טיפול נמרץ

שלושה סיפורים על בית משחק שהוא מרחב בטוח (כל השמות בדויים)

• "אפשר להיכנס לבית?" שאל אמיר . "כן", ענו הילדים, "האם יש לכם ממ"ד? כי אני לא בא אם אין". "בטח, בוא בוא", ענו הילדים. הילד נכנס לבית שבמרחב, ופתאום הילדים קראו "צבע אדום, צבע אדום…", "בוא לממ"ד!" הם קראו לאמיר. זהו רגע אחד מתוך רבים במרחב הבטוח במלון בים המלח.

• "אה, יופי, יש פה בית", קבע בשמחה נזאר, בן עשר, הבכור במשפחה של חמישה אחים שנמלטו עם אימם מהמלחמה באוקראינה לפרבר של קישינב, בירת מולדובה. הוא נכנס למרחב הבטוח ראשון, מבטו חלף על פני הקופסאות עמוסות האפשרויות, וכעבור דקות מעטות עמד בראש משחק ער שנושאו אזעקות: הוא צעק "אזעקה! טילים!" והפיק קול צופר, בשעה ששאר הילדים התחבאו בבית. אחרי דקה הוא צעק "נגמר!" וכולם יצאו, וכך שוב ושוב.

• אימא של עדי אמרה לה: "עדי, תגידי שלום לכולם, צריך ללכת הביתה". עדי נכנסה לתוך הבית (מעץ שבמרחב) ואמרה לאימהּ: "אני בבית".

מהו מרחב בטוח לילדים בגיל הרך?

שלושת הסיפורים שתוארו לעיל התרחשו בשלושה מרחבים בטוחים שהקים ארגון Early Starters (התחלה) במרווחי זמן של שנה וחצי זה מזה, במולדובה שקלטה ילדים פליטים מאוקראינה, במלונות באזור ים המלח שקלטו ילדים מפונים מהדרום בעקבות אירועי 7 באוקטובר, ובשדרות שם קיים מרחב ילדים והורים שחזרו לעיר לאחר תקופת שהייה מחוץ לביתם כמפונים. אדם שיתבונן במרחבים במבט שטחי יבחין בקווי דמיון רבים: לכאורה, כולם נראים כמו מסגרת חינוכית לגיל הרך, עם שולחנות וכיסאות נמוכים ואזורים ייעודיים ליצירה, משחק, פעילות ומנוחה. המרחבים נועדו לילדים שחווים מציאות של מלחמה ועקירה מביתם, עתידם נטול ודאות, והמבוגרים המשמעותיים בחייהם (ההורים) טרודים במציאות של הישרדות, טראומה ואבל אישי. בתוך הקשר זה, קיומו של מרחב פיזי שמעוצב באופן מזמין ומותאם, מאויש במבוגרים משמעותיים קשובים, מאפשר לילד לחוות שוב חוויה של ילדות, ובכך יוצר שינוי עמוק באופן שהוא חווה את המציאות המשברית.

מרחבים בטוחים לילדים (child friendly spaces) הם פרקטיקה מקובלת בעולם ההומניטרי מאז סוף שנות התשעים, הגורסת שבעת משבר יש להגן על הילדים בקהילה הנפגעת ולייצר עבורם מרחב בטוח שיאפשר לתת להם מענה נפרד ומותאם גיל. ארגון Early Starters (התחלה) התאים את המודל ההומניטרי של מרחב בטוח לעבודה עם ילדים בגיל הרך. תקופת הגיל הרך היא תקופה קריטית מבחינת פוטנציאל הפגיעה מחוויה טראומטית. עם זאת, הגמישות היחסית של המוח המתפתח בתקופה זו מחזקת את הסיכוי לריפוי ולשיקום באמצעות התערבות מותאמת, ובכך מצמצמת את ההשפעות של האירוע המשברי על המשך חייו של הילד ואת הסיכוי להעברת טראומה בין-דורית.

שניצר-משיח (2020) מתייחסת למרחב המעברי, לפי התיאוריה של ויניקוט, כהיבט הכרחי ליצירת סביבת טיפול מיטבית. המרחב הפיזי הבטוח משמש לילדים מרחב מעברי – בין תלות מוחלטת במצב החיצוני ובמבוגרים בעת אירוע משברי וטראומטי, ובין תלות יחסית נמוכה יותר המאפיינת את מצבי השגרה. המרחב הבטוח מאפשר לילדים לעבד את המעברים החדים בין מצבי התלות ולפתח התמודדות מותאמת ובריאה.

