התעללות רגשית בילדים עם אוטיזם

אוטיזם ופגיעוּת להתעללות רגשית

אוטיזם היא אבחנה נוירו-התפתחותית המאופיינת בקשיים מתמשכים בתקשורת ובאינטראקציה חברתית, וכן בדפוסים מצומצמים וחזרתיים של התנהגות, תחומי עניין או פעילות. טבעם של ליקויים אלה הופך ילדים עם אוטיזם לפגיעים במיוחד לפגיעות מסוגים שונים, ובכללן התעללות רגשית. במטא-אנליזה עדכנית שבדקה את שכיחות התופעה בקרב אנשים עם אוטיזם, מכלל הנחקרים 22%-70% דיווחו על אלימות רגשית כלפיהם, אשר כללה התנהגויות של בריונות והשפלה, התעללות ברשת והטרדה (Gibbs et al., 2024). הטווח הרחב המדווח במחקרים מעיד על המורכבות בהגדרה ובזיהוי של התעללות רגשית, בפרט בילדים עם אוטיזם. השיעורים הגבוהים, עד 70% בכמה מן המחקרים, מצביעים על הפגיעות הגבוהה של ילדים עם אוטיזם למצבים של התעללות רגשית, בתוך המשפחה או בקרב בני גילם.

בין הסיבות להיקף המדאיג של התופעה אפשר למנות כמה גורמי סיכון:

– קושי בהבנת רמזים חברתיים וכוונות זדון: ילדים עם אוטיזם מתקשים לעיתים קרובות בזיהוי ופענוח של רמזים חברתיים עדינים, בהבנת הומור, סרקזם, מניפולציות או כוונות זדון. קושי זה עלול להפוך אותם למטרה נוחה לפגיעה – שכן לעיתים הם אינם מזהים את הסכנה או אינם מבינים שהם נתונים במצב פוגעני. לעיתים נדמה שחוסר ההבנה מגן עליהם מהחוויה הרגשית המיידית של העלבון או הכאב, אך בפועל זו אשליה. כאשר הפגיעות הקלות אינן מזוהות או אינן זוכות לתגובה, הן עלולות להסלים ולהפוך לפגיעה חמורה, כזאת שתופסת את הילד בהפתעה ומותירה אותו פגוע ומבולבל. במקרים אחרים עלולות להיווצר תחושות עמומות של מצוקה, המובילות לקשיים רגשיים או להתנהגויות כגון התפרצויות זעם או הסתגרות – שלעיתים קשה לקשור ישירות לגורם חברתי כלשהו. חשוב לזכור כי ילדים אלו חשופים במיוחד לבריונות מצד בני גילם, הן במפגשים ישירים והן ברשתות החברתיות. הם עשויים להפוך במהירות למושא ללעג משותף בקבוצות וואטסאפ כיתתיות, בלי שיבינו את מלוא משמעות ההתנהגות כלפיהם. הקושי להבין סיטואציות חברתיות משפיע גם על יכולתם של מבוגרים בסביבת הילד לזהות את ההתעללות, משום שלא תמיד ברור אם קיימת פגיעה ממשית או שמא מדובר באי הבנה של הסיטואציה.

– קשיי תקשורת: ילדים רבים עם אוטיזם מתמודדים עם קשיים של ממש בתקשורת ורבלית ולא-ורבלית. קושי זה עשוי לכלול איחור בהתפתחות דיבור, אוצר מילים מוגבל וקושי לבטא רגשות, צרכים או חוויות. קשיים אלו מובילים לקושי לדווח על התעללות, להביע מצוקה או להתנגד לפוגע. חשוב לזכור שהתעללות רגשית היא מטבעה סמויה, וקשה להניח עליה את האצבע, וגם ילדים ללא אוטיזם עשויים להתקשות בהבנת חוויותיהם ובתיאורן. כשמדובר בילדים עם אוטיזם, נפגעת אף יותר היכולת לדווח על אירועי הפגיעה או אפילו לנסח אותם לעצמם. הפוגע, מצידו, יכול לנצל קושי זה כדי להשתיק את הקורבן או לטעון כי תגובותיו נובעות ממאפייני האוטיזם ולא מהתעללות.

– התנהגויות חזרתיות: תנועות סטריאוטיפיות, התנהגויות חזרתיות, ותחומי עניין מצומצמים עומדים לא פעם במוקד של השפלה ודחייה כלפי ילדים עם אוטיזם. ילדים לועגים להם על מוזרותם, ובני משפחה – לפעמים גם מתוך מצוקה ודאגה – עלולים להיאבק בדפוסים האלו באופן יומיומי. ילדים סופגים כעס, צעקות, זלזול והתעלמות מכוונת כשהם מפגינים התנהגויות חזרתיות, בניסיון של המשפחה או הסביבה לשלוט בהתנהגויות אלו ולהפחיתן. היעדר הבנה מעמיקה של הצורך בהתנהגות חזרתית ושל תפקידה המווסת, וכן של צורכי הילד הספציפי, עלול להוביל ליחס מתעלל.

