבית הקבוע.
• יצירת תמהיל שיכלול משפחות על פני רצף של מצבי סיכון, ולצד זאת – להמשיך להתמקד במשפחות במצבי סיכון גבוה שבהם נשקלת השמה חוץ־ביתית, וכן במשפחות שילדיהן שוהים בהשמה חוץ־ביתית ונדרשת קרקע לבחינת אפשרות לחזרתם הביתה – מתוך הבנה שבתוכנית יהב יש פוטנציאל ייחודי לשינוי בצומתי הכרעה על עתיד הילדים. נוסף על כך תינתן העדפה למשפחות עם ילדים בגיל הרך, מתוך תפיסה מניעתית.
• השלמת תהליכי ביסוסה של התוכנית ברשויות ברחבי הארץ, לאור צמיחתה המהירה בשנים האחרונות, וכתשתית להמשך הרחבתה ותקצובה גם בשנים הבאות, בעקבות ההבנה שיש עוד משפחות רבות עם ילדים במצבי סיכון שזקוקים לתוכנית.
• היום שאחרי: אחד האתגרים המרכזיים הוא יצירת רצף מענים גם לאחר סיום התוכנית, לשימור ההישגים ולמניעת נסיגה והחמרה במצב.

לסיכום, תוכנית יהב מבקשת לתת מענה לצורך בהרחבת ההשקעה בתהליכי שיקום משפחתיים עבור ילדים במצבי סיכון והזנחה, הן לפני הוצאתם מהבית והן לאחריה, בזיקה לדוח מבקר המדינה (2023). היא נשענת על האמונה שאם יושקעו המשאבים הנדרשים, בליווי גישה ייחודית של עבודה סוציאלית מודעת הקשר ומאמץ לקשר קרוב ומיטיב מבוסס אמון, ניתן להעניק למשפחות הזדמנות להתחלה חדשה, שתאפשר לילדים גדילה והתפתחות תקינה בבית קבוע, עם יציבות בחייהם ועוגן בטוח לעתידם.

מאמר זה מוקדש למשפחות המשתתפות בתוכנית ולצוותים בשטח, שמשקיעים את ליבם בתהליכי השינוי – בתודה ובהערכה רבה.