ברוב המקרים התעללות מינית בילדים אינה נעשית תוך הפעלת כוח, ולכן היא אינה מותירה סימנים חיצוניים גלויים. הגילוי המילולי מפי הנפגע, במפורש או במרומז, הוא הדרך הוודאית ביותר לגלות את האירוע. עם זאת יש מספר סימני זיהוי אפשריים, חלקם פיזיים ורובם התנהגותיים.

סימנים פיזיים: 

• קשיים בהליכה או בישיבה.
• בגדים קרועים או מוכתמים בדם.
• תלונות על כאב או גירוי באברי המין. (מצב שכיח גם אצל ילדות צעירות שלא נפגעו מינית ולכן, כמובן, יש לשאול את הילדה מה קרה).
• זיהומים או שטפי דם חוזרים באזורי המין או בדרכי השתן (שוב, יש שגם בנים נפגעים).
• מחלות מין.
• הריון, במיוחד בגיל ההתבגרות המוקדם.
• חזרה להרטבה/התלכלכות לאחר גמילה וגם עצירות.
• הקאות.

סימנים התנהגותיים: 

שינויי התנהגות קיצוניים אצל הילד או הילדה. יש לשים לב לשינויים, ובמידת הצורך, להתייעץ עם אנשי מקצוע או לפנות לקווי סיוע שיכולים לעזור בפיענוח הסימנים. שינויי ההתנהגות  כוללים:
הפרעות שינה; סיוטי לילה; הסתגרות; הימנעות מאנשים מסוימים; התקפי זעם; התנהגות רגרסיבית (הרטבה, מציצת אצבע, דיבור תינוקי וכיו"ב) ירידה משמעותית בלימודים; התנהגות מינית לא נורמטיבית; דיכאון; גילוי עניין מוגזם או ידע רב בנושאים הקשורים למין (בציורים, בעבודות או בחיבור); שימוש במושגי מין שאינם הולמים את הגיל; הצגת התנהגות מינית מוזרה כלפי ילדים אחרים; בעיקר מתוך כעס, תוקפנות או שתלטנות; פגיעה מינית בילדים אחרים (סקרנות מינית היא כמובן דבר טבעי שצריך להתייחס אליו חינוכית ולהבהיר מה מותר ואסור. הכוונה למצבים בהם ההתעניינות מוקצנת, או שהמעשים אינם תואמים את הגיל) אוננות כפייתית; ניסיונות אובדניים; בדידות; ניכור ונתק חברתי.‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬
סימנים אלה אינם מעידים בהכרח על פגיעה מינית, אבל מהווים תמרורי אזהרה לשינוי במצבו הרגשי של הילד שעלול לנבוע לעיתים מפגיעה מינית. כאשר הורים / מטפלים מבחינים בשינוי התנהגותי, כדאי לנסות ולבדוק עם הילד את הסיבות לשינוי זה. בכל מקרה בו קיים חשד או מתגלה פגיעה מינית יש להתייעץ עם גורם מקצועי בקהילה כמו עובד סוציאלי לחוק נוער או מרכז הגנה. עוד על הנושא ניתן לקרא בחוברת "ילדים אומרים גם בלי מילים".

מדוע חשוב לטפל בהקדם בילד שנפגע?

ככל שהילד מטופל מוקדם יותר, הסיכוי להשפעות קשות בטווח הקצר ובטווח הארוך קטן יותר. אצל ילדים שנפגעים מינית עלולים להיגרם נזקים נפשיים, גופניים, קוגניטיביים וחברתיים. וכן עלולה להיפגע תפישת עולמם הבסיסית, כבודם כבני אדם, עצם ביטחונם בחיים, היכולת לאהוב ולהמשיך ולהאמין בבני אדם. מחקרים מראים גם כי התעללות בילדים מהווה סיכון להתפתחות הפרעות ובעיות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות בגיל צעיר ובבגרות המאוחרת יותר. כשהטראומה לא מטופלת, נאלצים ילדים שנפגעים להשקיע את מיטב כוחותיהם בשמירת הסוד (ראו בהמשך: משמעות שמירת הפגיעה בסוד), מה שעלול לגרום ל:

• דכאון וחרדה.
• קושי לתת אמון ולפתח קשרים אינטימיים וחברתיים בהמשך.
• בלבול וחרדה סביב נטיות מיניות.
• קשיים בחיי אישות בעתיד.
• סיכון מוגבר להיקלע למקרים נוספים של תקיפה מינית.
• התנהגות כפייתית והתמכרויות, דיכאון, הפרעות אכילה, בידוד חברתי.
• מחשבות אובדניות ומעורבות במצבים של סיכון עצמי (קיימת שכיחות גבוהה יותר של ניסיונות התאבדות בקרב נפגעים מינית).
• תחושה של פגיעה בזהות המינית.
• שאלות הנוגעות לאמונה, תחושות חטא וטומאה.
• תקיפה מינית פוגעת בעולמם של הילד/הילדה הנער/הנערה ובמיוחד כאשר הפגיעה נעשית על ידי אדם קרוב.