– רגישויות חושיות: ילדים עם אוטיזם עשויים להיות רגישים במיוחד לגירויים סנסוריים (קול, מגע, אור). התעללות רגשית יכולה להתבטא גם בניצול של רגישויות אלו, למשל – על ידי חשיפה מכוונת לגירויים מכאיבים או לא נעימים, או מניעת גישה לגירויים מרגיעים. גם במצבים חמורים פחות, היעדר מודעות לרגישות החושית או חוסר התחשבות בה עלולים להוביל לחוויה מתמשכת של פגיעה. בוגרים עם אוטיזם מתארים לעיתים קרובות פגיעה חמורה בתחושת העצמי ובאינטגרציה הגופנית-רגשית בעקבות חשיפה לגירויים חושיים לא מותאמים. כילדים הם נאלצים לעיתים קרובות לספוג מגע או גירוי המעוררים אצלם סלידה, כשהמסר מצד הסביבה הוא שמדובר במצב שגרתי ונורמלי. מסר מתמשך זה מייצר מציאות דמוית "גזלייטינג"(1), אשר בה הילדים לומדים שהם אינם יכולים לסמוך על התפיסות והחושים שלהם, ומפתחים פקפוק קבוע בחוויותיהם.

– קשיי התמודדות של הורים: קבלת אבחנה של אוטיזם עלולה להותיר הורים רבים במצב של בלבול, רגשות קשים, וחוסר הבנה לגבי צרכיו של הילד. תחושות של אשמה ובושה, חשש מסטיגמה חברתית וחוויה של בידוד, לצד עומס הטיפול וקונפליקטים בין ההורים המחמירים את רמות המצוקה במשפחה. הורים הנתונים במצב מתמשך של מצוקה נתונים בסיכון גבוה יותר להזנחה של הילד או ליחס קשה ומורכב כלפיו. חוסרים ביכולת ההורית – הנובעים הן מחוסר ידע לגבי האבחנה והן ממצוקה רגשית, מהתפרקות התא המשפחתי, ומקשיים סביב הלידה והקשר הראשוני עם התינוק – מעלים כולם את הסיכון להזנחה. ככל שהתנהגותו של הילד מאתגרת יותר, והמשאבים העומדים לרשות המשפחה מצומצמים יותר, כך גדל הסיכון שהילד יהיה חשוף למצבים של דחייה או אלימות מילולית.

– מיסוך: סטיגמות חברתיות וחוסר הבנה לגבי אוטיזם עלולים לגרום לכך שמתעללים לא ייתפסו כאחראים למעשיהם, משום שהתנהגות הילד תיוחס לאוטיזם עצמו. ילדים החשופים ליחס משפיל של בני משפחתם או של מטפלים אחרים מתויגים במהירות כמי שבוודאי לא הבינו נכון את כוונת הגורם המטפל. סימפטומים מדאיגים, אשר היו עשויים לעורר חשד שמשהו לא תקין מתרחש בחייו של הילד, מיוחסים לעיתים קרובות למאפיינים של האוטיזם. התוצאה היא שגם כאשר הילד מפגין סימני מצוקה, הרמזים "מתפספסים" על ידי הגורמים בסביבה, ההתעללות נמשכת והילד אינו מקבל את הסיוע שהוא זקוק לו.

השלכות ההתעללות הרגשית בילדים עם אוטיזם

התעללות רגשית, אף על פי שאינה משאירה סימנים פיזיים גלויים, מערערת מן היסוד את תחושת הביטחון העצמי והערך העצמי של הילד. עבור ילדים עם אוטיזם, אשר מתמודדים ממילא עם אתגרים חברתיים מורכבים ועם קשיי קבלה מצד הסביבה, ההשפעה של מסרים שליליים כגון "חוסר ערך", "אשמה" או "אי התאמה" הופכת להרסנית במיוחד. כמי שנדרשים לנווט ללא הרף בעולם שאינו מותאם לצורכיהם, לעיתים קרובות ללא "מפה" ברורה להבנת נורמות חברתיות או רמזים עדינים, התעללות רגשית מחמירה ומעמיקה אצלם תחושות קשות של חוסר שייכות ואי הבנה. התוצאה היא שרבים מהם מדווחים על חוויית חיים של חוסר אונים, ייאוש ואף דיכאון הנע מאדישות וחוסר עניין עד למחשבות אובדניות. במקרים חמורים, המצוקה הרגשית העצומה עלולה להוביל להתנהגויות של פגיעה עצמית, כאמצעי להתמודדות עם כאב בלתי נסבל או כביטוי לחוסר היכולת לבטא את המצוקה בדרכים אחרות. הסיכון לאובדנות באוכלוסייה זו גבוה במידה ניכרת מהסיכון באוכלוסיות אחרות, מה שמדגיש את הדחיפות בזיהוי ובטיפול (Chen et al., 2017).