תפיסת ההפעלה של המרחבים הבטוחים של הארגון מעוגנת בתיאוריה חינוכית וטיפולית המחברת תפיסות סביב צמיחה והתפתחות של הילד עם הבנה של תהליכים העוברים עליו במצבים של טראומה וסטרס מתמשך. ההתבוננות בילדים בתוך המרחבים על פני תקופת זמן, בשלוש זירות משבר שונות בעולם, מספקת תובנות מעניינות על הכוחות שיש לילדים לשקם ולרפא את עצמם אם מספקים להם תנאים מתאימים (Ager & Metzler, 2022).

מאפייני ההפעלה של המרחבים הבטוחים חשובים מעבר לתוכן המועבר בהם. המרחבים חיוניים להתפתחותם התקינה של הילדים בטווח הקצר והארוך, ובו בזמן הם מספקים מענה לצורך המיידי בהגנה על שלמות הילדים בהווה, בעיצומו של המשבר (שוחט, גבעון ועדי-יפה, 2021).

עקרונות המרחב הבטוח

מרחב בטוח לילדים מבוסס על ארבעה עקרונות:

1. מרחב פיזי בטוח
   החלל המוצע צריך להיות במיקום קבוע ומוכר לילד, כך שיתאפשר לגבש בו שגרה מיטבית. כך יוכל הילד לחזור יום אחר יום למרחב שבו אלמנטים קבועים שיצרו עבורו סביבה מוכרת. אפשר ליצור את המרחב בדרכים שונות – חדר, אוהל או יורט – ובלבד שיהיה נגיש ויספק לילדים תחושת ביטחון. העקרונות של המרחב מתוארים בהלימה עם המונח "המרחב הפוטנציאלי" שהציג ויניקוט, המשלב בין המרחב הפנימי הפרטי של האדם ובין המציאות הממשית החיצונית (אוגדן, 2003; ויניקוט, 1967).

מציאות חיצונית משברית עלולה לנתק את הילדים מעצמם ומהחוויה של עולמם הפנימי (שניצר-משיח, 2020). אפשר לראות בסיפורים כיצד המרחבים הבטוחים מאפשרים לילדים לחוות את מציאות החיים המשברית בסביבה בטוחה ומוגנת, ולחבר מחדש בין המציאות הפנימית שלהם למציאות החיצונית. באמצעות המשחק מתקיים מפגש מחודש בין שתי המציאויות, מתקיימים תהליכים של עיבוד החוויה, למידת החוויה, גילוי מחדש והשתנות.

מרחב פיזי בטוח מתאפיין ביכולת הבחירה – היכולת של הילדים להיכנס למרחב הבטוח ולבחור את הפעילות אשר ירצו לעסוק בה בעת שהותם במרחב. הבחירה מקדמת את תחושת החוסן שלהם. מודל "שלושת האני" (Grotberg, 1995) מתייחס לשלושה מרכיבים בפיתוח חוסן מנקודת המבט של הילד: יש לי אנשים (I have), יש לי תכונות (I am), ויש לי יכולות (I can). היכולת לבחור במרחב הבטוח תורמת לפיתוח תחושת המסוגלות והשליטה בחיים. גם מודל החוסן הרב ממדי, "גש"ר מאח"ד" של מולי להד (1999), עוסק במשאבים גופניים, שכליים, רגשיים ומערכות אמונה וחברה – הכול תומך בפיתוח חוסן במצבי מצוקה. לכן להבטחת יכולת הבחירה של הילדים במרחב חשיבות קריטית.

1. התאמה לצורכי הגיל הרך
   מרחב מותאם לגיל הרך צריך להיות בטוח ונעים, מתוך התחשבות בצרכים ההתפתחותיים של הילדים. המרחב יכלול פינות מוגדרות לפעילויות שונות (בנייה, יצירה, קריאה, משחקי דמיון ותנועה, מנוחה), המאפשרות גירוי חושי דרך מגוון חומרים וטקסטורות, משחקים וחומרי יצירה המותאמים לעידוד התפתחות קוגניטיבית, מוטורית וחברתית. עיצוב המרחב חשוב ליצירת תחושת ביטחון שתאפשר לילדים להרגיש חופשיים, מוכנים ללמוד ולחקור את העולם סביבם.
2. מבוגר משמעותי
   במרחב הבטוח יימצא מבוגר משמעותי, מיטיב, שיספק תחושת ביטחון רגשי לילדים. נוכחותו הקבועה קריטית וחשובה, ולכן הכשרת המבוגר בחינוך מודע טראומה, בהתאמה לגיל הרך, היא חובה. על פי בולבי (Bowlby, 1979), מבוגר משמעותי יוצר עבור הילדים בסיס בטוח: עוגן רגשי המבטיח שיהיה אדם זמין לתמוך בעת הצורך, ובכך לצמצם תגובות פחד וחרדה במצבים מאתגרים. בזכות המבוגר, הילד מפתח אמונה ביכולתו להשפיע על הסביבה ולהיות מוגן בעזרת דמות ההתקשרות הבטוחה.