בהעדר מקורות תמיכה, עלולות תגובות המשבר של  הנפגע להימשך זמן רב. יכולתו של הילד להתמודד עם השלכות הפגיעה, בטווח הארוך, תלויה בארבעה גורמים עיקריים:

• מאפייני הפגיעה עצמה: סוג או השילוב של סוגי ההתעללות להן נחשף הילד, מידת הכרוניות, אופן התמשכותה וחומרתה של הפגיעה.
• גיל תחילת הפגיעה וסיומה, מערכת היחסים עם הפוגע, והשימוש בכוח או איומים.
• נוכחותם של גורמים מלחיצים מצד הסביבה המשפחתית והשכונתית.
• מאפייני הילד ומיומנויות ההתמודדות האישיים שלו.

חשוב לזכור:

• התחושה שמדובר במעשה אסור או שלילי עשויה להתעורר בגיל צעיר מאוד אך לעיתים היא מתעוררת בגיל מאוחר יותר כיוון שהיחסים המיניים עלולים להיות מוגדרים על ידי הפוגע כנורמטיביים – כסוג של "חינוך מיני", "זכות הורית" או "חלק מחוקי הבית". ברוב המקרים הפגיעה המינית נעשית ללא שימוש בכוח ולכן הדיווח של הילד לא תמיד יהיה כרוך בגילוי רגשות קשים.
• גילוי עריות תוך קיום יחסי מין מלאים לרוב אינם המעשה הראשוני, אלא תחילה נעשים מעשים מגונים שמתדרדרים עם הזמן לניצול מלא.
• כאמור, קרוב למחצית מן הנפגעים מינית הם בנים. יש לדעת כי לבנים שנפגעים יש פחות יכולת ופחות נכונות לדבר על הפגיעה בהם.

משמעות שמירת הפגיעה בסוד

ניצול מיני מתרחש לעיתים קרובות בסתר. על פי רוב מוזהר הילד שלא לחלוק את הסוד עם אדם נוסף, והוא מפחד או מתבייש לספר את הסוד הנורא. המתעלל מאיים עליו שאם יגלה את הדבר, ייפגעו הוא או בני משפחתו. יש והמתעלל מבטיח לילד ש"הכול יהיה בסדר" אם לא יספר דבר או שהילד חושש שלא יאמינו לו או אף יענישו אותו על חלקו במעשה. מתברר גם, כי ילדים רבים חשים אשמה על שותפותם הפעילה או הסבילה במעשה ההתעללות. לעיתים נוצרת תחושה כזו כיוון שהמתעלל אומר לילד שהמעשה נעשה בגללו. כאשר המבוגרים סביב הילד אינם מגיבים לדבריו, או מגיבים לקושי שהילד מנסה לבטא בצורה לא נכונה, עלול הדבר לחזק את הסתרת הדברים והכחשתם. מכאן שישנה משמעות עצומה לתגובת האנשים המשמעותיים בחייו של הילד על החשיפה. לעיתים התגובה לחשיפה משמעותית יותר מהפגיעה עצמה. כאשר התגובה של המערכת החברתית שסובבת את הילד היא תומכת, מותאמת ועקבית, סיכויי ההתמודדות עם הפגיעה גדלים באופן משמעותי.
על פי מחקרים שונים, ילדים צעירים נוטים לחשוף את הפגיעה לבני משפחה, וילדים בוגרים יותר לבני משפחה וקבוצת השווים (חברים וחברות). כמו כן, מספר מחקרים הראו שנפגעים נטו לחפש באינטנסיביות אחר הדמות הנכונה לספר לה את סיפורם, דמות שתקשיב, תעודד ולא תשפוט.
הנזק שעלול להיגרם מהמשך ההסתרה עלול להיות חמור יותר בשל הגברת המצוקה בה נמצא הילד שמרגיש שאין לו תמיכה ולא מבינים אותו או לא מאמינים לו וגם משום שהפגיעה עלולה לחזור על עצמה ולהימשך זמן רב יותר. המשך ההסתרה מונע מן הנפגע לקבל טיפול ועלול לגרום לכך שמעגל הפגיעה יתרחב כאשר הפוגע עלול לחזור ולפגוע גם בילדים אחרים בני אותה משפחה או אחרים. מכאן החשיבות הרבה שיש בגילוי הסוד.