בישראל, כמו במדינות רבות בעולם, חלה התקדמות בזיהוי ובאיתור של ילדים נפגעי התעללות והזנחה, וכן בטיפול בילדים הללו. כמובן שיש עוד הרבה מה לשפר בתחום זה, אך בזכות ההכשרה וההתמקצעות יש כיום מומחים רבים יותר ומגוון גופים הממקדים את עשייתם באיתור ובטיפול בילדים הנפגעים. 

לא זהו המצב כשמדובר במניעה של התעללות בילדים ובהזנחתם. לצערנו, עדיין אין בנמצא די תוכניות ויוזמות מניעה, אין די ידע מקצועי שיסייע לאנשי המקצוע להבין מה אפקטיבי ומה לא, ומעט מדי משאבים מופנים למימון תוכניות מניעה בכלל ולתוכניות למניעת התעללות והזנחת ילדים בפרט. מניעה נתפסת כתחום מורכב ומאתגר ורבים מעדיפים להימנע מלעסוק בו. קשה למדוד את האפקטיביות של תוכניות מניעה; לעיתים רק כעבור לפחות עשור ניתן יהיה לראות תוצאות בשטח ולמדוד את מידת ההצלחה של פעולות המניעה, ולכן מאתגר גם לגייס לגיטימציה, שותפים ומקורות מימון לתוכניות אלה.

עם זאת, לאט לאט גוברת ההבנה בקרב העוסקים בתחום ההתעללות וההזנחה בילדים שכל שקל שנשקיע במניעת התופעה ובצמצום ממדיה עשוי לחסוך סכומים גדולים בהרבה בעתיד – סכומים שנוכל להשקיע בטיפול בנפגעים ובפוגעים ובשיקומם.