הגדרה

הזנחת ילדים היא המורכבת והבעייתית ביותר להגדרה, כיוון שהיא תלויה רבות בערכים ובתפיסות תרבותיות. הזנחה יכולה להיות מכוונת או תוצר של נסיבות חיים שנכפו על המשפחה. המשותף לכל ההגדרות הוא שהזנחה היא כשל או חסך בסיפוק צרכים בסיסיים עבור הילד ובעקבות כך סיכון לפגיעה בילד או פגיעה ממשית שכבר התרחשה. הצרכים הבסיסיים של הילד כוללים: מזון הולם, טיפול רפואי, ביגוד, התייחסות, הגנה והשגחה, חינוך ודיור נאות (בן יהודה, תשס"ז). חוק העונשין (1977) קובע כי הורה או אפוטרופוס אשר מחויב לדאוג לצורכי חייו של מושגח, ואינו מספק לבוש, מזון, צורכי לינה וצורכי חיים חיוניים אחרים במידה הדרושה לשמירת שלומו ובריאותו של המושגח, מזניחו בפני החוק.

נתוני שכיחות

מכל ארבעת מרכיבי ההתעללות וההזנחה – ההזנחה הינה הנפוצה ביותר. מחקרים מלמדים שהיא מונה למעלה ממחצית המקרים (אפרת-גוט ובן-אריה, 2001) ומספירת הדיווחים לעובדות סוציאליות לחוק הנוער עולה כי בשנת 2012 מקרי ההזנחה היוו למעלה מ-40 אחוזים מכלל הדיווחים וכי כ-6.7 ילדים מכל אלף ילדים דווחו כאלו הסובלים מהזנחה (מכון חרוב, 2013).

גורמים

חקר הגורמים המובילים הורים לקושי לספק טיפול וטיפוח הולם לילדים הוא תחום מחקר מוזנח ברובו (Hildyard & Wolfe, 2002). עוני כרוני, חוסר יכולת הורית, פסיכופתולוגיה הורית, שימוש בסמים, הורים מחוסרי דיור, התפרקות המשפחה וחוסר טיפול לפני ואחרי הלידה כולם מקושרים להזנחה (Pelton, 1994), וכל אחד מגורמים אלה נמצא כמעלה את הפגיעות של ילדים לפסיכופתולוגיה באופן עצמאי (Brooks-Gunn & Duncan, 1997; McCall & Groark, 2000). באופן כללי, מבין כל תחומי ההזנחה וההתעללות בילדים, הזנחה היא התחום המקושר ביותר לסטטוס חברתי-כלכלי נמוך (Tuck, 2000).

השלכות

מחקרים שנערכו עד לשלב זה מעידים כי השלכות הזנחה בילדים הן חמורות בדומה להשלכות של התעללות פיסית או מינית (Hildyard & Wolfe, 2002). ילדים מוזנחים, גם כאשר בגרו, הינם בסיכון רב יותר למספר בעיות התנהגותיות, חברתיות, לימודיות ורפואיות (Child_Welfare_Information_Gateway, 2004). ילדים אלה מראים בפרט קושי לשלוט ברגשות או באימפולסים, התנהגות שקטה או כנועה, קושי בבית-ספר או ביחסים חברתיים עם בני הגיל, בעיות אכילה ושינה, עריכת נסיונות לעורר תגרות או לעורר קשרים מיניים, התנהגות רגשית או חברתית שאינה תואמת את גילם, לא נענים לתשומת לב, אפתיים, נוקשים, מוותרים, לא מתלהבים, מראים חוסר אונים למול לחץ, בעלי מעט אינטאקציות עם בני גילם, מראים התנהגויות של פגיעה עצמית, של פאניקה, ושל דיסוציאציה, בעלי בעיות דיכאון, חרדה או הערכה עצמית נמוכה (DePanfilis, 2006). באופן ספציפי להזנחה פיזית, ילדים אלה מראים
(Erickson & Egeland, 2011) חוסר קשב וחוסר מעורבות בלמידה, חרדה, תוקפנות, חוסר פופולריות בקרב בני גילם, וביצועים נמוכים במבחנים אקדמיים.