חשוב לציין שאיכות ההתקשרות עם הצוות החינוכי חשובה ביותר, לצד הנוכחות הקבועה של הצוות. לילדים יש צורך מולד בהתקשרות לדמות טיפולית משמעותית, וקשר זה תומך בהתפתחות מיטבית של הילד. קשר מיטיב עם דמות התקשרות מאפשר לילדים להתמודד עם מתח וחרדה ולפתח מיומנויות לוויסות רגשי גם בהיעדרה של דמות ההתקשרות.

1. קבוצת שייכות
   במרחב הבטוח הילד נמצא בחברת ילדים אחרים, לעיתים זו חברה קרובה אליו בגיל ולעיתים היא רב-גילית. מערכות היחסים שנוצרות בין הילדים הן מרכיב חשוב בתהליכי ההתפתחות הרגשית והחברתית וביצירת תחושת ביטחון עצמי וחוסן רגשי. ילדים באים ממקומות שונים, לעיתים מאותה עיר אך משכונה אחרת, והמרחב הבטוח מאפשר להם להתאגד בקבוצה מלוכדת, עם קשרים חברתיים משמעותיים בסביבה מוגנת, לעיבוד המצב המשברי המתמשך.

באחד המרחבים, קבוצת ילדות דאגה לאחד הילדים בן שנה וחצי, כאילו היו אחיותיו. הן שיחקו איתו והקריאו לו סיפורים, והילד הפך להיות משמעותי עבורן. דאגתן התפתחה עד כדי כך שהן פנו לאנשי הצוות החינוכי שבמרחב בבקשה שיפגינו תשומת לב רבה יותר וישגיחו עליו, אף שלא היה חשש ממשי.

יישום עקרונות אלו של המרחב הבטוח מאפשר לילדים לעבור תהליכים התפתחותיים קריטיים. לדוגמה, למרחב הגיע ילד בן שבע עם מיומנויות קוגניטיביות של ילד בן חמש. המעטפת שהציע המרחב והיכרות הצוותים החינוכיים עם השגרה היומית במלון תרמו להתפתחותו של הילד. הוויסות החושי והרגשי שלו התחזק, ובמנהגיו בחדר האוכל חל שינוי של ממש. אם בתחילה נהג לשתות שמונה כוסות שוקו בארוחת הבוקר, כעבור כמה ימים של תיווך של הצוות הוא סימן בידו לאחת המובילות בצוות "רק שתיים", כאומר שעכשיו הוא שותה רק שתי כוסות שוקו. השיח המתמשך סביב היכולת לבחור בתוצאה מיטבית, לצידו של דיון משותף על תחושת כאבי הבטן לאחר הארוחה, הביאו לתובנה שהשתייה המרובה של השוקו הובילה לכאבי בטן, והילד הציע להפחית את כמות השוקו בארוחות. כאשר הילד חזר לביתו וניהל שיחות וידאו עם המובילה, הוא הראה לה כיצד הוא מכין שיעורי בית – כי הוא מקשיב, והוא יודע להקשיב.