יתר על כן, חוויות חוזרות של התעללות רגשית מערערות באופן דרמטי את יכולתו של הילד לבטוח באחרים וליצור קשרים בריאים בעתיד. הבסיס לאמון, שנבנה לרוב דרך אינטראקציות חיוביות ועקביות, נפגע כאשר דמויות משמעותיות (הורים, מטפלים, מורים) או קבוצת השווים פוגעות רגשית. ילדים אלה עלולים לפתח דפוסי התקשרות לא בטוחים, שיכולים להתבטא בהימנעות מוחלטת מקשרים אינטימיים מתוך פחד מדחייה או מפגיעה חוזרת או, לחלופין, להיקלע שוב ושוב למערכות יחסים פוגעניות, מכיוון שדפוסים אלו הפכו למודל היחסים המוכר להם. כשמדובר בילדים עם אוטיזם, שמערכות היחסים שלהם עם בני גילם מאופיינות לא פעם בבריונות, בדחייה חברתית או בחוסר הבנה, התעללות רגשית מחמירה את הדינמיקה הזאת. היא מעמיקה את תחושת השונות והזרות, ומקבעת את האמונה ש"הם שונים ולכן אינם ראויים לאהבה או קבלה". ילדים אלו הופכים לעיתים קרובות למבוגרים מתבודדים וחשדנים אשר מתקשים מאוד לתת אמון בסביבתם – בקשרים אישיים או מקצועיים או אפילו במערכות תמיכה. קושי זה במתן אמון מגביל את יכולתם לבקש עזרה, לשתף במצוקותיהם ולבנות רשת ביטחון, ובכך הוא יוצר מעגל סבל קשה הממשיך להדהד לאורך חייהם.

סימני זיהוי להתעללות רגשית בילדים עם אוטיזם

זיהוי התעללות רגשית בילדים עם אוטיזם הוא אתגר מורכב, בשל הדמיון האפשרי בין חלק מסימני המצוקה למאפייני האוטיזם עצמם. עם זאת, ישנם סימנים מחשידים הדורשים תשומת לב מיוחדת. ככלל, כדאי לתת את הדעת על כל שינוי התנהגותי, פתאומי או הדרגתי:

– התפרצויות זעם בלתי מוסברות: עלייה באגרסיביות (כלפי עצמם או כלפי אחרים), התנהגויות חדשות של פגיעה עצמית (לדוגמה, נשיכות, חבטות ראש) או החמרה בהתנהגויות קיימות, דיבור על רצון או כוונה לפגוע בעצמם.

– הידרדרות תפקודית: נסיגה במיומנויות שכבר נרכשו (לדוגמה, נסיגה בשפה, אובדן מיומנויות טיפול עצמי), ירידה בביצועים אקדמיים (אם רלוונטי) או קושי בתפקוד יומיומי.

– החמרה במאפייני האוטיזם: התנהגויות חזרתיות מוגברות או שונות מהרגיל, החמרה בנסיגה חברתית, התבודדות מוגברת או הימנעות חריגה מקשר עין.

– מצוקה רגשית: סימני חרדה (התקפי פאניקה, חרדת נטישה, דאגנות יתר), דיכאון (אדישות, חוסר עניין בפעילויות מהנות, שינויים בתיאבון או בשינה), עצבנות יתר או אי שקט, ובמצבים חמורים – התפתחות של הפרעות נפשיות נלוות, ובכלל זה OCD ואף מצבים פסיכוטיים.

– תגובות פיזיות: תלונות תכופות על כאבי בטן, כאבי ראש או מחלות לא מוסברות. קשיי שינה, סיוטים או הרטבת מיטה (לאחר שכבר התבססה גמילה).

– קשר לאדם ספציפי: פחד, חרדה או הימנעות עקבית מאדם מסוים (הורה, בן משפחה, מטפל). הילד עשוי להפגין שינוי התנהגותי קיצוני בנוכחות אותו אדם.

חשוב לזכור שכל אחד מסימנים אלה בפני עצמו אינו הוכחה להתעללות, אך צירוף של כמה סימנים, או שינוי דרמטי בהתנהגות הרגילה של הילד, מחייבים בחינה מעמיקה ומקצועית. נוסף על כך, חשוב להבין שגירויים חושיים, שינויים וקשיים חברתיים שאינם נחשבים טראומטיים עבור האוכלוסייה הכללית, יכולים להיות טראומטיים עבור ילדים עם אוטיזם. קשיים אלו, הנובעים מאי התאמות בין מאפייני האוטיזם לסביבה, דורשים לעיתים הערכה בעזרת מטפלים ואנשי מקצוע, כדי לאתרם בהצלחה ולטפל בהם.

מה אפשר לעשות?

העלאת מודעות – מניעת התעללות רגשית בילדים עם אוטיזם דורשת גישה פרואקטיבית ורחבת היקף, הכוללת בראש ובראשונה חינוך ציבורי והעלאת מודעות. חשוב מאוד להגביר את המודעות הציבורית לאוטיזם ולצרכים הייחודיים של ילדים אלה, ובד בבד להדגיש את הפגיעות שלהם להתעללות. עבודה פסיכו-חינוכית עם ילדים במסגרות, ובפרט במסגרות משלבות, יכולה לסייע בהפחתת סטיגמה ולקדם הבנה וקבלה. עידוד לחברה מכילה יותר, אשר מסוגלת לאפשר במרחב הציבורי תנועות סטריאוטיפיות או קשר עין חריג, הכרחי כדי לקדם את יכולתם של ילדים אלו להשתלב בחברה בלי למצוא את עצמם נאבקים בעצמם או מסתירים.

תמיכה בהורים ובמשפחה – לצד תהליכים רחבים אלו, יש צורך ממשי בתמיכה בהורים ובמשפחות. הורים לילדים עם אוטיזם מתמודדים לעיתים קרובות עם רמות גבוהות של סטרס, עומס כלכלי ורגשי. הענקת תמיכה מספקת – ובכלל זה קבוצות תמיכה, ייעוץ, סיוע כלכלי ושירותי טיפול בקהילה – עשויה להפחית את הסיכון להתעללות הנובעת ממצוקת המטפלים. תהליכי עיבוד סביב קבלת האבחנה, והעמקת ההבנה למאפיינים של ילדים עם אוטיזם, לצרכים הייחודיים שלהם ולתהליכים של התאמת ציפיות, יכולים לסייע להתאים את המענה שילדים מקבלים מהוריהם, להפחית מתח הורי ולתמוך ביחסים תקינים.

הכשרת אנשי מקצוע רלוונטיים – חשוב מאוד לספק הכשרה והדרכה קבועה לצוותים מטפלים במסגרות. תמיכה זו הכרחית לעידוד הבנה מעמיקה של צורכי הילדים, לטיפוח דרכי התערבות מאששות ומכילות, ולתמיכה באתגרים המתלווים לטיפול היומיומי.

כדי לקדם איתור מוקדם של מצבי התעללות רגשית ולספק טיפול מתאים, יש צורך בהכשרה מקיפה ורציפה של אנשי מקצוע: מטפלים, מורים, רופאים ואנשי מקצוע אחרים הבאים במגע עם ילדים עם אוטיזם, בכל הנוגע לאוטיזם, לזיהוי התעללות, ולדרכי התמודדות יעילות. ההכשרה צריכה להתמקד בסימני האזהרה הספציפיים להתעללות רגשית באוכלוסייה זו, מתוך התייחסות למאפייני האוטיזם ולדרכי ביטוי ייחודיות של מצוקה. יש צורך בפיתוח פרוטוקולי דיווח ברורים ונגישים המותאמים ליכולות התקשורתיות של ילדים עם אוטיזם. פיתוח כלים לילדים לא ורבליים, כגון לוחות תקשורת, אפליקציות, סיפורים חברתיים ועזרים ויזואליים, שיאפשרו לילדים עם אוטיזם לדווח על מצוקה או להתריע על סכנה.

מחקר מעמיק ויישום תוכניות מניעה והתערבות מותאמות – היבט חשוב נוסף הוא הצורך במחקר מקיף ומעמיק של מאפייני התופעה. איסוף תיאורים של ילדים ובוגרים עם אוטיזם שחוו התעללות רגשית, בשיטות יצירתיות המותאמות ליכולותיהם התקשורתיות, יכול לסייע להבין טוב יותר את נקודת מבטם. פיתוח כלי הערכה סטנדרטיים ומותאמים לזיהוי התעללות רגשית באוכלוסיית האוטיזם, שיכללו סולמות דיווח להורים, למטפלים, ואף לילדים עצמם בדרכים מונגשות, יאפשרו למדוד בדיוק רב יותר את היקף התופעה ולאפיין אותה. כמו כן, יש צורך במחקרים אמפיריים רבים יותר שיעריכו את היעילות של תוכניות התערבות טיפוליות ומניעתיות, כדי לקדם פרוטוקולי טיפול ותוכניות התערבות שפותחו במיוחד עבור ילדים עם אוטיזם שחוו התעללות רגשית. על ידי שילוב של מחקר מעמיק, העלאת מודעות, ויישום תוכניות מניעה והתערבות מותאמות, נוכל לקדם את הגנתם ורווחתם של ילדים עם אוטיזם ולהבטיח להם עתיד בטוח ובריא יותר.