מחירום להסתגלות: שלושה שלבים בעבודת המרחבים

המרחבים הבטוחים ואופן ההקמה והפעילות שלהם משתנים ביחס לממד הזמן – הן הזמן החולף מרגע האסון/המשבר והן הזמן החולף מיום הקמתו של המרחב. מתוך ניסיון העבודה שלנו בזירות המשבר השונות הגדרנו שלושה שלבים:

1. החירום האקוטי – הקמת מרחב בטוח סמוך מאוד לרגע האסון (כמו המרחבים הבטוחים שהוקמו במלונות המפונים ימים מעטים אחרי 7 באוקטובר 2023 בישראל או מרחבים זמניים שהוקמו על ידי הארגון במולדובה סמוך לפרוץ המלחמה בין רוסיה לאוקראינה בפברואר 2022) ממוקדת תחילה בצרכים הבסיסיים ביותר של ילדים והורים שחוו משבר אקוטי: יצירת אי של ודאות בתוך מציאות נטולת ודאות וכאוטית, ואבחון ראשוני של מי שזקוק להתערבות טיפולית ולסיוע מוגדל אל מול מי שפחות זקוק לכך. בתקופה זו, שנמשכת חודש אחד עד שלושה חודשים (ויכולה להשתנות עוד בהתאם לסוג ועוצמת המשבר), המטרה המרכזית היא חיזוק תחושת הביטחון ויצירת קשרי אמון וביטחון רגשי בין כל באי המרחב (אנשי הצוות, ילדים והורים).
2. שגרת החירום – תקופה זו, שיכולה לארוך מחודשים אחדים ועד שנה מרגע המשבר הראשוני, מתאפיינת בגלים חוזרים של שיאי משבר ורגיעה. בתקופה כזאת כבר נוצרת שגרה כלשהי בתוך אזור האסון, והאוכלוסייה מתחילה להתרגל לחיים בתוך מסגרת שהאסון הוא חלק ממנה ויש בתוכה מעין יציבות. עם זאת, לעיתים מתרחשים אירועים המעלים את המתח ואת תחושת הדחק ו"מחזירים אחורה" את באי המרחב לנקודת הפתיחה של המשבר (למשל – אזעקות או פגיעות חוזרות במקרה של מלחמה, גלי רעידות אדמה חוזרים במקרה של אסון טבע). בשלב הזה משימה חשובה של צוות המרחב היא לחזק את החוסן של הילדים וליצור יחד איתם שגרות של הירגעות, הפגת מתח בדרכים שונות, ומרחב בטוח לשיתוף ברגשות מגוונים.

1. הסתגלות וצמיחה מתוך משבר – שלב ההסתגלות מתרחש כאשר נולדת ההבנה שיש מציאות חדשה קבועה כלשהי שנוצרה בעקבות המשבר, שונה מהמציאות שהייתה לפניו אבל יש לה אופק עתידי קבוע כלשהו שמאפשר תכנון קדימה וקבלת החלטות. בשלב זה חשוב להרחיב את הפעולות גם מחוץ למסגרת של קשרי צוות-ילדים: לבנות לאנשי הצוות מערך הכשרה, תמיכה וליווי כדי למנוע שחיקה, למצוא דרכים מותאמות לליווי ותמיכה בקהילת ההורים ובמעגלים גדולים יותר של קהילת הנפגעים ועוד. כמו כן נכון בשלב הזה לנסות לפעול כדי להשפיע על גופים הקובעים מדיניות לגבי הקהילות הנפגעות – כדי שצורכיהם הייחודיים יובאו בחשבון בתוכניות שיקום שנבנות לטווח ארוך.

המרחבים הבטוחים של Early Starters בערי העוטף הם דוגמה למרחב בטוח שנבנה כדי לשרת את שלב ההסתגלות והצמיחה מתוך משבר, השלב שבו משפחות שנעקרו חזרו לבתיהן ומצאו עצמן מסתגלות מחדש לשגרה. בשלב מעבר זה נדרש מענה אחר, שלא רק מסייע בימי החירום אלא מניח מטרות של התפתחות וצמיחה של ילדים והורים, ומלמד אותם מיומנויות הנדרשות כדי לשאת את השגרה שבעקבות המשבר.

לסיכום

המרחבים הבטוחים מספקים לילדים סביבה מוגנת לעיבוד הטראומה והמצב המשברי, ומקשרים בין מערכות חייהם השונות, כפי שמתואר במודל האקולוגי של ברונפנברנר. התפתחות הפרט מושפעת מהדינמיקה בין מיקרו-מערכות שונות (Bronfenbrenner, 1979) וממערכת הכרונו, המתייחסת לממד הזמן, לאירועים היסטוריים, לחוויות אישיות ולמעברי חיים משמעותיים (Martinello, 2020). כל אלו באים לידי ביטוי במרחב המוגן, המאגד סביבה מתאימה לצרכים ההתפתחותיים של הילדים בגיל הרך עם צוות חינוכי-טיפולי מוכשר ואיכותי המיועד לקבוצת גיל דומה.